שתפו‬        

נטע נסים

האם הגידולים של העבר יהפכו למזון של העתיד?

חוקרים ישראלים מחפשים ומשמרים מינים עתיקים של גידולים חקלאיים, בתקווה שהם יעזרו לנו להתמודד עם אספקת מזון לאנושות בזמן משבר המזון הגדול הבא

20 במאי 2020



משבר הקורונה העולמי מאפשר לנו הצצה (בתקווה שתהיה אכן קצרה)  להשלכות השונות של משבר סביבתי עולמי. בזמן כזה, הצרכים הבסיסים שלנו (קורת גג, ביטחון כלכלי וביטחון תזונתי) מקבלים חשיבות מחודשת. בעידן של משבר אקלים מתהווה, התחממות גלובלית, ועלייה בתדירות של שריפות ענק, בצורות, שיטפונות, שינוי במשטר הגשמים ותופעות נוספות המחריבות את שטחי החקלאות ופוגעות ביבולים, עולה השאלה האם תוכל האנושות להתמודד עם אספקת מזון שוטפת לה אנו רגילים כיום ומה אנו יכולים לעשות על מנת להיערך למשבר הבא?

כמה חוקרים ויזמים ישראלים מאמינים שהפתרון למשבר המזון הגדול הבא נמצא דווקא בעבר, בדמותם של מאגרים גנטיים של צמחים מקומיים קדומים וזרעי מורשת – זנים שונים של זרעים של מינים חקלאיים שעברו בין חקלאים ומגדלים במהלך ההיסטוריה החקלאית ושגדלו באזור מסוים במשך דורות רבים ולכן גם מותאמים לו מבחינה אקלימית (באזור של ארץ ישראל חלק מזרעי המורשת אף משויכים לחקלאות בתקופה המקראית ומוזכרים בתנ"ך).

"כאשר לא מגדלים זן מסוים הוא פשוט נעלם וכך קרה במעבר מהחקלאות המסורתית למודרנית", אומרת ד"ר עינב מייזליש גתי, מנהלת בנק הגנים לצמחי ארץ ישראל במכון וולקני, גוף שאחראי על איסוף ושימור זרעי הבר של כלל צמחי ישראל, בדגש על צמחי בר בעלי פוטנציאל כלכלי-חקלאי או חברתי-תרבותי בלתי ממומש, העשוי לשמש לדורות הבאים.

"גם בישראל אנחנו מזהים תהליך של הפסקה בשימוש בזנים מקומיים לפני ובעקבות 'המהפכה הירוקה', שהובילה להכנסת פרקטיקות וטכנולוגיות חקלאיות מתקדמות" מספרת מייזליש גתי. "בתחילת המאה הקודמת השתנו הזנים שאותם עיבדו בארץ והובאו לכאן זנים לא-מקומיים מאירופה וממקומות נוספים… הזנים המסורתיים הוחלפו בזנים מודרניים ומטופחים שעברו הכלאה ושהיו מכוונים להגדלת היבול והתמודדות עם מזיקים ומחלות".

מייזליש גתי אחראית על האוסף הלאומי של מיני הצומח בארץ ישראל, שאמור לשמר על השונות הגנטית של מינים מקומיים. הזרעים נאספים, מטופלים ונשמרים בתנאים ייחודיים, המבטיחים את חיוניותם לפרקי זמן ארוכים. האוסף משמש כתשתית מחקרית עבור מוסדות המחקר וגורמים אחרים במגזר הציבורי והפרטי.

בשנים האחרונות יש מגמה של חקלאיים פרטיים ושל מוסדות ממשלתיים להחזיר את השימוש בגידולים המסורתיים וללמוד על חסינותם של זנים אלו. "בבנק הגנים אנו מסתכלים על זנים מסורתיים כעל חומר גנטי שיש לו מגוון ביולוגי גדול יותר. זנים אלה מכילים תכונות שיכולות לעזור לנו בטיפוח זני-עילית המוכוונים להתמודדות עם שינויים סביבתיים", מספרת מייזליש גתי. "אנו בוחנים את האתגרים החקלאיים העומדים בפנינו כחלק משינוי האקלים, כמו טמפרטורות גבוהות, מחלות ומיעוט משקעים, ומחפשים אחר זנים בעלי תכונות שיסיעו בהתמודדות עימם כחלק מתוכניות טיפוח".

"אנחנו אוספים את כל הפלורה של ישראל בצורת זרעים, שאותם אנחנו מוצאים ממש פיזית בשטח", אומרת מייזליש גתי. "בצורה זו אנחנו רוצים לשמר מגוון תכונות של כמה אוכלוסיות מאותו מין כיוון שתנאי הגידול השונים בכל מקום משפיעים על תכונות האוכלוסייה".

בשנים האחרונות יש מגמה של חקלאיים פרטיים ושל מוסדות ממשלתיים להחזיר את השימוש בגידולים המסורתיים. תצלום: danielle macinnes – unsplash

תשתית להשבה ולהצלה

אוסף נוסף וחשוב בבנק הגנים הוא אוסף של זרעי המסורת וצמחי המורשת. "המקור לאוסף זה הוא אוספים ישנים של בנק הגנים עצמו ושל חוקרים נוספים", מסבירה מייזליש גתי. "בנוסף, אנחנו גם יוצרים קשר בצורה יזומה עם בנקי גנים מכל העולם שמחזיקים אוספים של ישראל והסביבה ומעבירים אותם אלינו".

מי שסיפק זרעים רבים לבנק הגנים היה ד"ר יעקב מתתיה, שעבד בעבר בבנק הגנים והמידע שאסף לפני יותר מ-30 שנה באזורים שונים של ישראל עדיין מספק מידע חשוב לעבודת המחקר שנעשית במכון. מתתיה הבין עוד לפני אחרים שהחקלאות המסורתית משנה את פניה ומפסיקה גם היא להשתמש בזנים המסורתיים, ולכן יצא בתחילת שנות ה-80 למסע חיפוש וניטור בכל הארץ אחר זנים מסורתיים ושיטות הגידול שלהם, והסיבות לבחירת החקלאים המסורתיים שעוד נותרו להשתמש בזנים אלו ולא אחרים.

"כדי למצוא זנים מסורתיים שכבר הפסיקו להשתמש בהם, הוא הגיע למקומות הכי נידחים. ראינו במו עינינו איך עדיין חורשים שם בעזרת שוורים", סיפר לאחרונה בנו עמית בראיון ל"מקור ראשון". "אבא היה מבקש מהם זרעים ולפעמים האנשים היו כל כך עניים, ששאלתי את עצמי למה שהם בכלל ישתפו אתו פעולה? אבל הוא היה מוצא דרך אל ליבם, ומגיע עם איזה סיפור או מתכון או פירות. הוא התעניין מאוד באופן הגידול של הצמח, מתי הוא מבשיל, לאילו צרכים הוא מתאים – אם לבישול או לאפייה – ואת כל זה הוא רשם ותיעד בדקדקנות שאפיינה אותו".

"לאחר מציאת הזרעים ואיסופם הם עוברים תהליך ארוך שמכין אותם לשימור, שכולל גם את יבוש הזרעים עד ל-15 אחוז לחות והקפאה במינוס 20 מעלות – בטמפרטורה זו הזרעים יכולים להישמר לאורך שנים רבות מאוד", מספרת מייזליש גתי. "כמות קטנה מזרעי המורשת עוברת לגינת ההצלה שלנו, שם יש שטחים פתוחים, בתי רשת ובתי צמיחה שונים שמאפשרים לגדל כל זרע בצורה המיטבית ביותר והמותאמת לו. מחלקה נוספת בבנק אחראית על לימוד המורפולוגיה והאקולוגיה של כל צמח והתאמת פרוטוקול הנבטה ייחודי לכל כל מין".

אחד מהפרויקטים הבולטים שבוצעו בבנק הגנים הוא "ארץ חיטה", שביקש למצוא את המקור הגנטי של החיטה התרבותית אותה מגדלים כיום הנה חיטת הבר הנקראת גם אם החיטה שגדלה באזור המזרח התיכון ובישראל בפרט. התפתחו כאן בישראל ’זנים מסורתיים’ של חיטה בעלי יבול יציב, כושר הסתגלות דינמי לתנאי הסביבה ומגוון ביולוגי רחב. זנים אלו שונים במידה רבה מהחיטה המודרנית המוכרת לנו היום. "במיזם 'ארץ חיטה' אנו מבקשים להקים תשתית להצלה, השבה, ושימור של זני חיטה מסורתיים אלו ומעודדים את שילובם בגידולים החקלאיים כיום", אומרת מייזליש גתי.

החיפוש אחר זרעים טהורים

לצד הפעילות של גופים ממשלתיים, יש גם יוזמות פרטיות לשמירה על צמחיית העבר בישראל, כמו  זו של הראל וייס, אגרו-אקולוג והבעלים של ארגון "זרעי מורשת". על פי וייס, הייחוד של זרעי מורשת הוא שהם יציבים מבחינה גנטית ומוגדרים כ"זרעים טהורים" – כלומר, נוצרו מהפריה עצמית מזן טהור: האבקה פתוחה המתבצעת על ידי חרקים, ציפורים, רוח, או מנגנונים טבעיים אחרים, המעבירים אבקנים בין צמחים מאותו הזן. האבקה פתוחה מאפשרת לאוכלוסיות צמחים גדולות להיות יותר מגוונות גנטית ולהסתגל בקלות יותר לתנאי גידול מקומיים. לכן, זני מורשת פיתחו תכונות ועמידות לתנאים המקומיים הסובבים אותם כמו יובש, מזיקים, מחלות ותנאי מזג אוויר משתנים.

בעתיד אקלימי בלתי ברור, חשיבות הגדלת המאגר הגנטי היא אדירה. תצלום: markus spiske – unsplash

המיזם של וייס מבקש ליצור בנק של זרעי מורשת, המתאימים לגידול באזורנו. "כאשר יוצרים כזה, בנק יש חשיבות גדולה לכך שהזרעים יהיו טהורים ושהם לא הופרו על ידי אבקה המגיעה מצמח זר. המטרה שלנו היא לשמור על הזנים המקוריים ולגדלם בשיטה הטבעית המסורתית", הוא אומר. איסוף הזרעים מתבצע דרך הקהילה – חוקרים וחקלאים ותיקים ששימרו את הזרעים שגידלו במשך שנים. הייחודיות בזרעים אלו היא שיש להם היסטוריה וסיפור משפחתי מאחוריהם. הם עברו מדור לדור, וכאשר אני מגיע למשפחות מעבר לאיסוף הזרעים חשוב לי גם לשבת ולשמוע מהמשפחה מה מקורם של הזרעים וכיצד גודלו".

"במחקר שלי הגעתי להרבה חקלאים ותיקים מאוד בארץ, אך למרות זאת עדיין לא מצאתי כ-99 אחוז מהזרעים שאני מחפש ושאני יודע שהם קיימים איפשהו, ", מוסיף וייס, "זאת משום שלא השתמשו בהם שנים בחקלאות המסחרית ולכן הם נאבדו או נכחדו עם הזמן". אחרי שוייס מוצא ואוסף את זרעי המורשת, הוא צריך לשמר אותם. "את חלקם אני מנסה להנביט, בתקווה שיוכלו להתאים לגידול, לשימור ולהפצתם לחקלאים המעוניינים לגדלם, ואת חלקם אני מקפיא ושומר", הוא מספר. "כדי לשמר זרעים חשוב להבין את הבוטניקה של הפריחה ולגדל את הזנים בשיטות שונות שישמרו על טוהר הזן גם במהלך תקופת ההאבקה. שיטה שכזאת היא שמירה על מרחק מסוים בין גידולים שונים כך שלא יהיה ערבוב גנטי ביניהם".

המיזם של וייס מציע למכירה את הזרעים שהוא אוסף ושומר, במטרה להגדיל את המאגר הגנטי של מוצרי מזון, עשבי תבלין ומרפא, פרחים, צמחי נוי ועוד. "בעתיד אקלימי בלתי ברור, חשיבות הגדלת המאגר הגנטי היא אדירה", הוא אומר. "גם בזמן התפרצות מחלות ומגיפות, המדע החקלאי פונה למאגר זרעי המורשת העולמי למציאת עמידות. שימור הזרעים לדורות הבאים הוא צעד הכרחי לקיומנו בעולם".


בעקבות הכתבה ב"זווית" הסיפור פורסם גם ב-מאקו

שתפו‬        


הירשמו לניוזלטר שלנו

עקבו אחרי זווית