בפועל רוסיה שלטה ברשת החשמל של המדינות הבלטיות. צילום: pixabay
לאחר שנים של עבודות תשתית ושל השקעה כלכלית עצומה, הושלם בתחילת פברואר תהליך חיבורן של המדינות הבלטיות – אסטוניה, לטביה וליטא – לרשת החשמל האירופית. מדובר בצעד היסטורי בעל השלכות גיאופוליטיות ואנרגטיות משמעותיות. המהלך יאפשר להן לנהל את מערכות האנרגיה שלהן בהתאם לכללים אירופיים אחידים ושקופים, ובעיקר להשתחרר מהתלות הרוסית ולהשיג עצמאות אנרגטית. מעבר לכך, הפרויקט צפוי להוביל לירידה בעלויות האנרגיה במדינות הבלטיות ולשילוב נרחב יותר של מקורות אנרגיה מתחדשת. האם מדובר בראש ובראשונה במהלך פוליטי או דווקא במהלך סביבתי?
פרויקט חיבור המדינות הבלטיות לרשת החשמל האירופית נמשך כ-15 שנה והוא נחשב לאחד ממיזמי התשתיות המרכזיים של האיחוד האירופי. הפרויקט מומן בעיקר על ידי מדינות האיחוד האירופי, שהשקיעו בו למעלה מ-1.23 מיליארד אירו – סכום המכסה כ-75 אחוז מעלותו. את העלות הנוספת השקיעו המדינות הבלטיות עצמן, שהן האחרונות מבין מדינות האיחוד האירופי שרשתות החשמל שלהן עדיין היו מחוברות באופן מלא למערכת הרוסית והבלארוסית. ״עברו 25 שנה מאז שרוסיה החלה למכור גז טבעי לאירופה״, אומר ד״ר דניאל מדר, חוקר ויועץ בתחום מדעי הסביבה בחברת SP Interface. ״מדי כמה שנים הם היו עוצרים את אספקת הגז או מעלים מחירים באופן שרירותי, בשביל להראות לאירופאים שהם הבוסים ולמנף את ההשפעה הגיאופוליטית ששליטה באספקת אנרגיה מקנה. השיא הגיע עם פרוץ המלחמה בין רוסיה לאוקראינה, שהוביל לעלייה חדה במחירי האנרגיה ובחוסר ודאיות אנרגטית״, הוא מספר.
השליטה של רוסיה ברשת החשמל חשפה את המדינות הבלטיות לשיבושים פוטנציאליים ואף למניפולציות פוליטיות. כלומר, אם אחת מהמדינות הבלטיות עשתה מהלך שלא "מצא חן" בעיני רוסיה – למשל הצבעה באו״ם נגדה או מכירת נשק לאוקראינה, אז היה ביכולתה לשבש את אספקת החשמל. כך, לרוסיה ולבלארוס הייתה שליטה מסוימת במדינות הבלטיות. הפרויקט הנוכחי לא רק מסיים את התלות האנרגטית האחרונה של האזור הבלטי ברוסיה, אלא גם מצמצם משמעותית את יכולתה של מוסקבה להשפיע על המדינות.
המסדרון הצר
אחת הסיבות לכך שהמדינות הבלטיות לא היו מחוברות לרשת החשמל האירופית נעוצה בגיאוגרפיה שלהן ובהיסטוריה שלהן. שלוש המדינות – אסטוניה, לטביה וליטא – שהיו בעבר חלק מברית המועצות וכיום חברות באיחוד האירופי ובנאט״ו, ממוקמות בצפון-מזרח היבשת, בגבול עם רוסיה ובלארוס. במשך עשרות שנים, חיבורן לתשתיות הרוסיות נתפס כמצב טבעי, ותוצאה של תלות היסטורית וכלכלית שהשתרשה עוד בתקופת השליטה הסובייטית.
אחת מנקודות החולשה המרכזיות של המדינות הבלטיות בהקשר האנרגטי היא מיקומן הגיאוגרפי: הן "כלואות" בין רוסיה, בלארוס והים הבלטי, כאשר המעבר היבשתי היחיד שמחבר אותן לשאר מדינות אירופה הוא ״מסדרון סובלקי״ (The Suwałki Corridor) – רצועה צרה באורך של כ-100 ק"מ בגבול שבין ליטא לפולין. מסדרון זה נחשב לנקודה אסטרטגית רגישה מכיוון שהוא החיבור הישיר היחיד של המדינות הבלטיות למדינות האיחוד האירופי, והוא תחום בין רוסיה (דרך מובלעת קלינינגרד) לבלארוס – בעלת בריתה הקרובה של מוסקבה. בעקבות המלחמה בין רוסיה לאוקראינה ובעקבות המתח הגובר בין רוסיה לאירופה, פעלו המדינות הבלטיות בנחישות להתנתק מרשת החשמל הרוסית ולהשתלב באופן מלא במערך האנרגיה האירופי. מעבר זה אינו רק שינוי תשתיתי וכלכלי, אלא גם הצהרה פוליטית ברורה על שאיפתן לעצמאות אנרגטית ולחיזוק הקשר עם המערב.
מדר מספר על ניסיון אחר לצמצם את התלות האנרגטית של המדינות הבלטיות ברוסיה, שבו הונח צינור גז טבעי תת-ימי בין אסטוניה לבין פינלנד (BalticConnector). באוקטובר 2023 בותק צינור גז זה ואיתו כבל תקשורת על ידי עוגן של ספינה סינית (שיצאה מנמל סנט פטרסבורג הרוסי), שנגרר על קרקעית הים. "ההערכה היא שפגיעה זו הייתה מכוונת, בשיתוף פעולה בין רוסיה וסין (סין עוינת את אסטוניה שמקדמת קשרים עם טאיוואן). פגיעה זו גרמה לפליטות עצומות של גז החממה מתאן לאטמוספרה, וכמובן לפגיעה כלכלית ואנרגטית משמעותית באסטוניה ובפינלנד".
בטקס שנערך בליטא לציון סיום פרויקט חיבור רשתות החשמל, הכריזה נשיאת הנציבות האירופית, אורסולה פון דר ליין, כי זהו רגע היסטורי לאיחוד האירופי. בנאומה אמרה: ״היום נכתבת היסטוריה – המדינות הבלטיות משיגות עצמאות אנרגטית. רשתות החשמל האחרונות באירופה שנותרו מחוברות לרוסיה הופכות כעת לחלק בלתי נפרד משוק האנרגיה האירופי, ובקרוב יפורקו קווי החשמל האחרונים המחברים אותן לרוסיה ובלארוס. הקשרים האנרגטיים עם מדינות עוינות יהיו נחלת העבר. זהו חופש – חופש מאיומים וסחיטה. ברכות על תחילתו של עידן חדש״.
המהלך האנרגטי של המדינות הבלטיות צפוי להביא לירידה משמעותית בעלויות האנרגיה עבור אזרחיהן. צילום: pexels
הפוליטיקה תורמת לסביבה
מעבר להיבט הפוליטי והכלכלי מדובר גם בצעד סביבתי משמעותי. ״מדינות אירופה התחייבו לצמצם ככל הניתן את פליטות גזי החממה ולעבור לאנרגיה ירוקה וסביבתית יותר״, מסביר מדר. ״אחת הדרכים לעשות זאת היא להפיק את החשמל מאנרגיה מתחדשת או מאנרגיה גרעינית. צריך להבין שרוב האנרגיה שהגיעה מרוסיה למדינות הבלטיות היא מהסוג המזהם ביותר שמופק מדלקי מאובנים. המעבר לגריד האירופי, שכולל אחוז ניכר של אנרגיה מתחדשת, משפר באופן משמעותי את הסביבה ועוזר לעמוד ביעדים האירופאים״, הוא מסביר.
מאז פרוץ המלחמה בין רוסיה לאוקראינה ב-2022 והמשבר האנרגטי שהתלווה לה, חלה עלייה משמעותית בהקמת מתקנים לייצור אנרגיה מתחדשת ברחבי אירופה. דו"ח שפורסם לאחרונה מצא כי מתחילת המלחמה באוקראינה (תוך שנתיים וחצי בלבד) שיעור ייצור חשמל מתחדש באיחוד האירופי גדל ב-34 אחוז, והוא כעת מהווה 47 אחוז מכלל צריכת החשמל באיחוד, או 71 אחוז בסך הכול עם שאר ייצור החשמל הנקי (כולל אנרגיית גרעין). שיעור דלקי מאובנים בייצור חשמל באיחוד האירופי (בעיקר גז טבעי ופחם) ירד ל-29 אחוז בלבד (ירידה של 25 אחוז בתקופה המתוארת).
"הקפיצה האסטרונומית הזאת בשיעור האנרגיות המתחדשות באירופה תוך זמן כה קצר ממחישה שוב כי גם בישראל ניתן להגדיל במהירות את שיעור האנרגיות המתחדשות, אם רק נרצה", מציין מדר. "כמו כן, כל מי שיש לו פנטזיות למכור גז טבעי לאירופה צריך להכיר בכך שהיקף השימוש בגז טבעי באיחוד האירופי צונח, ולא ירחק היום שבו לא יישאר שם שוק לגז הטבעי".
המהלך האנרגטי של המדינות הבלטיות צפוי להביא לירידה משמעותית בעלויות האנרגיה עבור אזרחיהן. ״ראשית, אנרגיה מדלקי מאובנים יקרה יחסית לאנרגיה מתחדשת״, מסביר מדר ומוסיף: ״כעת, כשהן אינן תלויות ברוסיה, המדינות הבלטיות יוכלו לרכוש ולמכור חשמל במסגרת הרשת האירופית ולהפסיק לתמוך בכלכלה הרוסית״. כלומר, כשיהיו למדינות הבלטיות עודפי חשמל הן יוכלו למכור אותם למדינות אירופאיות אחרות. הפרויקט הנוכחי מהווה צעד חיובי עבור אירופה, מבחינה אנרגטית ומבחינת המאבק במשבר האקלים. עם זאת, חשוב לציין שהאיחוד האירופי עדיין נשען במידה מסוימת על גז רוסי – כ-15 אחוז מאספקת הגז באירופה מגיעים מרוסיה, ומדינות כמו גרמניה, איטליה, בלגיה וצרפת ממשיכות לייבא גז ודלקי מאובנים מרוסיה, מה שמעיד על כך שהדרך לביטול התלות של אירופה ברוסיה עודנה ארוכה.
