זה סופו של תהליך הפסקת השימוש בשימפנזים למטרות מחקר. התהליך החל לפני כחמש שנים, בהמלצת המכון האמריקאי לרפואה ובהמלצת גוף בדיקה פנימי של ה-NIH. בחמש שנים אלו, הביקוש למחקרים בשימפנזים ב-NIH צלל לאפס. ב-2013, מתוך 310 השימפנזים של ה-NIH רובם שוחררו משירות, ומאז הוגשה רק בקשה אחת למחקר בשימפנזים (ומאוחר יותר גם היא בוטלה). ביוני 2015, המחקר בשימפנזים הוגבל בארה"ב עוד יותר, כאשר הם קיבלו הגנה של מין בסכנת הכחדה – מעמד שמאפשר לבצע בהם מחקר רק אם ניתן להראות שהמחקר יתרום לשימפנזים בטבע. עם זאת, חוקרים עדיין יכולים היו לבצע מחקר לא-פולשני והתנהגותי.

איפה אתה בסולם האבולוציוני?

שימפנזים, מתוקף היותם בעלי החיים הקרובים ביותר לאדם, שימשו למחקר רפואי ופסיכולוגי במשך עשרות שנים. האתיקה המדעית של מחקר בבעלי חיים מאפשרת ביצוע ניסויים בבעלי חיים אם החוקרים מראים שהניסוי חיוני ושלא ניתן לבצע את הניסוי ביצור נמוך יותר ב"סולם האבולוציוני” (יצור מפותח פחות מבחינת תפיסת המציאות וסבל). כלומר, אם ניתן לבצע ניסוי מסוים בכלב, למשל, ולקבל תוצאות מהימנות – ניסוי זה לא יבוצע בקוף, אם ניתן לבצעו בעכבר – הוא לא יבוצע בכלב, אם ניתן לבצעו בזבוב – הוא לא יבוצע בעכבר, וכן הלאה.

העלייה בהתנגדות לניסויים בבעלי חיים, יחד עם השתכללות כלי המחקר אשר מאפשרים ביצוע ניסויים בחיות מעבדה פשוטות יותר, ברקמות ואף במודלים ממוחשבים, הביא להפחתת מספר הניסויים המבוצעים בשימפנזים