נדמה שאין הרבה דברים מפחידים כמו התקף אסתמה: הרגשה של לחץ חזה וקושי מתגבר להכניס מספיק אוויר לריאות. במקרים קיצוניים, זה יכול להרגיש כמו לטבוע בזמן שעומדים על אדמה יבשה. ייתכן שהדבר היחיד שמפחיד יותר מלחוות התקף אסתמה קשה הוא חוסר האונים שמרגישים הורים שילדיהם נקלעים למצוקה הזאת.
מחקר חדש וחסר תקדים בהיקפו, שעשה שימוש בנתוני לוויינים ומדידות קרקעיות, ובנתוני תחלואה לאומיים שנאספו במשך שנים ביותר מ-13,000 ערים ברחבי העולם (גם בישראל), מעריך שכמעט שני מיליון ילדים ברחבי העולם לקו באסתמה בשנת 2019 בעקבות חשיפה לזיהום אוויר מהסוג שמשויך בעיקר לפליטות מתחבורה. החדשות הטובות הן שלפחות בישראל, גם אם מדובר בסכנה נמשכת, המזהם נמצא בירידה בשנים האחרונות. איך אפשר לבדוק מה הרמות שלו באזור שלכם? ומה כדאי לעשות כדי לצמצם את החשיפה אליו ואת הסיכוי שילדיכם יפתחו אסתמה?
נחנקים מחנקן
המחקר החדש בוצע באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון בארצות הברית, במימון חלקי של נאס"א, והוא פורסם בתחילת החודש בכתב העת הרפואי The Lancet: Planetary Health. מטרת המחקר היתה להעריך את היקף מקרי האסתמה בילדים שנגרמים בכל שנה בשל חשיפה למזהם חנקן דו-חמצני (NO2) ביותר מ-13,000 ערים ברחבי העולם. כדי להעריך את מידת הריכוז של חנקן דו-חמצני בכל עיר, החל משנת 2000 ועד שנת 2019, החוקרים שילבו נתונים שנאספו על ידי לוויינים יחד עם נתונים מאלפי נקודות ניטור קרקעיות. כדי להעריך את המידה שבה עלייה בריכוז חנקן דו-חמצני מעלה את מספר הילדים שלוקים באסתמה, החוקרים השתמשו בנתוני תחלואה באסתמה לאומיים ובניתוח של 20 מחקרים רפואיים מאירופה, מצפון ארה"ב ומאסיה, שעוסקים בתחלואה באסתמה אצל ילדים.
מסקנות החוקרים הן ש-1.85 מיליון מקרים חדשים של אסתמה אצל ילדים ב-2019 אפשר לייחס לחשיפה לזיהום של חנקן דו-חמצני. מהמחקר גם עולה שאחוז המקרים שאפשר לייחס לחשיפה הזו ביחס לסך מקרי האסתמה אצל ילדים בערים, ירד מ-19.8 אחוז בשנת 2000 ל-16 אחוז בשנת 2019. הסיבה לכך? ירידה בזיהום של חנקן דו-חמצני בחלק מהערים.
בארה"ב, למשל, הריכוז של חנקן דו-חמצני בערים ירד ב-50 אחוז בהשוואה ל-1980, ובשני העשורים האחרונים הוא ירד ב-6-3 אחוזים בכל שנה. שינוי חיובי זה התרחש לדברי החוקרים בעיקר בשל מעבר לרכבים יעילים יותר בשימוש בדלק, ובשל צמצום השימוש בתחנות כוח המונעות בפחם (או במזוט) לטובת תחנות כוח שפולטות פחות תחמוצות חנקן – כגון תחנות כוח המונעות בגז טבעי (ובמקורות אנרגיה מתחדשים).
יחד עם זאת, התיעוש והעיור המתגברים והתרבות האוכלוסייה במדינות מתפתחות הביאה דווקא לעליה בזיהום חנקן דו-חמצני בערים בדרום אסיה, אפריקה שמדרום לסהרה, וכן במדינות מסוימות במזרח התיכון. לכן, החוקרים מסיקים שזיהום של חנקן דו-חמצני ממשיך להיות תורם משמעותי לתחלואת אסתמה בקרב ילדים ברחבי העולם, ושמיתון זיהום האוויר צריך להיות חלק חשוב באסטרטגיות שנוקטות מדינות למען שמירה על בריאות ילדים.
בישראל המצב לא טוב, אבל משתפר
את ממצאי המחקר, המפורטים לפי הערים השונות, אפשר למצוא באתר הידידותי למשתמש שבנו החוקרים. בין 16 הערים השונות שמופיעות תחת הקטגוריה ישראל, אפשר למצוא את תל-אביב, שבה ריכוז החנקן הדו-חמצני ירד מ-14.73 חלקיקים פר מיליארד בשנת 2000, ל-10.6 חלקיקים פר מיליארד בשנת 2019. בהתאמה, הערכת החוקרים היא שפר מאה אלף תושבים בתחילת המאה כ-60 ילדים חלו באסתמה בכל שנה בתל-אביב בשל החשיפה לחנקן דו-חמצני, בעוד שבשנה האחרונה למחקר המספר ירד לכ-44. בעיר חיפה ירד ריכוז המזהמים באוויר באותה תקופה מ-12.59 ל-9.91 חלקיקים למיליארד, ומספר הילדים שלקו באסתמה בשל החשיפה אליו פר מאה אלף תושבים ירד מכמעט 50 לכ-38 ילדים בשנה.
"חנקן דו-חמצני הוא גז רעיל, שרוב הריכוז שלו באוויר נגרם בשל פעילות בני-אדם", מסביר ד"ר זהר ברנט-יצחקי, חבר סגל בפקולטה להנדסה וחוקר במרכז על שם אמרי אלוני לחקר המידע בבריאות במרכז האקדמי רופין. "כלי-רכב, מפעלי תעשיה, ארובות של תחנות כוח פחמיות, וגם תנורי חימום ביתיים שמוסקים בדלק מהווים מקורות לריכוזי חנקן דו-חמצני באוויר".
לפי ברנט-יצחקי, חשיפה לחנקן דו-חמצני נקשרת לתחלואה נשימתית (כגון אסתמה) ולבעיות בהתפתחות העובר אצל נשים בהיריון. מחקר עדכני בהובלת ד"ר ברנט-יצחקי וד"ר עדי לוי, מהמכללה האקדמית אחוה, מצא גם קשר בין חשיפה לריכוזי תחמוצות חנקן באוויר לבין תחלואה ותמותה גבוהה יותר במהלך מגפת הקורונה. בנוסף להשפעות השליליות הישירות שלו, חנקן דו-חמצני יכול להפוך גם למזהם נוסף – אוזון, שאחראי לפגיעה נוספת במערכת הנשימה ובתפקוד המערכת החיסונית (בניגוד לפעילותו החיובית של האוזון בגובה רב באטמוספרה כמסנן קרינת UV, בגובה פני הקרקע האוזון הרעיל גורם לתחלואה בקרב בני אדם, בעלי חיים ואף פוגע בצמחים).
"קיים מעקב אחר ריכוזי חנקן דו-חמצני בישראל", מוסיף ברנט-יצחקי, שהיה גם אחד משני הכותבים הראשיים של דו"ח בריאות וסביבה בישראל 2020. הדו"ח מראה ירידה הדרגתית בשנים האחרונות בריכוז חנקן דו-חמצני בערים, ובהתאם מצביע גם על ירידה באשפוז ילדים בשל התקפי אסתמה (למעט באזור חיפה, הכנרת, והגולן). "קיים יותר פיקוח על התעשייה ועל רכבים מזהמים, ויוזמות יפות של המשרד להגנת הסביבה – כמו הגבלות על כניסת רכבי דיזל כבדים לערים, התקנה של מסנני חלקיקים ברכבות, ומעבר לכלי תחבורה ציבורית חשמליים. כל הדברים הללו עוזרים לשפר את איכות האוויר".
לצמצם חשיפה ולאמץ חתול
יחד עם זאת, ברנט-יצחקי מציין שעדיין יש מקום לדאגה. במחקר בהובלתו שהתפרסם ב-2019 ועסק בחשיפה לסוגים שונים של מזהמי אוויר בישראל, נמצא שמעל 1.5 מיליון ישראלים עדיין חשופים לריכוזי תחמוצות חנקן באוויר שעלולות לסכן את בריאותם. במידה ואתם תוהים מה מידת חשיפתכם למזהמי אוויר, ברמה היומיומית, המשרד להגנת הסביבה מציג נתוני זיהום אוויר שמגיעים מנקודות הניטור השונות ברחבי הארץ בזמן אמת.
עד שצמצום השימוש בדלקי מאובנים יביא להפחתת הזיהום בחנקן דו-חמצני שלו אנחנו חשופים, לברנט-יצחקי יש כמה עצות פשוטות לצמצום החשיפה עבור ילדיכם – "נסו לשהות יותר באזורים ירוקים כמו גינות עם עצים, שמסננים את האוויר ממזהמים, והשתדלו לצמצם חשיפה לכבישים ולמקומות הומים ברכבים, כמו תחנות מרכזיות. ברכבת, כדאי לחכות במפלס העליון ולרדת לרציף רק כשהרכבת מגיעה לתחנה, כיוון שמרבית מזהמי האוויר כבדים מהאוויר ולכן שוקעים מטה. ואם רוצים להפחית את הסיכוי של ילדיכם לחלות באסתמה – מחקרים מראים שכדאי לאמץ חתול שאתו הם יגדלו בשנים הראשונות לחייהם".
