הדעה הרווחת בנוגע להאבקת גידולים חקלאיים היא שדבורי דבש מבויתות מבצעות את רוב רובה של ההאבקה. אלא שבמחקר של חוקרים מאוסטרליה, שבדק תוצאות של 39 מחקרים שונים, נמצא שלחרקי בר שאינם דבורים דווקא יש חשיבות גדולה ביותר בהאבקת גידולים חקלאיים ברמה העולמית.
מתוצאות המחקר התברר שזבובים, פרפרים, צרעות, עשים, נמלים וחיפושיות אחראים לכ-40% מההאבקה החקלאית בעולם. אמנם חרקים אלה אינם יעילים בהאבקה כמו דבורת הדבש או כמו דבורי בר, אבל הם מפצים על כך בביקורים רבים יותר בכל פרח.
עוד נמצא שיש שוני ביעילות ההאבקה בין דבורים ובין חרקים שאינם דבורים בגידולים שונים – גידולי קפה ואשכוליות הואבקו כמעט בלעדית על ידי דבורים, ואילו גידולי מנגו ואנונה הואבקו בלעדית על ידי חרקים שאינם דבורים. ייתכן גם שאוכלוסיות חרקי הבר שאינם דבורים יציבות יותר מאשר דבורים, ולכן יכולות לפצות, לפחות חלקית, על הפגיעה העולמית במספר הדבורים בעולם בשנים האחרונות.
מחשבים מסלול מחדש
למחקר הזה יש כמה השלכות רציניות מאוד, אחת מהן נוגעת להסתמכות הבלעדית כמעט על דבורים כמאביקות בחקלאות של ימינו. התוצאות יכולות לעודד הפחתת ריסוסים נגד חרקים על מנת לא לפגוע בפוטנציאל ההאבקה הזה.
בכתבה שפרסמנו באחרונה אמר פרופ' שרון שפיר מהפקולטה לחקלאות ברחובות ש-99% מההאבקה בחקלאות בישראל נעשית על ידי דבורי דבש מבויתות. אם זה נכון, ייתכן שזה קורה בגלל הריסוסים ובירוא שטחי הבר שהכחידו את מיני החרקים המאביקים האחרים סמוך לשדות, או שבישראל עיקר הגידולים מסתמכים על דבורים. אבל אחרי פרסום המחקר החדש, יכול להיות שגם בארץ יש מקום לחשיבה מחודשת על הנושא.
