שתפו‬        

ד"ר נטע ליפמן

למה לזרוק כסף לפח?

התכנית החדשה לטיפול סביבתי בפסולת אלקטרונית תכלול גם אופניים חשמליים, קורקינטים ממונעים וסוללות שנהפכו לפסולת. היבואנים כבר התחילו לזעוק גוועלד ולאיים בהעלאת מחירים, אבל מדובר במסגור בעייתי וחסר מעוף של הזדמנות אמיתית - לכולם
18 בפברואר 2021



כמה ארוך ומייגע היה הסגר הזה, בייחוד מהזווית ההורית וזו של שמירה על משק בית מתפקד. אין פעולה שביצעתי יותר מפריקת מדיח או העמסה מחודשת שלו. משימה ביתית נפוצה נוספת היתה הפרדת הפסולת למיחזור. אצלנו בבית הפסולת למיחזור מושלכת לפח ייעודי ואחת לכמה ימים הולכים הילדים למרכז המיחזור בשכונה ומפרידים את הפסולת.

מה היה קורה אם עבודת ההפרדה הזו היתה יכולה למעשה גם להניב הכנסה, נגיד למשק הבית שלי, או כ"תמריץ" לילדים לצאת בגשם ובשמש למרכז המיחזור ולהפריד בין קופסת קוטג' ישנה ובין קרטון חלב או קופסה של קורנפלקס.

בסוף ינואר 2021, רגע לפני פיזור הכנסת, הציג המשרד להגנת הסביבה את אסטרטגיית הפסולת החדשה שלו.

השאיפה הכי גדולה של התכנית היא הורדת אחוזי הטמנת הפסולת, מ-80 אחוז ל-20 אחוז והעברה של 54 אחוז מהפסולת העירונית למיחזור עד שנת 2030. החזון – מינימום פסולת והפיכת הפסולת למשאב, זאת באמצעות מודל כלכלי ותמריצים לרשויות המקומיות שבהתאם יתגמלו את התושבים – "מחזרו ותחסכו". כלומר, משק בית שישליך פחות פסולת, ישלם פחות בהתאם.

במצב הקיים כיום יש שלושה פחים בבנייני מגורים – כתום לאריזות, כחול לנייר, ירוק לפסולת רטובה ויבשה שמופרדת במתקנים. על פי התכנית החדשה, יהיו עדיין שלושה פחים, אך הפח הכתום ישמש למגוון חומרים מתמחזרים ולא רק לאריזות יבשות, הירוק ישמש לפסולת רגילה (שאינה ניתנת למחזור) והפח החום – לפסולת אורגנית.

הפסולת האורגנית, שתהווה 43 אחוז מסך הפסולת, תועבר למתקן טיפול מכני ביולוגי. הפסולת היבשה מהפח הכתום, שתהווה 39 אחוז מסך הפסולת, תועבר למתקני מיון וימוחזרו. הפח הירוק, יהווה כ-18 אחוז מסך הפסולת. מה שלא יוכל להתמחזר, יועבר להשבה לאנרגיה או להטמנה.

ממטרד למשאב

אנחנו מייצרים כמויות עצומות של פסולת: הממוצע העולמי הוא כ-0.7 קילוגרמים לאדם ביום, ובמקום הראשון בעולם לייצור פסולת נמצאת כוויית, עם 5.7 קילוגרמים ליום לאדם. ישראל נמצאת מעל הממוצע עם 1.7 קילו לתושב ביום, יותר מהממוצע באירופה שעומד על 1.3 קילו ונמצא במגמת ירידה. כמות הפסולת שלנו עתידה להכפיל את עצמה בעשור הקרוב, זאת ככל שהאוכלוסייה תגדל ותהליך העיור יימשך.

מזבלות ואתרי הטמנה ישנים, או כאלו שלא מטופלים כמו שצריך, מסבים נזקים סביבתיים ובריאותיים: כימיקלים מזהמים את הקרקע ומי התהום, חומר אורגני הופך למתאן שהוא גז חממה וגם למטרד ריח, הרכב מיני הצמחים ובעלי החיים מצטמצם ועל בית הגידול משתלטים מינים שמשגשגים בתנאי אשפה; אתר כזה הוא כר פורה לחיידקים ולמפיצי מחלות והחשיפה לזיהום ולמטרדים משפיעה על בריאותם של המתגוררים בסמוך כשלרוב מדובר באוכלוסיות מוחלשות.

אם נעבור להפיק את המתכות מאשפה, במקום לכרות אותן מבטן האדמה, הרי שנהנה מהשפעה סביבתית נמוכה יותר. תצלום: HeikoHellwig

העניין הוא שבפסולת שאנחנו זורקים לפח (לא משנה מאיזה צבע) יש שפע של משאבים בלתי מנוצלים: מתכות (ברזל, אלומיניום נחושת, ליתיום ואחרות), זכוכיות ופסולת אלקטרונית (מכשירי חשמל קטנים כמו מכונות גילוח, מכשירים גדולים כמו מכונות כביסה, ציוד קירור ומיזוג ומוצרי מחשוב). השווי הגלובלי של משאבים אלו מוערך בכ-50 מיליון טונות בשנה. מדובר בפסולת יקרה. ב-2014 הוערכה כמות הזהב שהושלכה לאתרי אשפה ב-300 טונות, כעשירית מהתפוקה העולמית השנתית באותה תקופה.

אם נעבור להפיק את המתכות מאשפה, במקום לכרות אותן מבטן האדמה, הרי שנהנה מהשפעה סביבתית נמוכה יותר – בעיקר משום שאין צורך בעיבוד כימי של העופרות שנכרות. המתכת נמצאת כבר בצורתה הרצויה.

רכבים מתמחזרים

לאחרונה פירסם המשרד להגנת הסביבה הודעה לפיה החל מיולי 2021 יכלול החוק לטיפול סביבתי בפסולת אלקטרונית גם מכשירי תנועה חשמליים כמו אופניים חשמליים, קורקינטים ממונעים וסוללות שהפכו לפסולת. ממועד זה, יוכל הציבור הרחב להעביר מכשירים אלו שהגיעו לסוף חייהם למרכזי איסוף עירוניים לשם מיחזורם או בדרכים אחרות שהמשרד להגנת הסביבה יאשר לצורך איסוף פסולת זו.

החומרים שמהם מורכבים האופניים והקורקינטים שווים כסף. תצלום: vince jacob – unsplash

במידה רבה מגלגל המשרד להגנת הסביבה את האחריות על המחזור על היבואנים והיצרנים. בנוסף, לפי החוק, משווקי האופנים החשמליים מחויבים לקבל את הסוללות המשומשות ומוצרי החשמל מהציבור ולהעבירם לתאגידי המיחזור, זאת ללא תמורה.

היבואנים של הכלים החשמליים כבר התחילו לזעוק גוועלד וטפטפו איומים ראשונים לעליית מחירים צפויה בעקבות החוק – תגובה אוטומטית ולעתים גם צינית בכל מקרה של רגולציה ידידותית לסביבה חדשה.

למרבה הצער, מדובר במיסגור בעייתי וחסר מעוף של הזדמנות של ממש. הרי החומרים שמהם מורכבים האופניים והקורקינטים שווים כסף, הרבה כסף. בעולם שהולך וצורך את משאביו עד דק אפשר לחשוב על אופן שבו, בעזרת מחשבה נבונה על מערכת תמריצים, ישתלם ליצרנים לקחת מכם את זוג האופניים הישנים. מה זאת אומרת משתלם להם, הם ירצו שתכנסו אליהם לחנות ולא לחנות השכנה ויציעו לכם אספרסו וקסדה מתנה על זה שטרחתם ובאתם דווקא אליהם עם הזוג הישן. בחישוב הגדול של הדברים זה ישתלם להם. זה ישתלם לכם ועל הדרך זה בטח לא יעשה רע לסביבה.


בעקבות הכתבה ב"זווית" הסיפור פורסם גם ב-דה מרקר

שתפו‬        


הירשמו לניוזלטר שלנו

עקבו אחרי זווית