נהריה, תחילת שנות ה-50, מפעל צינורות אסבסט מוקם בעיר הקטנה. המפעל סיפק עבודה לרבים מתושביה של העיר, שבה התגוררה אוכלוסייה מוחלשת: לאורך 45 השנים שבהן פעל, הועסקו בו כ-4,000 עובדים, ובמהלך חודשי הקיץ גם הילדים מבית הספר ששכן בקרבתו זכו לעבוד בו.
ב-1952, כשהמפעל הישראלי רק הוקם, בשוויץ כבר סגרו מפעל דומה בשל הסכנות הבריאותיות של האסבסט. ואכן, שנים לאחר מכן, כשסכנות החומר כבר היו ידועות לכול, התגלה שרבים מעובדי המפעל הישראלי נפטרו טרם זמנם, ושהדבר קשור לזיהום שנוצר על ידי המפעל.
הסיפור של מפעל "איתנית" בנהריה הוא רק דוגמה אחת מני רבות לאופן שבו החשיפה לסכנות סביבתיות גבוהה יותר בקרב אוכלוסיות מוחלשות. כחלק מהבנת הפער הזה וחשיבות הגישור עליו, לאחרונה הכריז ראש ה-EPA (הסוכנות האמריקאית להגנת הסביבה), על הקמת המשרד לצדק סביבתי וזכויות אזרחיות (Office of Environmental Justice and External Civil Rights). המשרד חרט על דגלו הגנה על מיעוטים וזכויות פרט ובין היתר צפוי להעביר מענקים לפיתוח אסטרטגיות שימנעו פגיעה בחלשים.
אחד הביטויים העדכניים של אי-צדק סביבתי הוא אי-צדק אקלימי: מצב שבו אוכלוסיות מוחלשות ומדינות מתפתחות, שהן לא האחראיות העיקריות להיווצרות משבר האקלים – סובלות ממנו יותר בשל חשיפה לפגעי מזג האוויר ולאסונות טבע משתנים. גם ועידת האקלים השנתית של האו"ם, COP 27, שנערכת בימים אלה בשארם א-שייח', תתמקד השנה בנושא חשוב ורלוונטי זה. "לא כולנו נפגעים מהמשבר באותה המידה: כולנו באותה סערה, אבל אנחנו ממש לא באותה סירה", אומר ד"ר דב חנין, שעומד בראש פורום האקלים הישראלי שייסד נשיא המדינה יצחק (בוז'י) הרצוג. "לפיכך, ההתמודדות עם המשבר צריכה גם היא להיות חברתית, כמו במשרד האמריקאי החדש, שמתמקד בנפגעים".
איפה הצדק?
מי הוא ומה הוא אותו "משרד לצדק סביבתי וזכויות אזרחיות"? המשרד החדש יהווה מיזוג של שלושה גופים קיימים של סוכנות הסביבה האמריקאית: המשרד לצדק סביבתי, המשרד לאכיפת זכויות אזרחיות והמרכז למניעת ולפתרון סכסוכים. תפקידיו יכללו בין היתר הכנסת עקרונות צדק סביבתי וזכויות אזרחיות לכלל פעולות והחלטות ה-EPA, הטמעה ואכיפה של חוקים סביבתיים וחוקים שאוסרים על אפליה בתחומים אלה, והענקת שירותי יישוב סכסוכים סביבתיים.
מעל ל-200 מעובדי ה-EPA יועסקו במסגרת המשרד המדובר, שיפקח על מענק של 3 מיליארד דולר שיושקע בתחום האקלים; מענק שהוא חלק מתקציב גדול יותר, של 60 מיליארד דולר, שמיועד לנושא הצדק הסביבתי.
"הקמת המשרד מבטאת את ההבנה של ה-EPA ושל הממשל, שמשבר האקלים הוא לא רק סביבתי אלא גם חברתי", מסביר חנין. "משמעות הדבר היא שיש קבוצות בחברה שנפגעות ממנו הרבה יותר: עניים, מיעוטים לאומיים, תושבי הפריפריות, נשים, חולים, קשישים וילדים".
ריצ'ארד לסטר, עו"ד שמתמחה בליטיגציה בתחום דיני הסביבה, מעיד גם הוא על חשיבות הקמת המשרד. "המהלך הזה מחיה נושא שבעבר היה מרכזי בארצות הברית, שהייתה מובילה עולמית בתחום", הוא מסביר. "לאורך השנים נושא הצדק הסביבתי הורד מסדר היום והתקציבים שהושקעו ב-EPA הלכו והצטמקו, עם עלייתם של שלטונות רפובליקנים. ממשל ביידן החזיר את ההשקעה בנושאים הסביבתיים, ובהם הצדק הסביבתי".
משרד ממוזג או שמש קופחת?
השוני באופן שבו משבר האקלים משפיע על אוכלוסיות שונות בולט במאפייני חיים רבים. "מספיק לראות איך אנשים עובדים כדי להבין את הפער בין קבוצות שונות", מסביר חנין. "לעיתים קרובות, מי שהם לא חלק מקבוצה מוחלשת זוכים לעבוד במשרד ממוזג במשך מרבית שעות היום, ואפילו יכולים לעבוד מביתם. לעומתם, עובדי הבניין או החקלאות לא נהנים מתנאים אלה, וחשופים ישירות לגלי החום".
גם מצבי קיצון הם דרך טובה לבחון את השפעות משבר האקלים על אוכלוסיות מרקעים חברתיים שונים, כך למשל, השפעתם של הוריקנים גדולה בהרבה כשהם מכים באיזורים מוחלשים, ומכיוון שאיכות התשתיות בהם ירודה והם ערוכים פחות למצבי אסון – באזורים אלה הם גם דורשים תקציבים גדולים יותר לשיקום.
אי-צדק סביבתי, מערד עד תל אביב
ומה קורה אצלנו? לדברי חנין ולסטר, אי-הצדק הסביבתי בישראל דרמטי לא פחות מבארה"ב, ולסטר מביא כדוגמה את הניסיון של חברת כי"ל להקים מפעל לפוספטים באזור ערד, בקרבת כפרים בדואים. "החברה הסבירה שהמפעל עתיד לספק תעסוקה לתושבים, אך היא לא התייחסה לפגיעה שצפויה להם", הוא מסביר. "רק לאחר מאבק נרחב נגד ההחלטה הוקם צוות מומחים שהמליץ על דחיית הקמת המפעל, והממשלה אכן החליטה לא לאפשר את הקמתו".
אבל לא רק הפריפריה היא מי שסובלת מאי-צדק סביבתי. "גם בתל אביב, לדוגמה, יש פערים: יש תושבים שגרים שם בדירות שבבעלותם, ויכולים להרשות לעצמם לדאוג לבידוד משמעותי ולמיזוג, ויש מי ששוכרים דירות, שלעיתים קרובות התשתיות שלהן הן ברמה נמוכה", מעיד חנין.
אז מה עושים? חנין נותן דוגמה אחת למהלך של הפורום שהוא עומד בראשותו, שמטרתו לחתור לצדק אקלימי גם אצלנו. "הפורום מניע יוזמה חשובה של אקלום מבנים (תהליך של הפיכת מבנים לבעלי יכולת טובה יותר להתמודד עם גלי קור וחום – נ"ר)", הוא מספר. "הצדק האקלימי יתבטא בכך שהתוכנית מציעה להתחיל מלמטה: נפתח באקלום של דירות הדיור הציבורי, שמצבן הוא הרע ביותר ושהאוכלוסיות הזכאיות להן הן המוחלשות ביותר, אחר כך נעזור לשכבות מעט פחות מוחלשות, ובסוף נגיע לשכבת הביניים".
לטענת חנין, כאן גם נכנס המקום שלנו כאזרחים – להשפיע על ההחלטות שישנו את חיינו. "אנחנו צריכים להבין שאנחנו לא בני אדם פרטיים אלא אנשים שחיים בחברה, ולכן עלינו להיות אזרחים במלוא מובן המילה: להשפיע, ללחוץ על הפוליטיקאים ולהשמיע את קולנו", הוא אומר. לדבריו, הדיון סביב סוגיית האשמים בפערים הוא לא החשוב – אלא מבחן התוצאה. "בפועל, הזיהומים והמוחלשים דרים בכפיפה אחת", הוא מסכם. "וזה בדיוק המצב שיש לפעול כדי לשנותו, כפי שארה"ב משכילה לעשות".
