שתפו‬        

ד"ר דניאל מדר

שערות של עטלף

5 ביולי 2015



תצלום: Mark Lehmkuhler.flickr
תצלום: Mark Lehmkuhler.flickr

עטלפים ידועים כאקרובטים ליליים מעופפים. כשאנו חושבים על היכולות המופלאות של העטלפים לתפוס חרק מעופף בלילה, או לעוף דרך עץ סבוך כדי להגיע לפרי קטן בחשיכה, אנו מייחסים זאת ליכולת האקו-לוקציה שלהם (התמצאות במרחב בעזרת קול – סונאר).

עם זאת, חוקרים גילו חוש מפותח נוסף אצל אותם יונקים מעופפים: תאי חישה מיוחדים, שמחוברים לשערות זעירות. השערות נעות בהתאם ללחץ האוויר ולרוח שמופעלת עליהם. המידע שמגיע מאותם תאי חישה מאפשר לעטלפים לשנות את צורת כנפיהם בשבריר שנייה, לבצע תמרונים מסובכים במהירות, לרחף, לצלול, לתפוס את טרפם הזריז ולחמוק ממכשולים.

כאשר שערות החישה הוצאו מכלל פעולה באופן זמני על ידי החוקרים, העטלפים איבדו את יכולותיהן המופלאות והפכו למעופפים מגושמים. מלבד תפקיד חשוב ביציבות התעופה, לשערות חישה אלו תפקיד חשוב גם במגע: העטלפים משתמשים בכנפיהם גם כרגליים וגם כידיים. הם יכולים ללכת על ארבע כאשר הם נופלים על הרצפה, להשתמש בכנפיהם כדי לחבק את גוריהם, ולעתים הכנפיים משמשות אותם גם לטיפוס או לאחיזה. דפוס פעולה עצבי שונה מאפשר לעטלף להבחין בין  זרמי ולחצי אוויר בעת תעופה, לבין מגע בענף או בחרק מעופף.

שערות חישה נפוצות בכל עולם החי. חתולים, למשל, משתמשים בשערות השפם כדי לחוש את דרכם במעבר במקומות צרים וסבוכים. אפילו אצלנו, בני האדם, למרות שחושי המישוש שלנו קהים לעומת אלו של חיות רבות, השערות משמשות לחישה. המחקר הנוכחי עוזר לנו להבין את השינויים האבולוציוניים המורכבים שעברו על העטלף מיונק מהלך, ליונק מעופף. בנוסף, יתכן ולתגליות אלו יימצא מקום בשיפור כלי טייס אוטונומיים.

איור מתוך המחקר:

Figure thumbnail fx1

לקריאת המחקר המלא לחצו כאן.

 




שתפו‬        


הירשמו לניוזלטר שלנו

    עקבו אחרי זווית