360 מעלות

מאיה פלח

איך נשים ת׳ראש על דיונה?

הדיונות ברצועת החוף של ישראל נמצאות במצב של איום מתמיד – לא רק של תכניות בנייה ופיתוח, אלא גם של עצים זרים ושיחים. איך אפשר לשקם אותן ולהבטיח את קיום החי והצומח הייחודי להן?

13 באפריל 2017

זוכרים שהייתם ילדים, ועשיתם תחרות מי יגיע ראשון לראש הדיונה? ואז, כשהגעתם לפסגה, התחריתם מי ירוץ הכי מהר בירידה ויצליח לקפוץ הכי-הכי רחוק בתוך החול הרך? מתברר שהילדים של היום כבר כמעט שלא יכולים ליהנות מהמשחקים המופלאים האלה שזימנו לנו הדיונות: רק 12 אחוז משטחי הדיונות בישראל נמצאים כיום בתוך שטחים מוגנים, והשאר – כך נראה – די בצרות.

שטחי החולות והדיונות של ישראל נמצאים בעשורים האחרונים תחת איומים מתמידים: החל מתכניות בנייה מאסיביות שמסכנות את קיומם, המשך בהפיכת שטחי החולות לשטחי אש ואימונים של צה"ל ולשטחי מרעה לצאן, ועד להגעה של מיני צמחים פולשים שדוחקים את הצמחים ובעלי החיים הייחודיים שחיים בחולות החוצה מבית הגידול שלהם.

רק כ-17 אחוז משטחי הדיונות החופיות נמצאים כיום במצב טוב ויחסית לא נפגעו מפעילות האדם. האזורים הללו מכילים בעלי חיים וצמחים אנדמיים, כלומר כאלה שהם ייחודיים אך ורק לאזור ולמערכת האקולוגית של הדיונות, ולא ניתן למצוא באף מקום אחר בארץ. המשמעות היא שכאשר המערכת האקולוגית נפגעת ותנאי המחייה בה משתנים, לאותם צמחים ובעלי חיים אין לאן לברוח – מכיוון שהם מותאמים לתנאים המסוימים המתקיימים בדיונות, ולכן הם עלולים פשוט להעלם  מנופי הארץ.

צמד מחקרים שמוצגים השבוע בכנס הישראלי הראשון לשמירת טבע מטעם אוניברסיטת בן גוריון בנגב בשדה, מראים את תמונת המצב של דיונות החוף בישראל ומציעים שביב של תקווה לשיקום שלהן ושל המערכת האקולוגית שמתקיימת בהן.

דיונות בחוף בית ינאי. צילום: חיים זיו, מורה לגיאוגרפיה, מתוך אתר פיקיוויקי

דיונות ללא אקליפטוסים

במחקר שערכה אביב אבישר, דוקטורנטית במחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב, היא  ליוותה עבודות של רשות הטבע והגנים לכריתת עצי אקליפטוס מדיונות החול בגן הלאומי נחל אלכסנדר. אקליפטוס הוא עץ זר שהובא לישראל מאוסטרליה בתחילת המאה שעברה והוא אינו שייך למערכת האקולוגית של חולות מישור החוף. אבישר בדקה במחקרה מה קורה לקרקע, לחברת הצומח ולבעלי החיים בדיונה לאחר כריתה מלאה של חורשת אקליפטוס, והאם בתגובה להסרתו הדיונה משתקמת.

המחקר התבצע בדיונות הצפון מערביות של השטח, הסמוכות לכביש 2, בשטח של כ-300 דונם (קמ״ר). שטח המחקר מהווה 10 אחוז מכלל השטח של הגם הלאומי. "החלטנו לבדוק האם כריתה של עצי האקליפטוס – שאינם צמחים מקומיים, וננטעו על ידי האדם באזורים רבים ברחבי הארץ בשנות הקמת המדינה, תסייע לדיונה להשתקם ולבעלי החיים והצמחים המקומיים לחזור ולהיות נפוצים בשטחים הללו. עבודות הכריתה התבצעו בקיץ 2015, ובמהלכן נכרתו 400 מתוך כ-15,000 עצי אקליפטוס הנטועים בגן הלאומי.

״במחקר השווינו בין ארבעה שטחים סמוכים: שטחי חולות נטועים באקליפטוסים, שבהם לא בוצעה כריתה; שטחי חולות נטועים משוקמים, שבהם התבצעה כריתה, שטחי חולות שבהם בנוסף לכריתה בוצע שיחזור של המערכת הטבעית, וכן שטחי חולות טבעיים ולא נטועים״, היא מסבירה.

התוצאות לא איחרו לבוא. ״לפני תחילת הניסוי, תיעדנו הבדלים מובהקים בחברות הצומח, פרוקי הרגלים והזוחלים בשטחים הטבעיים בהשוואה לשטחים שבהם נטועים אקליפטוסים. גם הרכב הקרקע היה שונה", היא אומרת. "מהתוצאות הראשוניות עולה כי שנה לאחר הכריתה, חברת הצומח באזורים ששוקמו ושוחזרו נמצאת בתווך בין האזורים הטבעיים לאזורים שבהם נטועים אקליפטוסים: היא עדיין אינה דומה בהרכבה לחברה בשטח הטבעי, אבל גם כבר לא דומה לחברת הצומח הגדלה תחת האקליפטוסים.

"כבר עכשיו אנחנו רואים בבירור שבאזורים שבהם בוצעה כריתה, יש מספר גבוה יותר של מינים בעלי חשיבות לשימור – כלומר, מינים נדירים או אנדמיים לחולות, בעוד שבשטחים הנטועים באקליפטוסים רואים מספר גבוה יותר של מינים פולשים", היא מסכמת."עוד קשה להקיש מהתוצאות הראשוניות הללו משמעויות רחבות, אך ייתכן שזו תחילתה של מגמה".

ערב טוב ניצנים

במחקר אחר, שנערך בשמורת הטבע חולות ניצנים ומוצג גם הוא בכנס, בדקה הדוקטורנטית טניה בירד מהמחלקה לגאוגרפיה ופיתוח סביבתי באוניברסיטת בן-גוריון בנגב את השינויים בצומח ובבעלי החיים עם הזמן בדיונות שונות, שנבדלות ברמות הייצוב ובטיפול בהן. ״הדיונות החופיות נמצאות מאז קום המדינה בתהליך של התייצבות, ולכן החשש הוא שעם היעלמותן של הדיונות הנודדות, ייעלמו גם אותם צמחים ובעלי חיים  שהם ייחודיים לחולות ולאזור", היא מסבירה. ״המטרה של המחקר היא להציע אפשרויות לטיפול בדיונות שיאפשרו לשמר מגוון ביולוגי עשיר: מגוון דיונות, מגוון בתי גידול ומגוון צמחים ובעלי חיים״. המחקר מתבצע זה למעלה מ- 14 שנים על ידי פרופ' פועה בר, פרופ' עמוס בוסקילה וד"ר אלי גרונר ובתמיכתה של רשות הטבע והגנים.

״מרבית דיונות החוף שנותרו בישראל הם במצב של מיוצבות למחצה ומיוצבות״, מסבירה בירד, ״אחוז קטן מאוד מכלל הדיונות הן  במצב של 'נודדות'. בכל אחד ממצבי הדיונות (נודד, מיוצב למחצה ומיוצב) יש חברות צמחים ובעלי חיים ייחודיות, כאשר עיקר המינים, המייחדים את החולות ואשר מוגדרים גם כמינים אנדמיים ו/או מינים אדומים (בסכנת הכחדה – מ"פ), מרוכזים בדיונות הנודדות. המחקר ייחודי בכך שהוא אחד המחקרים היחידים בארץ שמנתח נתונים של ארבע קבוצות שונות שנאספו באופן מסודר, עקבי ותכוף במשך תקופה כה ארוכה".

דיונות בשמורת נחל אלכסנדר. צילום: מאוסף התמונות של משפחת בן עמרם, מתוך אתר פיקיוויקי

מחקרה של בירד ומנחיה מראה כי ישנו חשש שעם התכסות הדיונות בשיחים והפיכתן למיוצבות או מיוצבות למחצה, ייעלמו מינים ייחודיים כגון המכרסם גרביל החולות, הלטאה שנונית החולות, חיפושית השנצית והצמח ידיד חולות. ״התוצאות שהתקבלו מניתוח הנתונים שנאספו במהלך 12 שנים עדייו לא ממש ברורות״, אומרת בירד. ״ברמה העקרונית לא ניתן להבחין בשינוי משמעותי בחברות הצמחים ובעלי חיים. השינויים הם ברמת מינים בודדים שמתבססים על הדיונות המטופלות. ייתכן שעדיין לא עבר מספיק זמן כדי שנוכל להבחין בשינויים, ולכן אנחנו ממשיכים לעקוב אחר השינויים עם הזמן".

על בסיס התצפיות והנתונים שהצטברו במהלך השנים הציעו החוקרים לרשות הטבע והגנים כמה אפשרויות לדרך טיפול בדיונות, שמטרתן למנוע את תהליך הייצוב של הדיונות ולשמר אותן כנודדות. דרך הטיפול מתבססת על הסרת הצומח בצורה מכנית ועל ידי רעייה, תוך כדי מעקב אחר השינויים שחלים עם הזמן בדיונות הללו וקצב ההתבססות מחדש של אותם מינים המאפיינים דיונות נודדות. "דבר אחד ברור", היא מסכמת, "ללא כל התערבות במערכת של הדיונות החופיות, שמטרתה למנוע את ההתייצבות של כלל הדיונות, הנופים הייחודיים והמינים הייחודיים ייעלמו".

מערכת אקולוגית בסכנת הכחדה

אז איך משקמים את הדיונות, ודואגים לשמירה על המינים הללו, שאת חלקם לא ניתן למצוא בשום מקום אחר? ואולי בכלל אין סיבה טובה להפריע למערכת האקולוגית שכבר עברה תהליך – גם אם הוא היה כזה שהושפע במקור מהתערבות האדם – ואפשר פשוט לתת לה לעשות את שלה? האקליפטוסים, למשל, הרי נמצאים כאן כבר עשרות רבות של שנים, ומהווים חלק מהותי בנוף הילדות של רובנו.

״כשאומרים שהאקליפטוסים הפכו לחלק מהמורשת שלנו, מתכוונים לטווח זמן צר מאוד", מסבירה אבישר. "אקליפטוסים נמצאים פה רק מעט יותר מ-100 שנים. בקנה מידה של בני אדם זה פרק זמן ארוך, אך בקנה מידה אבולציוני, זה אפילו לא פסיק.

"לאורך זמן, מינים מקומיים עוברים אבולוציה עם מרכיבי המערכת האקולוגית שבה הם מתפתחים, או במילים אחרות, כשיעבור פרק זמן ארוך מספיק, נצפה לראות שבעלי החיים המקומיים, חובבי החולות, ילמדו אולי לנצל את האקליפטוסים כמקור מזון, שטח רבייה וכיוצא באלה, ואז אולי נוכל לומר שהאקליפטוסים הם חלק מהמערכת המקומית. אבל תהליך כזה לוקח מיליוני שנים״, אומרת אבישר. ״במציאות, כרגע אקליפטוסים הם נטע זר במערכת החולית, ואנחנו רואים בבירור שרוב בעלי החיים המותאמים לחולות נדחקים החוצה מכל מקום שבו הם נטועים. מתחת לאקליפטוסים התפתחה חברת צמחים ובעלי חיים סתגלנים שמאכלסים בתי גידול אחרים, כמו שממיות עצים, חרדונים ושממיות בתים – מינים נפוצים מאוד, חלקם מלווי אדם ולא כאלה שמותאמים לבית הגידול החולי.

"צריך להבין שהמערכת האקולוגית של חולות מישור החוף היא בעצם מערכת אקולוגית בסכנת הכחדה", מסכמת אבישר. "פחות מ-12 אחוז מחולות מישור החוף מוגנים בשמורות טבע, ומתוך ה-12 אחוז הללו, באחוזים גבוהים מאוד נטועים אקליפטוסים. המחקר הזה מראה בצורה ברורה עד עכשיו שהאקליפטוסים משנים את הרכב הקרקע, את הרכב מיני הזוחלים, פרוקי הרגליים והצומח. רואים שהאקליפטוסים משנים את המערכת האקולוגית הטבעית. אז האם במצב הזה, כשיש לנו פחות מ-12 אחוז שטח מוגן – אנחנו באמת יכולים להרשות לעצמנו שכל כך הרבה ממנה יכוסה בצמח שאינו שייך אליה, ושהופך אותה בלתי נגישה למינים הטבעיים שאמורים להתקיים בה?״.

בעקבות הכתבה ב"זווית" הסיפור פורסם גם ב-ynet

חפשו מומחים נוספים בתחום