שתפו‬        

יוני וייץ

זיתים נגד זיתים

שפכי העקר, תוצר לוואי של הפקת שמן הזית בבית הבד, מפוזרים במטעי הזיתים בהמלצת המשרד להגנת הסביבה. אולם מחקר חדש מצא כי לפעולה זו השלכות שליליות על הקרקע ועל הזיתים
14 בדצמבר 2015



 

בשפה הערבית קיימת גרסה מקבילה לפתגם העברי "אין הנחתום מעיד על עיסתו": "איש אינו מכנה את שמן הזית שלו 'עֶקֶר'". כלומר – אדם יעיד תמיד שמעשה ידיו, טוב הוא. אך מהו אותו "עקר" מן הפתגם העממי? שמן הזית המיוצר בארץ מהווה גאווה חקלאית מזה מאות שנים והוא מוצר נחשק בשווקים רבים בעולם. במהלך ייצור השמן בבית הבד נוצר שפך חומצי ורווי חומר אורגני, שבריכוזים גבוהים עלול להיות רעיל. תוצר הלוואי הזה הוא העקר, והוא החומר שאיש לא יעיד ששמן הזית שלו גרוע כמותו.

העקר גורם נזק למערכת הסביבתית מזה שנים רבות. לפני מספר שנים, למשל, הוזרמו שפכי העקר בעונת המסיק בגליל המערבי באופן בלתי מבוקר למכון טיהור השפכים בכרמיאל, שלא עמד בעומס וקרס, מה שהביא להזרמת שפכים מזוהמים למפרץ עכו ולהחדרתם למי התהום. בסופו של דבר אסר המשרד להגנת הסביבה באופן גורף על הזרמת העקר עם השפכים לביוב, אולם אז נדרש למצוא פתרון אחר לבעיה.

בשנת 2008 מצא המשרד להגנת הסביבה את הפתרון בדמות שיטה המיושמת על פי חוק באיטליה, והיא פיזור העקר בין שורות העצים במטעים ובשדות חקלאיים במינון של חמישה מ"ק עקר לדונם. לפי המלצת המשרד, יתרונותיו של העקר הם הרטבת השטח ומניעת אבק, דישון הקרקע וגם פגיעה בעשבים לא רצויים כתחליף לחומרי הדברה. כיום ההמלצה מיושמת על ידי חקלאים רבים, לאחר שפתרונות אחרים כמו העברה לקומפוסטציה או הפרדה של חומרים מוצקים התבררו כיקרים מדי.

תמותת עצים כתוצאה מפיזור עקר בנגבה. צילום: יובל תור
תמותת עצים כתוצאה מפיזור עקר בנגבה. צילום: יובל תור

השפעות בלתי הפיכות

כשפורסמו המלצות המשרד להגנת הסביבה בנושא הטיפול בעקר, עוד לא נמצאו תוצאות ממחקרים מבוססים בארץ על השפעת פיזור העקר. אולם בחמש השנים האחרונות התבצעו מספר עבודות על ידי צוות חוקרים ממכון וולקני במטרה לבחון את ההשפעות הסביבתיות של פיזור העקר, הניכרות בעיקר בקרקע ובעצים.

במחקר שנערך במרכז המחקר גילת שבדרום הארץ מצאו ד"ר ארנון דג, ד"ר יעל לאור וד"ר גיא לוי כי לפיזור העקר עלולות להיות השפעות שליליות ואף בלתי הפיכות על איכות הקרקע. החומר האורגני ושאריות השמן הופכים את הקרקע להידרופובית (דוחה מים) ופוגעים בחדירת המים לקרקע ובאחידות הרטבתה. רמות האשלגן הגבוהות בעקר גורמות להצטברות האשלגן בקרקע לרמות העלולות לפגוע בתכונות ההידראוליות והפיזיקליות שלה. במחקר נוסף, שאותו ערך ד"ר מיכאל בוריסובר, נמצא כי פיזור העקר מביא לספיחה בקרקע של תכשירים כמו קוטלי חרקים, שמתפרקים במצב רגיל אך העקר מונע את פירוקם. כיום, בשטחים מסחריים, נזקי פיזור העקר מתבטאים בתמותת עצים.

טיפות מים הנדחות על ידי הקרקע ההידרופובית. צילום: גיא לוי
טיפות מים הנדחות על ידי הקרקע ההידרופובית. צילום: גיא לוי

לדברי דג, "הבעיה העיקרית מתחילה בהנחיה לגבי אופן הפיזור. אין הנחיות פרטניות ואין הדרכה מפורטת לגבי הדרך שבה צריך לעשות זאת". התוצאה היא שבפועל, הכמויות שמפוזרות בשטח אינן מבוקרות. דג משער ש"הרס הקרקע שנגרם בעקבות הפיזור עשוי להיות בלתי הפיך, והיצמדות להנחיות הנוכחיות באופן לא מבוקר עשויה להיות בכייה לדורות". לאור, שותפתו למחקר, מצטרפת לדברים הקשים, אך מוסיפה הסתייגות: "הידע שנצבר עד כה במחקר על השפעת פיזור העקר מצומצם יחסית, שכן לא נערכו עדיין מחקרים ארוכי טווח ורחבי היקף בנושא. כמו כן, מידת החומרה של התופעה תהיה שונה בין דרום הארץ לצפונה, עקב הבדלים בסוג הקרקע ובאקלים". עם זאת, אין בכך כדי להפחית ממידת הזהירות שיש לנקוט לגבי העניין. "גם אם לא ראינו את אותן תופעות חמורות של נזק לקרקע ולעצים בצפון הארץ, אין זה אומר שהוא לא קיים. ייתכן מאוד שתהליכים אלו לוקחים זמן רב יותר, ותוך כמה שנים יתגלה הנזק לקרקע וכבר יהיה מאוחר מדי בשביל לתקן אותו". 

הדרך לפתרון

בחודש פברואר הקרוב, במסגרת הכנס השנתי של האגודה הישראלית למדעי הקרקע, יוצגו הממצאים ויתקיים דיון על משמעותם. עד שיימצא פתרון חלופי וכדאי כלכלית לבעיית העקר, ממליצים החוקרים על דרכי פעולה מסוימות – בהן קילטור הקרקע לאחר הפיזור, שמצמצם את בעיית ההידרופוביות; הרחקת העקר משורות העצים, כפי שממליץ המשרד להגנת הסביבה; ופיזור כמות נמוכה של עקר בצורה מבוקרת ליחידת שטח. בטווח הארוך, יש למצוא פתרון חלופי לטיפול בעקר, אם ברצוננו לשמור על מטעי הזיתים בישראל כמערכת בת קיימא, כפי שהיה מזה אלפי שנים.

המלצת המשרד להגנת הסביבה, שנראתה קוסמת בפשטותה וביעילותה ואף לא דרשה עלויות נוספות, מתגלה כבעייתית הן לסביבה והן לחקלאי. באופן יישומה הנוכחי, אי אפשר לצפות שתתקיים הקפדה בפועל על פיזור התואם את ההמלצות. גם האלטרנטיבות אינן קוסמות במיוחד עבור החקלאים, מפני שהן דורשות עלויות גבוהות של הובלה ותפעול, ואלה ייפלו על החקלאי ובסופו של דבר על הצרכנים. מציאת טיפול הולם בעקר ובנזקיו היא המטרה העומדת בפני המשרד להגנת הסביבה, חוקרים וחקלאים כאחד.

בעקבות הכתבה ב"זווית", הסיפור פורסם באתר וואלה!




שתפו‬        


הירשמו לניוזלטר שלנו

עקבו אחרי זווית