שתפו‬        

אסף בן נריה

לזהם, לשקם, לשלם

לרגל יום ניטור המים הבינ"ל: בניסיון לשכנע את הציבור לפתוח את הארנק, הציגה רשות המים תוצאות ראשוניות של עבודה נרחבת שבחנה זה לצד זה את העלויות והתועלות הצפויות משיקום אתרים שבהם נתגלה זיהום במי התהום  
17 בספטמבר 2015



 

"הצלחת מתקני ההתפלה מסכנת את יכולתנו לשקם את מי התהום", טוענת שרה אלחנני, ראש אגף איכות המים, הגוף שאחראי על ניטור, מיפוי ושיקום מקורות המים בישראל. בימים אלה משלים האגף עבודה ראשונה מסוגה בישראל, שנועדה לבחון את התועלות הצפויות משיקום מקור מים מזוהם אל מול העלויות של מהלך כזה. במסגרת העבודה נבחנו מספר אתרים מזוהמים ובוצעה עבורם הערכה כלכלית. הבדיקה הכלכלית העלתה שבעידן של התפלת מים נרחבת ובהתחשב במחירם הנמוך יחסית של המים המותפלים, קשה יהיה להצדיק כלכלית את שיקום מקורות המים הטבעיים. מאידך, נטען שלא ניתן להתעלם מהערך הכלכלי המוסף שמקנים מים נקיים. הערך המוסף נובע מהפחתת הסיכון הבריאותי לבני אדם שעלולים להיחשף למזהמים במים ומתיקון נזקים אקולוגיים ושמירה על מי התהום כמשאב טבע בר-קיימא. לערכים אלה מתווסף החוסן שמקנה משאב מי התהום אל מול הפגיעות של מתקני ההתפלה במקרה של אירועים ביטחוניים.

מתקן התפלה לחופי נואיבה, סיני. תצלום: prilfish.flickr
מתקן התפלה לחופי נואיבה, סיני. תצלום: prilfish.flickr

בעידן שבו שיקולים כלכליים צרים גוברים גם על הטיעונים ההגיוניים ביותר, כיצד ניתן יהיה להצדיק מבחינה כלכלית את ההוצאות הכבדות הנדרשות לשיקום מי התהום ברחבי ישראל? התשובה, גם כאן, טמונה בנדל"ן.

לאורך שנים זיהמו מפעלי תעשייה, בסיסי צבא, אתרי פסולת ותחנות דלק את הקרקע ומי התהום. בעבר, הפתרון של מפעלים לשפכים המסוכנים שנוצרו בתהליכי הייצור היה לנקז אותם לקרקע, לרוב ב"חצר האחורית" של החברה הישראלית (נמב"י – נגד מיקום בחצרי), הרחק ממוקד הפעילות המרכזי של המתקן. במקומות רבים חלחלו השפכים, שהכילו דלקים, תרכובות אורגניות מסוכנות ומתכות כבדות, למי התהום. הזיהום, שהיה בראשיתו מתוחם לאזור קטן יחסית, התפשט כתוצאה מהתנועה הטבעית של מי התהום ושאיבה מלאכותית בבארות, ובמקרים מסוימים אף הגיע למקורות מים המרוחקים אלפי מטרים ממוקד הזיהום.

שנים רבות של העדר הסדרה ובקרה סביבתית בישראל הביאו למצב עגום. בישראל קיימים כיום מוקדים רבים שבהם קיים זיהום במי התהום. לפי גורמים שונים בענף המים, עלות שיקום מי התהום יכולה לנוע החל ממיליון שקל בעבור אתר שבו קיים זיהום מצומצם ועד למאות מיליוני שקלים באתר שבו קיים זיהום נרחב. כך, למשל, במוקדי זיהום שמקורם במפעלי התעשיות הביטחוניות בלבד מוערכת עלות השיקום בכמיליארד שקל.

למעלה מ-180 מוקדים, חלקם מכסים שטח גדול כשטחה של עיר ממוצעת בישראל, מדאיגים מאוד את עובדי רשות המים, ששואפים בשלב ראשון לעצור את התפשטות הזיהום ובשלב הבא לשקם את האתר, כך שלא יהווה סכנה לבני האדם ובעלי החיים. מבחן העלות-תועלת לשיקום מי התהום נובע מהצורך לגייס מקורות מימון לטיפול במוקדי הזיהום שהביאו לסגירה של בארות להפקת מי שתייה ושמאיימים כעת על בארות נוספות.

המזהם ישלם?

עיקרון "המזהם משלם", שמקובל בסוגיות סביבתיות משפטיות, קובע שהאחריות לטיפול במפגעים שנגרמו לסביבה היא על הגוף או הארגון שבמסגרתו נגרם המפגע. חוק המזהם משלם נכנס לתוקף בישראל ב-2008. כאשר מדובר בגוף פרטי, כגון מפעל או תחנת דלק, יישום העיקרון הוא פשוט באופן יחסי ולרשות המים כלים משמעותיים כדי להבטיח שינקטו כל הצעדים לתיקון הנזק שנגרם למי התהום. הבעיה הגדולה היא במקרים בהם לא ניתן לקבוע באופן חד משמעי את הגורם לזיהום או כשהגוף שזיהם חדל מלהתקיים ואין כתובת אליה ניתן לשלוח את החשבון. במקרה כזה, כמו גם במקרה של התעשיות הביטחוניות, שאחראיות לכתמי הזיהום הגדולים והמפושטים ביותר, המדינה היא ה"אחראית" ולכן עליה לגבש מקורות מימון לשיקום. כדי לשכנע את פקידי האוצר לכתוב המחאה רבת אפסים, נדרשים ברשות המים להראות את הכדאיות הכלכלית שבשיקום מי התהום והכלי היעיל ביותר לשם כך הוא מבחן עלות תועלת. המבחן בוחן את התועלות הצפויות לאחר השיקום אל מול העלויות הנדרשות. אך כיצד ניתן לתמחר משאב אקולוגי, סביבה נקייה ובטוחה וערכי טבע?

תצלום: Ashish Samdariya.flickr
כדי לשכנע את פקידי האוצר לכתוב המחאה רבת אפסים, נדרשים ברשות המים להראות את הכדאיות הכלכלית שבשיקום מי התהום. תצלום: Ashish Samdariya.flickr

כמה שווים לנו מי התהום? על שאלה לא פשוטה זו ניסתה לענות ועדה בין-משרדית בראשות רשות המים, תוך שהיא מסתמכת על הנהוג בעולם. המסקנה היתה ששווי המים מורכב מהתועלות הישירות הנובעות מקיום משאב מים נקי ובטוח לשימוש וכן מתועלות חיצונית הנובעות בעקיפין מהחזרת מי התהום למצבם הטבעי.

בתועלות הישירות נמצאים, לבד מערך המים הכלכלי – זה שאנו משלמים בעבורו כל חודש – גם כושר הוויסות שמאפשר קיום של מי תהום הן בשנים ברוכות והן בשנים שחונות. מי התהום משמשים מאגר עצום ובטוח, שבו ניתן לאחסן מים בשנים מרובות בגשמים, ולשאוב ביתר שאת בשנות בצורת. כושר ויסות זה יכול לצמצם את התלות בהתפלה, ולמנוע בנייה של מתקן נוסף או הרחבה של קיים ובכך להקטין את ההשפעה הסביבתית השלילית המתלווה למתקן כזה. בנוסף, נכנסו לחישוב התועלות הישירות גם מחיר מיגון בניינים שנמצאים בסמיכות למוקד זיהום מפני גזים מסוכנים שנפלטים ממי התהום המזוהמים. לרוב, יידרש הקבלן למגן את הבניין כאשר מתוכננת קומת מרתף או חניון תת קרקעי. מדובר בעלות לא מבוטלת שיכולה להגיע לכמה אחוזים מעלות הבנייה, שמתווספים למחירם היקר די והותר של מבנים נדל"ניים בישראל. גם הכנסות המדינה מבנייה, שלא התאפשרה כל עוד קיים זיהום במי התהום, נספרה בשכלול התועלות הישירות הנובעות מהשיקום.

בתועלות החיצוניות הגורם המשמעותי ביותר הוא מניעת נזקים בריאותיים והפחתת הסיכון לתחלואה עודפת בקרב הציבור החשוף למים דרך אחד משלושת נתיבי החשיפה: שתייה, מגע דרך העור ונשימה (הכוונה לגזים מסוכנים שמתאדים מהמים). גורם נוסף שנחשב אף הוא כתועלת עקיפה הוא מי התהום כמשאב טבעי בעל חשיבות למערכות אקולוגית. למרות חשיבותו, בפועל, הרכיב האקולוגי לרוב אינו נלקח בחשבון, בעיקר בשל הקושי הרב בהערכת שוויו.

16 קמ"ר של זיהום

במרחב רמת השרון פעלו מפעלים ומתקנים רבים, ביניהם מפעל התעשייה הצבאית (תע"ש רמת השרון), שגרמו לזיהום נרחב של הקרקע ומי התהום. כתם הזיהום הגיע למימדים עצומים והוא משתרע כיום על שטח של כ-16 קמ"ר. לפי נתוני רשות המים, בתא שטח זה כ-630 מיליון קוב מים מזוהמים. לשם השוואה, המגזר הביתי צורך מדי שנה כ-800 מיליון קוב. הזיהום, שנתגלה לראשונה ב-1989, הביא עד היום לסגירתן של 14 בארות הפקה. כתם הזיהום גדל בכל שנה וכיום נושק לגבולה המזרחי של הרצליה.

דגימת מי תהום מזוהמים. תצלום: אסף בן נריה
דגימת מי תהום מזוהמים. תצלום: אסף בן נריה

במסגרת מבחן העלות תועלת של שיקום מי התהום באתר רמת השרון נבחנה האפשרות של שאיבה מתמשכת של מי התהום במוקד הזיהום, שצפויה להביא לצמצום כתם הזיהום ולמניעת התפשטותו. בשיטת שיקום זו, המכונה "שאיבה וטיפול" (pump and treat), מותקנות בארות למי התהום וכמו בבאר להפקת מי שתייה, נשאבים המים אל פני הקרקע. הטיפול יהיה לרוב באמצעות פילטר מסוג פחם פעיל, אותו אחד שיש לנו במסנני המים הביתיים למיניהם, רק גדול הרבה יותר. עלות הקמת המתקן והפעלתו לתקופה של 25 שנים הוערכה ב-650 מיליון שקל.

התועלות הנובעות מהשיקום שנלקחו בחשבון כללו את השווי הישיר של המים שלא יזוהמו, שהוערך לפי מחירי המים המותפלים הנהוגים כיום, וערכם הכלכלי של המים שישאבו ויטופלו במוקד הזיהום ויתאפשר להזרים אותם לטבע (לאחר הטיפול, ניתן יהיה להשתמש במי התהום המטוהרים לשימושים שאינם ביתיים, כגון הזרמה לנחלים וחקלאות. בנוסף, על ידי מניעת התפשטות הזיהום תמנע גם סגירתן של שש בארות מי שתייה נוספות). רכיב משמעותי נוסף היה הכנסות מנדל"ן שכיום פיתוחו מעוכב בשל הזיהום הנרחב. מבחן העלות תועלת במתחם רמת השרון הראה שיש הצדקה כלכלית, אם כי לא גבוהה במיוחד, ליישום השיקום באתר רמת השרון. הכדאיות נבעה במידה רבה בשל שוויה הרב של הקרקע באזור מבוקש זה.

כדאי או לא כדאי

מקרה בוחן נוסף שבחנה הוועדה היה במפעל "עשות אשקלון", שבו קיים זיהום חמור של מי התהום. בשונה מהמתחם המזוהם ברמת השרון, תוצאות מבחן העלות תועלת במתחם זה הראו כדאיות כלכלית נמוכה ביותר עד כדי חוסר כדאיות לשיקום האתר.

בדומה לאתר עשות אשקלון, יש אתרים רבים אחרים שנמצאים בפריפריה, הרחק מביצת הזהב הנדל"נית של גוש דן. מסקנות הוועדה מראות שאם יילקחו בחשבון רק התועלות הישירות ויתעלמו מהשפעת השיקום על בריאות הציבור, איכות הסביבה וערכי טבע, קשה יהיה להצדיק כלכלית את שיקום מי התהום במספר רב של אתרים.

הטענה לפיה מים מותפלים הם אלטרנטיבה שוות ערך למים טבעיים היא בעייתית ולא נכונה. הגמישות והביטחון באספקה יחד עם החוסן שמקנים המים הטבעיים הוא ערך ששווי גדול מכל רכיביו גם יחד. גורמים מענף המים מדגישים כי במציאות הקיימת באזורנו, הסתמכות על התפלה כעל מקור מים יחידי אינה נכונה, ויש לדאוג לשמר את מקור המים הטבעיים, מי התהום, במצב שמיש ונקי.

הנתונים נמסרו בכנס האגודה השנתי של האגודה הישראלית למשאבי מים.

 

 

 

 




שתפו‬