גשמים כאלה מזיקים לחקלאות

חי וצומח | כלכלה וצרכנות | מז"א ואקלים
הגשם חזר, אך לצד התוספת החיובית למשק המים, גשמים חזקים גורמים גם לסחף של קרקע חקלאית יקרה. כיצד ניתן למנוע את התופעה?

"דצמבר הגשום ביותר מאז 1992", כך מגדירים בשירות המטאורולוגי את החודש האחרון של שנת 2016. כמויות הגשם שירדו בגליל, בגולן ובמישור החוף הצפוני היו גבוהות פי שניים ויותר מהממוצע בחודש דצמבר. כך, למשל, בצפון הגולן ירדו כ-350 מ"מ, באזור הכנרת 150 עד 200 מ"מ ובמישור החוף הצפוני מעל 250 מ"מ. לא רק מבחינת כמויות  גשם – גם מבחינת מספר ימי הגשם, חודש זה עמד על קרוב ל-20 בצפון הארץ, כשהממוצע הוא כעשרה ימים בלבד.

לאחר נובמבר חם ויבש מהממוצע, שלווה גם באחד מגלי השריפות הקשים שידעה הארץ, הגיעו גשמי דצמבר ושטפו את השטחים שנשרפו. הגשמים החזקים מחקו את הגירעון בגשמים שהיה קיים בסוף נובמבר, ובאזורים רבים הכמויות המצטברות חצו אף את הממוצע הרב-שנתי לתקופה זו בשנה. אך לאותם גשמים חזקים גם צד שלילי – ולפי מילות השיר המפורסם של אריק איינשטיין ז"ל, גשמים כאלה מזיקים לחקלאות, בעיקר משום שהם גורמים לסחף קרקע ולאובדן קרקע משמעותי.

חירוץ בשדה באזור השרון שנגרם כתוצאה מגשמים. סחף קרקע מתרחש לאט, אך לאורך שנים האפקט המצטבר שלו משמעותי ביותר. צילום: ד"ר גיל אשל
חירוץ בשדה באזור השרון שנגרם כתוצאה מגשמים. סחף קרקע מתרחש לאט, אך לאורך שנים האפקט המצטבר שלו משמעותי ביותר. צילום: ד"ר גיל אשל

קרקע ללא תחליף

בואו נקדיש רגע לאדמה שאנו דורכים עליה. הסנטימטרים העליונים של האדמה – הקרקע – הם בהחלט לא רק משטח נוח לדריכה. הקרקע מהווה בית גידול לחיידקים, לחרקים וליונקים קטנים – לכולם תפקיד חשוב בשמירה על האיזון העדין של המערכת האקולוגית. שכבת אדמה זו גם עשירה בחומר אורגני ובמינרלים חיוניים ומתרחשים בה מספר תהליכים, כמו זה שבמהלכו חיידקים בקרקע הופכים את החנקן שבאוויר לתרכובות שזמינות לצמחים. אם כך, שכבת הקרקע היא חשובה ביותר להתפתחות של צמחייה.

על אף חשיבותה הרבה, הקרקע נמצאת באיום תמידי שנובע, בין היתר, משימוש מוגבר בחומרי הדברה ומעיבוד יתר שפוגע במבנה של הקרקע. לצד אלה, אחת התופעות שמעמידות את הקרקע בסכנה הגדולה ביותר היא סחף ואובדן קרקע, שמחמירים במצב של גשמים חזקים ושיטפונות.

עובייה של שכבת הקרקע מסתכם לרוב בעשרות סנטימטרים בודדים; אך עשרות הסנטימטרים האלה נוצרו בתהליכים גאולוגיים שנמשכו מאות ואף אלפי שנים. ההרס שלה מתרחש בקצב מהיר הרבה יותר: שכבת קרקע איכותית יכולה להיפגע תוך מספר שעות, והעובדה שקצב ההתחדשות של הקרקע הוא נמוך ביותר ביחס לקצב הייצור שלה, הופכת אותה למשאב יקר ערך ואת השימור שלה למטרה בעלת חשיבות אקולוגית, סביבתית וכלכלית.

"מרבית השטחים החקלאיים בישראל בסיכון"

בעבודה שנערכה במשרד החקלאות ופיתוח הכפר ב-2007 נבחנו סיכוני סחיפת הקרקע החקלאית ברמה הארצית. "לפחות 55 אחוז מהשטחים החקלאיים נמצאים בסיכון בינוני עד חמור לסחף קרקע", אומר בני יעקבי, סגן מנהל אגף בכיר לשימור קרקע וניקוז.

מהו סחף קרקע ומהן הסיבות שמביאות להיווצרותו? לכל קרקע יש כמות מסוימת של גשמים שהיא יכולה לקלוט או להוליך בפרק זמן נתון. תכונה זו נקראת כושר החידור של הקרקע, והיא משתנה בהתאם לסוג הקרקע ולאופן שבו חלקיקי הקרקע מסודרים. לחול, למשל, שאופייני לדיונות מישור החוף, יש כושר חידור גבוה לעומת קרקע לס, שאופיינית לנגב, ולה כושר חידור נמוך בהרבה. "כשטיפות הגשם פוגעות בקרקע חשופה הן גורמות לשינוי סידור חלקיקי הקרקע ולתזוזה של חלקיקים", מסביר יעקבי. "לצד זאת, הגשם הניתך על פני הקרקע גורם להיווצרות קרום שהוא מעין שכבת קרקע עם חדירות נמוכה מאוד". עם היווצרות הקרום הקרקע נאטמת, ולמים אין לאן לחלחל. במצב זה הם מתחילים לזרום על פני השטח ולסחוף איתם את חלקיקי הקרקע שהשתחררו.

סחף קרקע הוא תהליך טבעי, שבשילוב עם בלייה כימית ופיזיקלית של סלעים, אחראי להיווצרות הקרקעות שעליהן ובתוכן מתנהלים רוב החיים וייצור המזון. אך פעילות אינטנסיבית של האדם, ובכללה הסרה של הצמחייה הטבעית כדי למנוע תחרות עם הגידולים החקלאיים, גרמה להגדלת קצבי סחיפת הקרקע באופן ניכר, פי כמה וכמה מקצב היווצרות הקרקע, אומר ד"ר גיל אשל, חוקר שימור קרקע מהתחנה לחקר הסחף במשרד החקלאות ופיתוח הכפר.

הסיבה העיקרית לסחף הקרקע המואץ בשדות חקלאיים הוא אובדן החיפוי הטבעי שלה – הצומח. "סחיפת הקרקע המואצת היא תולדה של שינוי כיסוי פני השטח. בכך שחשפנו את פני הקרקע והסרנו את החיפוי הטבעי שהיה לה במקור, כמו צמחייה חיה או צמחייה שהתייבשה, חשפנו אותה לפגיעה ישירה של טיפות הגשם", מסביר אשל.

במקור, החיפוי הצמחי ספג את האנרגיה של טיפות הגשם ומנע בכך את הרס מבנה פני הקרקע. במצב שבו הצמחייה הטבעית הוסרה, לעומת זאת, הגשם גורם לאיטום של פני הקרקע ולהיווצרות אותו קרום שמוריד את הקצב שבו הקרקע יכולה לקלוט את מי הגשם, לעתים רבות בכ-90 אחוז. כתוצאה מכך, חלק גדול מהגשמים ניגרים וזורמים על פני הקרקע, במקום לחדור ולהיאגר בתוכה. "הנגר המוגבר והרס מבנה הקרקע בשדות החקלאיים הם המנוע המרכזי להאצה בקצב סחיפת הקרקע באזורים רבים בארץ ובעולם", מסביר אשל.

החקלאים מתבקשים לשנות גישה

"הזיכרון שלנו קצר", הוא ממשיך. "כך שגם אם לאחר אירוע גשם נוצרים בשדה חריצים, שנגרמים כתוצאה מסחף של קרקע, זה נתפש כתהליך טבעי". פעמים רבות הסימנים הללו מיטשטשים במהרה בעקבות עיבוד הקרקע. וכך, קצב אובדן הקרקע, שעומד על מילימטרים בודדים בשנה (כ-4 מ"מ בממוצע), גורם לו להיות קשה לזיהוי. אך כשמכפילים את הקצב הזה את זה ב-50 שנות עיבוד, מגיעים לכמויות משמעותיות – עד לאובדן של 20 סנטימטר מעומק הקרקע.

כדי לצמצם את אובדן הקרקע פועלים באגף לשימור קרקע בשני מישורים. הראשון כולל אוסף של שיטות הנדסיות, כמו בנייה של טראסות, שממתנות את זרימת המים במדרון, ותעלות הגנה וניווט של מי הגשמים בתוך השדה באופן שלא יגרום לנזקים. במישור השני, פועלים באגף יחד עם החקלאים במאמץ להטמיע מידע שהצטבר בישראל ובעולם בנושא. החקלאים מודרכים לצמצמם את מספר הפעולות שהם עושים בשדה, כך שבשנים מסוימות הם יימנעו מעיבוד של הקרקע. "אנו יודעים שצמצום של פעולות שוחקות קרקע (חריש, למשל) מקטין את סחף הקרקע", אומר יעקבי.

"במערכת טבעית לא רואים את הקרקע. היא מכוסה בצמחייה או שאריות  צמחייה שהתייבשה", אומר אשל. במערכת כזאת  קצב הסחיפה נמוך, או שווה לקצב הצטברות הקרקע (אחרת לא היו קרקעות). לכן, הגישה שתופסת היום תאוצה היא לנסות לחקות את הטבע, מה שזוכה לכינוי "חקלאות משמרת". "בגישה זו, במקום להילחם בעשבייה (שנמצאת בשדה החקלאי – אב"נ) – מנהלים אותה, למשל על ידי כיסוח מעת לעת", מסביר אשל. גישה זו דורשת מהחקלאי שינוי גישה, שינוי פרקטיקה ותהליך של למידה. "מראשיתה של החקלאות המודרנית, חקלאי טוב היה זה שהחלקה שלו הייתה הנקייה ביותר", אומר אשל. לבד מהגידול החקלאי אותו מגדלים, השדה היה נקי מעשבים. התנהלות זו גרמה לתופעה של סחף קרקע מואץ. "כיום ברור דווקא שלחיפוי קרקע צמחי ישנם יתרונות רבים, החל מהגדלה של מגוון המינים, שיפור מבנה הקרקע, עידוד הדברה טבעית וכמובן הקטנה של אובדן המים בנגר וסחיפת קרקעות".

"כרם שבו" בגליל העליון. 90 דונם ענבי יין המגודלים בממשק גידול של 100 אחוז חיפוי צמחי. צילום: ד"ר גיל אשל
"כרם שבו" בגליל העליון. 90 דונם ענבי יין המגודלים בממשק גידול של 100 אחוז חיפוי צמחי. צילום: ד"ר גיל אשל

את חשיבות החיפוי והשפעתו על הקרקע הראו לאחרונה חוקרים מהתחנה לחקר הסחף במשרד החקלאות ומהטכניון במחקר שביצעו בפרדס סמוך לחדרה. הם בחנו כיצד משפיע החיפוי על יצירת הנגר, חדירת המים אל הקרקע וזמינות המים לצמח. במחקר השוו החוקרים בין קרקע חשופה (נקייה מעשבים) ובין קרקע מחופה, שבה בין השורות נזרעה שיבולת שועל או צמחייה מקומית ופוזרו שבבי עץ שמקורם מהיערות הסמוכים. תוצאות המחקר הראו שחיפוי צמחי מלא של פני הקרקע מקטין בכ- 90 אחוז את כמות הגשם השנתית ש"בורחת" מהחלקה כנגר. באירועי גשם גדולים, בקרקע חשופה, עודף רב של מים זורמים על פני הקרקע (90 אחוז מכמות הגשם), מה שמעלה את הסיכון לסחף. מאידך, בקרקע מחופה לא רק שמים רבים יותר חודרים לקרקע, גם כמות המים שנשארת זמינה לצמח לאחר אירוע הגשם הייתה גדולה משמעותית.

יישום עקרון חיפוי הקרקע ומעבר לשיטות של חקלאות משמרת מחלחל לאט בקרב החקלאים. מדובר בתהליך למידה שמחייב שינוי פרקטיקות של עבודה שהיו נהוגות שנים רבות. אך לפי אשל, גם חקלאי שכבר החליט לאמץ את הגישה עלול להיתקל בקשיים נוספים, כמו מחסור בחומר לחיפוי הקרקע. "אחת הסיבות היא תחרות מאוד קשה על חיפוי צמחי", הוא מסביר. "כדי להשיג חיפוי צמחי משמעותי שיגן על הקרקע וימנע את הסחף, נדרשת השארה של כמויות גבוהות של קש". אך הביקוש הגבוה לקש, שמהווה מרכיב מרכזי במזון לבקר, מביא לכך שחקלאים רבים בוחרים לוותר על השארתו בשדה ומוכרים אותו למספוא.

חיטה שנזרעה במיוחד לצורך מניעת סחיפת קרקע בשדה תפוחי אדמה. צילום: ד"ר גיל אשל
חיטה שנזרעה במיוחד לצורך מניעת סחיפת קרקע בשדה תפוחי אדמה. צילום: ד"ר גיל אשל

קרקע יקרה כמו דלק

בישראל, הבהלה לשטחי נדל"ן מסכנת במיוחד את משאב הקרקע. "הפיתוח העירוני נעשה ברובו על שטחים חקלאיים איכותיים מאוד", אומר יעקבי. "אנחנו לוקחים שטחים עם כושר ייצור גבוה ומאבדים אותם מהעולם החקלאי למטרות של סלילת כבישים או בינוי". עניין זה חמור במיוחד, הוא מדגיש, במדינה כמו ישראל, שבה אין עודפי שטחים פנויים לחקלאות.

הסיכון לסחף קרקע עולה ככל שעוצמת הגשם גדלה, ולכן גם שינוי האקלים, שמדענים צופים שילווה גם באירועי גשם חריגים עוצמתיים יותר ותכופים יותר, עלול לגרום לכך שתופעות הסחף ואובדן הקרקע יחמירו.

תהליך היווצרות קרקע עד לשלב שבו היא מתאימה לגידולים חקלאיים אורך בטבע שנים רבות. במקביל, תהליכים מלאכותיים של הפיכת קרקע לא ראויה לעיבוד לכזו שמתאימה לעיבוד חקלאי הם מורכבים ויקרים. לכן, בשנים האחרונות מתגבשת ההכרה בכך שהקרקע, ממש כמו דלקי מאובנים או מחצבים, היא משאב מתכלה, ויש לשמר אותו ולשמור עליו.



אולי יעניין אותך