סערה גדולה, חוף קטן

כיצד הסערה הגדולה פוגעת בחופי ישראל החוליים? ד"ר דב צביאלי מסביר ומזהיר מהמשך בנייה על קו החוף של ישראל

11 בינואר 2015

 

חוף הצוק בתל אביב, יוני 2013: מי הים מגיעים עד המסעדה. צילום: ברוך פרצמן, המרכז למיפוי ישראל
חוף הצוק בתל אביב, יוני 2013: מי הים מגיעים עד המסעדה. צילום: ברוך פרצמן, המרכז למיפוי ישראל

"מבחינת הים והגלים, הסערה של תחילת ינואר 2015 הייתה קשה ושיאה היה כשמול חופי חיפה נמדד גל שגובהו 11 מטרים", אומר ד"ר דב צביאלי, יועץ חיצוני למשרד להגנת הסביבה וראש התכנית ללימודי-ים במכללת רופין. "הסערה הזו פגעה ברצועת החוף החולית העדינה ובמקומות רבים סחפה חול משפת הים, מה שיכול להפוך את החופים לצרים יותר".

ד"ר צביאלי מצביע על בעיה חמורה שעמה ישראל מתמודדת כבר לא מעט שנים. חופי הים שלה משמשים כפארק הלאומי הגדול והנגיש ביותר שיש לרוב תושבי המדינה, אולם עבור כל אדם בישראל קיים בממוצע רק 1.5 ס"מ (!) של חוף ובנייה מאיימת לצמצם את המעט הזה אפילו יותר.

אלא שלא רק אורך החוף נמצא בסכנה – גם הרוחב שלו, בייחוד בימים של סערות גלים גדולות ובמיוחד בעונת החורף.

מכשולים בדרך

החול שעל החופים בישראל מגיע מאזור הדלתא של הנילוס, קצהו הרחב של הנהר העצום שנשפך אל הים התיכון. זרמי הים מסיעים את החול מדרום לצפון ברצועה צרה, וכל עוד אין בפניו מכשולים המפריעים לתנועתו הוא עולה ומצטבר על החוף כתוצאה מתנועת הגלים.

אבל לאורך החוף הישראלי דווקא יש מכשולים כאלה – סחף החול נעצר מדרום לשוברי הגלים ולמתקנים למיניהם ולכן החוף שנמצא צפונית להם נעשה צר יותר, גלי הים מכרסמים אותם ואז המצוקים מתמוטטים. אפשר גם לראות חופים שבהם החול הידלדל מאוד ואת מקומו תופסים סלעים וחלוקי ים.

נוסף על הקמת נמלים, מרינות ושוברי גלים וייבוש אזורי ים מתקיימת בעשור האחרון בנייה מאסיבית של מתקנים לרווחת הציבור בחופי הים: מדרכות, טיילות, מתקני ספורט, מסעדות וכדומה. אלה הם מבנים קשיחים שבעת סערה חלקם מתפקד כקירות שעליהם גלי הים מתנפצים בעוצמה רבה. האנרגיה הרבה המוחזרת מהם יוצרת זרמים חזקים שסוחפים את החול החופי אל תוך הים, וכתוצאה מכך החופים נעשים צרים יותר ויותר בעונת החורף.

התהליך הזה יכול להימשך גם כמה חודשים לתוך הקיץ – תצפיות מראות שברוב החופים החוליים בישראל שבהם הוקמו תשתיות ומתקנים במרחק של פחות מ-30 מטרים מקו המים (שנמדד בשיא הגאות בתנאי ים שקט) התפתחה סחיפה שהצרה את רצועת החוף.

הסערה הגדולה

גלים מכים בטיילת בחוף דדו, חיפה. צילום: David-King, flickr
גלים מכים בטיילת בחוף דדו, חיפה. צילום: David-King, flickr

שילוב של סערות גדולות ובנייה על החוף כבר הביא להצרת חופים בישראל. כך לדוגמה סערה של חמישה ימים שפקדה את ישראל בדצמבר 2010 הביאה לסחף רב של חול, שכתוצאה ממנו גם בשנת 2011 חופים רבים נשארו צרים והוצפו גם בקיץ, כשהגלים נמוכים וחלשים בהרבה. שנה לאחר מכן, בפברואר 2012, שוב היכתה סופת גלים חזקה יחסית וסחפה חול בעיקר מחופי רחצה שבהם הוקמו תשתיות ומסעדות קרוב לקו המים, כמו חוף הצוק בתל אביב וחוף דדו בחיפה.

מאמר שפורסם בכתב העת "אקולוגיה וסביבה", הירחון של האגודה הישראלית לאקולוגיה ומדעי הסביבה (שכתב ד"ר צביאלי בשיתוף עם אנשי המשרד להגנת הסביבה גידי ברסלר, מעיין חיים, בני פירסט ורני עמיר)  מצביע על כך שבחופים שבהם הוקמו תשתיות ומתקנים פחות מ-30 מטרים מקו המים (בשיא הגאות בתנאי ים שקט) היו מועדים יותר מאחרים לסחיפה שהצרה את רצועת החוף. אמנם יש שנים שבהן פעילות הגלים נמוכה וכך החול יכול להצטבר מחדש בחופים ולהרחיב אותם, אך זו הפוגה זמנית עד שתבוא סערה חדשה.

ההמלצה שגיבשו הכותבים היא להימנע מהקמת תשתיות ומתקנים חדשים בקרבה של 30 מטרים ומטה מהחוף. הם גם ממליצים רשויות המקומיות לפרק את המתקנים הקיימים, אם הם אינם הכרחיים (לא לוותר על שובר הגלים של נמל חיפה אבל כן להזיז מסעדה שהגלים מלחכים את שולי היסודות שלה). הצעה נוספת וחשובה מופנית למדינה – עליה לאתר בים חול זמין שיוכל לסייע בשיקום החופים שהוצרו.

חפשו מומחים נוספים בתחום