שתפו‬        

ד"ר דניאל מדר

בגלל הרוח

3 במאי 2015



 

אם לא די היה בהמסת קרחונים, בעלייה בפני הים, בהתפשטות מדבריות ובאירועי מזג-אויר קיצוניים, הרי שכעת חוקרים מצאו עוד השלכות שליליות של שינוי האקלים: הרוחות בחופים.

בחופי האוקיינוסים והימים קיימת מערכת של זרמים, שמערבבת את עמודת המים ומניעה נוטריינטים (חומרי הזנה) ממעמקי הים אל המים הרדודים יותר בקרבת החופים (coastal upwelling). זרמים אלה אחראיים לחלק ניכר מעושר החיים והדגה באזורי החוף. הזרמים נוצרים כאשר רוחות חופיות מניעות את המים בקרבת החופים, מה שמושך את אותם זרמי מעמקים מעלה.

תמותת דגים בשל היפוקסיה שנגרמה מעודף נוטריינטים, חופי ריו דה-ז'נרו, ברזיל, 2010. צילום: eutrophication&hypoxia.flickr
תמותת דגים בשל היפוקסיה שנגרמה מעודף נוטריינטים, חופי ריו דה-ז'נרו, ברזיל, 2010. צילום: eutrophication&hypoxia.flickr

מודלים של שינוי אקלים חוזים עלייה ברוחות חופיות אלו, מה שיגרום לעלייה בזרמי המעמקים ולעלייה בריכוז הנוטריינטים באזורי החוף. זה נשמע אולי טוב, כי כשיש יותר נוטריינטים יש יותר דגה, וייתכן שיהיו אזורים מסוימים שאכן ייהנו מכך, אך זה לא מה שצפוי ברוב המקרים וברוב המקומות.

המערכות האקולוגיות החופיות לרוב אינן מורגלות בהתמודדות עם ריכוז גבוה של נוטריינטים. לכן, עודף הנוטריינטים יגרור ריבוי עודף של פלנקטון, אך לא יהיה מי שיאכל אותו. במקרה כזה, רוב הפלנקטון בסופו של דבר יפורק על ידי חיידקים זוללי חמצן, שיגרמו לירידה בריכוז החמצן המומס במים (hypoxia). תופעה זו תגרום למוות של דגים ושל יצורים ימיים רבים אחרים ותביא ליצירת "אזורי מוות" ימיים. התופעה דומה למתרחש כאשר ביוב זורם לנחל או אגם, ועודף הנוטריינטים גורם לפריחת אצות ולחנק היצורים במים.

אמנם, התופעה צפויה לפקוד רק כשני אחוזים משטחי האוקיינוסים והימים בעולם, אך אותם אזורים אחראיים לכ-20 אחוז מהדגה העולמית. ההשפעה על המערכות האקולוגיות באותם אזורים עלולה להיות דרמטית, וכך גם ההשפעה על היצע הדייג העולמי.

אם שינוי האקלים לא היה מתרחש תוך עשרות שנים בלבד, אלא מתפרש על פני מאות ואלפי שנים כמו שבדרך כלל קורה, למערכות האקולוגיות היה זמן להסתגל בהתאם לעליה הצפויה בנוטריינטים. או אז עליה הדרגתית בנוטריינטים היתה מביאה לעליה הדרגתית בדגים וביצורים ימיים אחרים, כך שהתופעות השליליות שהוזכרו היו נמנעות.

לקריאת המחקר המקורי בכתב העת Nature לחצו כאן.

 

 

 




שתפו‬