אפתח בווידוי: אני מדען. אני ספקן מיסודי, לא מקבל הרבה דברים כמובנים מאליהם, ומשתדל לשמור על ראש פתוח בנושאים שאני לא בקיא בהם. "משתדל", כי כמו כולם אני בן-אנוש, ולכן תמיד סובייקטיבי במידה זו או אחרת. מה שבטוח הוא שאני מנסה לצמצם את עצמי למינימום סובייקטיביות כשאני עוסק במדע. לכן, כשמוצגים לפניי ממצאים משכנעים אני משנה את דעתי.

אני יכול להעיד בכנות שזה בהחלט לא מה שקרה לי כאשר קראתי את הטור "המיתוס השקרי על 97 אחוז מהמדענים וההתחממות הגלובלית" מאת אלכס אפשטיין, שתורגם לאתר מידה על ידי שאול לילוב.

כמעט שכחתי: אני מדען שעוסק במדעי הסביבה, אז ייתכן שאתם בכל מקרה לא מאמינים לי שהייתי משנה את דעתי, מפני שאתם אולי חושבים שאני סתם מחבק עצים ללא תקנה. אז הנה דוגמה שאולי תשכנע אתכם: לפני כמה שנים לא התמצאתי כל כך באנרגיה גרעינית. לא הייתה לי דעה מגובשת בנושא, אבל באופן כללי אפשר להגיד שהתנגדתי לשימוש באנרגיה גרעינית. בעיקר בשל מידע שאליו נחשפתי באמצעי התקשורת השונים – סכנות הקרינה הרדיואקטיבית, תאונות בכורים גרעיניים והסכנה לשימוש באנרגיה גרעינית כנשק. עם זאת, כשנחשפתי לעובדה שיש מדעני סביבה שאכן תומכים בשימוש באנרגיה גרעינית, זה סקרן אותי מאוד והתחלתי לחקור בדבר. לאחר קריאת לא מעט מאמרים מדעיים בנושא, שיניתי את דעתי ומאז אני תומך בשימוש באנרגיה גרעינית כחלופה סביבתית (כן-כן, סביבתית!) לשימוש בדלקי מאובנים. מי שזה מעניין אותו, מוזמן לקרוא את ההסברים כאן.

ומה אתכם? האם אתם משנים את דעתכם כאשר מוצגות לפניכם ראיות מספקות או רבות אשר סותרות את מה שהאמנתם וידעתם על נושא מסוים? גם אם אתם לא, זה מובן לחלוטין. בני אדם פעמים רבות אינם נוהגים באופן רציונלי. למעשה, זכותו של כל אדם להאמין במה שהוא רוצה – גם אם הדבר אינו רציונלי. אבל כשאותו אדם מנסה לעוות את המציאות באמצעות טיעונים שקריים או משוללי בסיס עובדתי – בהחלט יש לנו בעיה, כי טיעונים כאלה מרחיקים את החברה שלנו ממסלול התקדמות ושיפור.

מתעלם מהררי עובדות

אפשטיין כותב בפתיחת הטקסט שלו שטוב להביע ספקנות לגבי הקונצנזוס ושצריך להאמין לעובדות, להיגיון ולהסברים. אני חושב שיש לקבל עובדות, היגיון והסברים. השיטה המדעית מלמדת אותנו לקבל עובדות והסברים, עד שממצאים או הסברים חדשים מפריכים את הישנים. לא ברור אם המילה "להאמין" שובצה באקראי במאמר המקורי, שורבבה בתרגום, או נבחרה באופן מכוון. אמונה ומדע לא רלוונטיים אחד לשני. אנשים מאמינים בשלל אמונות בלי הוכחות, בלי עדויות ובלי ראיות – על סמך רגשות,  נוסטלגיה, הרגלים ועוד.

מקריאה בהמשך הטקסט של אפשטיין ניכר שלא רק שהוא בעצמו אינו מקבל עובדות, היגיון והסברים, אלא שהוא החליט מראש לעסוק רק בסמנטיקה המדעית באופן שמתאים לדעותיו. אגב כך הוא מתעלם מאלפי מחקרים, מהררי עובדות ומשפע נתונים שסותרים את דעותיו ושמצביעים על כך  שפעילות האדם אחראית לרוב שינוי האקלים המתרחש כיום ושצפוי להחמיר בעשורים הקרובים.

כך, למשל, אפשטיין מזלזל בכך שמדעני האקלים טוענים כי העלייה הנצפית בגובה 0.8 מעלות צלזיוס בטמפרטורה הגלובלית הממוצעת היא עלייה גבוהה. אני מניח שהסיבה לכך נעוצה בחוסר הידע שלו בנושא, ובזלזול כללי במדענים. לאדם שאינו מתמצא בתחום האקלים, הבדל של 0.8 מעלות בהחלט לא נראה כמו משהו רציני במיוחד – אנו הרי לא יכולים להבחין בהבדל בין 25 ל-26 מעלות בעצמנו ללא מדחום. אבל יש לזכור כי לא מדובר כאן בהבדל של מעלה ביום קיץ או חורף. מדובר על הבדל של כמעט מעלה בממוצע, על פני כל כדור הארץ, כולל המדבריות הכי חמים והקטבים הכי קפואים. יש מקומות שהתקררו ויש שהתחממו (לכן, אגב, אנו קוראים לתופעה שינוי אקלים ולא התחממות עולמית).

כאן צריך לציין שהאוקיינוסים המהווים את רוב שטח כדור הארץ מסוגלים להכיל אנרגיה רבה ולהתחמם רק במעט, כך שלמעשה הטמפרטורה היבשתית עולה בממוצע הרבה יותר ממעלה. אזורי הקוטב הצפוני וסיביר למשל, התחממו ב-2-4 מעלות צלזיוס בממוצע. אנו כמובן רואים את ההשפעות הדרמטיות הללו בצמצום ממוצע של 40 אחוז בשטח כיפת הקרח בקוטב הצפוני.

שינוי של 0.8 מעלות "בלבד" בטמפרטורה העולמית הממוצעת אחראי לשינויים האקלימיים הניכרים שלהם אנו עדים בעשורים האחרונים, כמו בצורות במזרח התיכון, באוסטרליה, בקליפורניה ובאפריקה, וטמפרטורות חום קיצוניות במפרץ הפרסי. שינויים אלה גורמים לאבדות בנפש ולנזקים כלכליים ניכרים.

אפשטיין מוסיף עוד קומה לטיעון הרעוע שלו כשהוא כותב שהעלייה בטמפרטורה דעכה למספר אפסי ב-15 השנים האחרונות. זו דוגמה קלאסית להטיית נתונים, לסילוף המציאות, או סתם לחוסר הידע של הכותב במדעי האקלים או אפילו בנתונים העדכניים של הטמפרטורה הממוצעת הגלובלית. כדי להסביר את הכשל הזה יש להסביר את ההבדל בין מזג אוויר לאקלים: מזג אוויר הוא מצב האטמוספרה במקום מסוים וברגע נתון – חם או קר, רטוב או יבש, סוער או רגוע, מעונן או בהיר. אקלים הוא הסטטיסטיקה של מזג-האוויר לאורך עשרות שנים (40-30 שנים, בדרך כלל). במילים אחרות, אקלים הוא הממוצעים וההתפלגויות של תופעות מזג אוויר לאורך זמן רב. לעצם הטענה של אפשטיין, ב-15 השנים שבין 1998 ל-2013, אכן לא נרשמה עלייה בטמפרטורה הגלובלית הממוצעת, בעיקר בשל פעילות שמש מינימלית (solar minimum – ירידה מחזורית בפעילות השמש שגורמת לירידה בטמפרטורה הממוצעת בכדור הארץ) יוצאת דופן בשנים 2007-2009. אך בהחלט לא היה ביטול של העלייה בממוצע העולמי.

יתרה מכך, כפי שראינו מעצם הגדרת המושג אקלים, 15 שנה אינן זמן מספיק ארוך כדי להוכיח שהאקלים העולמי הפסיק להשתנות או להתחמם. אנו רואים כאלה שינויים בקצב העלייה של הטמפרטורה הממוצעת הגלובלית פעמים רבות ב-150 השנים האחרונות – כך קורה עם מערכות טבעיות ומורכבות. ואם כל זה לא עושה עליכם רושם, הרי שמאז 2013, ממוצע הטמפרטורה העולמי שב לזנק. השנים 2014, 2015 ו-2016 היו השנים החמות ביותר שנמדדו מאז החלו המדידות, כאשר כל אחת שוברת את השיא של קודמתה. כפי שחזו המדענים (מידע נוסף על כך אפשר למצוא באתר סוכנות החלל האמריקאית NASA).

לא יותר מאשר סמנטיקה

הנתון המספרי הבולט ביותר בטקסט של אפשטיין מגיע מהקביעה המפורסמת של ברק אובמה ואחרים, לפיה "97 אחוז מהמדענים בעולם מסכימים על שינוי האקלים". אני מסכים לחלוטין עם אפשטיין שיש רבים שעושים שימוש לא מדויק בקביעה זו. כך קורה, אגב, עם כמעט כל נתון אחר שקיים בעולם. אם תיקחו נתון מסוים ותניחו לאנשים שאינם מתמצאים בתחום או בנתונים (או כאלו שרוצים להעביר מסר חזק בזמן קצר) לעשות בו שימוש, רוב הסיכויים שהם יחזרו על נתון זה עם שגיאות כאלו ואחרות. לפעמים זה קורה בכוונת תחילה, כדי להעצים את הנתון (זה קורה הרבה עם פוליטיקאים), ולפעמים בשוגג. אבל, היות ואפשטיין בעצמו משתמש במאמרו בנתונים שגויים, קצת מגוחך שזה הטיעון המרכזי במאמרו  (למשל, כשהוא טוען שהאקלים לא מתחמם משום שב-15 השנים האחרונות הטמפרטורה הגלובלית הממוצעת לא השתנתה, בעוד שבמציאות ההפוגה בהתחממות הגלובלית הממוצעת הסתיימה ב-2013, ומאז הממוצע העולמי עולה בחדות).

אפשטיין מתמקד במאמר מדעי אחד של ג'ון קוק ואחרים מ-2013, שמצא ש-97 אחוז ממדעני האקלים מסכימים ששינוי אקלים מתרחש ושהוא אכן מעשה ידי אדם. הוא טוען כי התנהגות מחברי המאמר בלתי הולמת באופן שערורייתי. נראה שאפשטיין מסתמך, בין היתר (המאמר של אפשטיין לא מספק הפניות וקישורים למידע שעליו הוא מסתמך), על מאמר של ריצ'רד טול מ-2016, שביקר את אופן עריכת המחקר של קוק. אכן, יש בעיות עם המאמר של קוק: חסר קצת מידע על אופן עריכת החישובים, יש הנחות שנועדו לפשט את ביצוע המחקר וחסר מידע על דרכים להבטיח אחידות ואמינות התוצאות. טעויות קטנות אפשר למצוא כמעט בכל טקסט ובכל מאמר מדעי.

יחד עם זאת, השאלה החשובה היא עד כמה בעיות או טעויות משפיעות על המסקנה העיקרית של המאמר. לדעתי, ההשפעה קטנה. מדוע? למרות הבעיות הקטנות הללו, המאמר של קוק מ-2013 עדיין בוצע ברובו באופן תקין. לדעתי, הבעיות במאמר לא נובעות מכוונת זדון כפי שטוען אפשטיין, אלא מניסיונות להתמודד עם בעיה מורכבת למחקר. כמו כן, בסופו של דבר, זה רק מחקר אחד מיני רבים שבדקו האם יש קונצנזוס בתחום השפעת האדם על שינוי האקלים, בקרב מדעני האקלים הפעילים (אנשי המקצוע שבקיאים בתחום).

לפניכם תוצאות של 10 מחקרים דומים נוספים מ-15 השנים האחרונות, שבדקו עמדות מדעני אקלים פעילים על ידי סקרים, שאלונים ובדיקת מאמרים מדעיים:

• אורסקס (2004) – 100% ממדעני האקלים הפעילים סבורים כי רוב ההתחממות הגלובלית הנצפית מקורה בפעילות אנושית.
• דוראן וזימרמן (2007) – 97% ממדעני האקלים הפעילים סבורים כי חלק ניכר מההתחממות הגלובלית מקורה בפעילות אנושית.
• אנדרג ואחרים (2010) – 97% ממדעני האקלים הפעילים סבורים כי רוב ההתחממות הגלובלית הנצפית מקורה בפעילות אנושית.
• בריי (2010) – 84% ממדעני האקלים הפעילים סבורים כי רוב שינוי האקלים הנצפה מקורו בפעילות אנושית.
• רוזנברג ואחרים (2010) – 88% ממדעני האקלים הפעילים סבורים כי פעילות אנושית מאיצה את ההתחממות הגלובלית.
• סטנהאוס ואחרים (2014) – 93% ממדעני האקלים הפעילים סבורים כי פעילות אנושית תורמת להתחממות הגלובלית.
• ורהגן ואחרים (2014) – 89% ממדעני האקלים הפעילים סבורים כי רוב ההתחממות הגלובלית הנצפית מקורה בפעילות אנושית.
• מכון מחקר פוו (2015) – 93% ממדעני האקלים הפעילים סבורים כי רוב שינוי האקלים הנצפה מקורו בפעילות אנושית.
• קרלטון ואחרים (2015) – 97% ממדעני האקלים הפעילים סבורים כי חלק ניכר מההתחממות הגלובלית מקורה בפעילות אנושית.
• קוק ואחרים (2016) – 90-100% ממדעני האקלים הפעילים סבורים כי בני האדם גורמים להתחממות הגלובלית (סינתזה של מחקרים קודמים).

כל המחקרים מראים תמונה ברורה: בממוצע כולל 97-90 אחוז ממדעני האקלים הפעילים סבורים ששינוי האקלים אכן מתרחש ושרובו (או שחלק ניכר ממנו) נגרם כתוצאה מפעילות אנושית. כך גם קובע הדוח החמישי (AR5) של הפאנל הבין-ממשלתי בנושא שינוי אקלים (עמ' 17 בסיכום למגבשי מדיניות). כל המחקרים הללו, (למעט של מכון מחקר פוו) עברו ביקורת עמיתים, כמו שקורה עם כל מאמר מדעי – זאת בניגוד למאמר של אפשטיין, שלא נבחן על ידי מדענים אחרים לפני שפורסם.

דואגים לפרנסה?

אך אפשטיין לא עוצר בבדיקת התוקף המדעי של מחקר זה או אחר. הוא מגדיל לעשות ואומר שאפילו אם אכן שינוי האקלים אמיתי והוא בעיקרו תוצאת מעשי האדם, כמו שטוענים 97 אחוז ממדעני האקלים, הרי שבשום פנים אין להגביל את צריכת דלקי המאובנים, שפרנסתם של מיליארדי אנשים בעולם תלויה בהם. או במלים אחרות, אל תבלבלו לי את המוח עם עובדות – יש את מה שאני מאמין בו (ומה שאני מתפרנס ממנו) וזה מה שחשוב. במשפט זה מוכיח אפשטיין שהוא לא שם קצוץ על המדע, שהוא לא שם קצוץ על העובדות, שהוא לא שם קצוץ על ההיגיון ושהוא לא שם קצוץ על עתידנו ועתיד ילדינו.

יגידו מצדדיו של אפשטיין שהוא פשוט חושב שפרנסתם של מיליארדי אנשים חשובה יותר מאשר קביעות של מדעני אקלים. גם טענה זו שגויה ומטעה. אמנם, הגבלת השימוש בדלקי מאובנים משפיעה על מחירי האנרגיה, אבל שינוי האקלים, אם לא נצליח למתן אותו, משפיע כבר עכשיו על פרנסתם ועל חייהם של מיליארדי אנשים וצפוי להשפיע בצורה חריפה הרבה יותר בעשורים הקרובים. לא מדובר כאן על עלייה של כמה עשרות אחוזים במחירי האנרגיה כמו שאולי הגבלת השימוש בדלקי מאובנים תגרום – מדובר כאן על קהילות שלמות של עשרות מיליוני אנשים שיעקרו מבתיהם לאורך החופים או באזורים שיהפכו חמים מדי למגורים. מדובר על נזקים אסטרונומיים לכלכלה העולמית, שיגמדו את נזקי הזיהום שלהם גורם השימושים בדלקי מאובנים בכל שנה בהיקף של 2-3 טריליון דולרים (לא כולל שינוי האקלים), ושגורמים למותם של כ-7 מיליון איש בשנה בעולם.

מחקר אחד, למשל, צופה שהצמיחה הכלכלית בישראל תיעצר ב-2055 ושאחר כך הכלכלה תתכווץ, כך שבסוף המאה ה-21 נהיה עם אותו גודל כלכלה כמו היום, רק עם פי 3-2 יותר תושבים. מדינות מסוימות לא יצליחו לעמוד בנזקים הללו ופשוט יקרסו.

מחקרים מדעיים, ולא מאמרי דעה, מראים כי ניתן לשמור על צמיחה במקביל לשמירה על הסביבה, ושניתן לעבור לשימוש באנרגיות מתחדשות בלבד בארה"ב, במחיר הנמוך מהעלות הישירה של פיתוח מסורתי (גז, פחם, נפט) של מערך האנרגיה האמריקאי עד 2050 (וזה לא כולל עלויות חיצוניות, של הנזקים להם גורמים דלקי המאובנים). טכנולוגיית טורבינות רוח שתגיע לשוק תוך מספר שנים, תאפשר הפקת אנרגיה מרוח בצורה יציבה כמו מדלקי מאובנים, ללא צורך באגירת אנרגיה. כבר כיום, אנרגיות שמש ורוח מראות עלויות דומות (ולעיתים אף נמוכות) מאנרגיות דלקי מאובנים. התעלמות משינוי האקלים עולות לחברות ולמדינות כסף כבר היום, בהשקעות, בתביעות משפטיות ובהוצאות גדולות על ביטוח.

אם אפשטיין דואג לפרנסתם של מיליארדי אנשים, כפי שהוא טוען, למה הוא מעודד תעשייה לא שוויונית וקרטלית של דלקי מאובנים, שבה מספר קטן של מדינות (שחלק ניכר מהן דיקטטוריות או בזות לזכויות אדם) שולטות ברוב מאגרי הנפט? כל מדינה שתקים בשטחה מתקנים להפקת אנרגיה מתחדשת, תהפוך לבלתי תלויה באספקת אנרגיה חיצונית או בתנודות במחירי האנרגיה. אם הדאגה היא לחיי אדם ולרווחתם, מדוע לעודד תחום שבו משתמשים בדלקי מאובנים מזהמים (פחם ונפט, למשל) שפולטים זיהום אוויר שגורם לתמותה?

התשובה לכך היא פשוטה: אפשטיין ושות' לא מקבלים את השיטה המדעית, לא מקבלים את העובדות, לא מקשיבים להסברים, ולא שועים להיגיון. הם מאמינים למה שמתחשק להם.

בעקבות הכתבה של זווית הסיפור פורסם גם באתר מידה.