יצא לכם פעם לחשוב על האבסורד שבאזורים שלמים שהם מעין "בתים" זמניים למכוניות? שטחים גדולים, במרכזי ערים, שכל מהותם היא לתת לרכבים שלנו מקום לעמוד בו בזמן שאנחנו ישנים את שנת הלילה, או שטח לעצור בו בסופו של פטרול חיפוש חניה חינמית שלא צלח? כנראה שגם בצרפת התעכבו על המצב המשונה הזה – אותו בזבוז שגלום בחניונים, והחליטו להשתמש במרחבים האלה נכון יותר וירוק יותר.
חוק צרפתי חדש מחייב בעלי חניונים גדולים להתקין בהם פאנלים סולאריים. מעבר לתועלת הסביבתית, בעלי החניונים – אזרחים פרטיים או גופים ציבוריים – יוכלו להשתמש או לסחור באנרגיה שיפיקו המתקנים, ובכך ייהנו גם מהתועלת הכלכלית שלהם. ההוראה החדשה הזאת מצריכה שמש וחניונים, ואת שני אלה יש לנו בשפע – אז האם אנחנו עתידים לשמוע בקרוב על גרסה ישראלית למהלך הצרפתי?
פאנלים וחניונים – חברים טובים?
כיום מרבית הפאנלים הסולאריים בעולם מוצבים בשטחים פתוחים. מדוע זה קורה? מכיוון שקל יותר לנהל את המתקנים האלה כשהם פרושים יחד, וזול יותר לבנות על אדמה "ריקה" ממבנים. עם זאת, הבחירה הזאת היא בעייתית למדי: בנייה בשטחים פתוחים פוגעת במגוון הצמחים ובעלי החיים שאזורים אלה משמשים להם כבית, וחלק מהאנרגיה שמופקת במתקנים שמוצבים במרחבים הללו מתבזבזת תוך כדי ההולכה הארוכה (מכיוון ששטחים פתוחים ממוקמים לרוב באזורים שמרוחקים מיישובים, שבהם נצרך רוב החשמל). והנה, שימוש באותם מרחבים עירוניים בעלי פוטנציאל לא ממומש, החניונים, עבור הצבת פאנלים סולאריים – פותר את שתי הבעיות האלה גם יחד.
אלה לא הקשיים היחידים שהמהלך הזה מסייע בפתרונם: הפאנלים מצלים על האזורים שנמצאים מתחת להם, וכך הם מפחיתים מהחום שנגרם מחשיפה ישירה לקרינת השמש; אפילו המכוניות עצמן נהנות מכך: הן עומדות בצל ולא תחת החמה. בכך, המהלך הזה גם צועד "יד ביד" עם תוכניות שונות להצללה בערים, כמו התוכנית הלאומית להצללה עירונית אצלנו.
כאמור, בצרפת החליטו להגיד "כן" לכל הטוב הזה: לפי החוק, בעלי חניונים ששטחם עולה על 1,500 מטר רבוע מחויבים מעתה להתקין פאנלים סולאריים על מחצית משטח החניון לפחות, תוך 5-3 שנים (תלוי בגודל האתר). בנוסף, לבעלי החניונים ניתנת הבחירה אם למכור את האנרגיה במלואה כדי להפיק ממנה רווח, להשתמש בה במקום (לדוגמה, עבור העסק שאליו משתייך החניון) – או לשלב בין השניים.
ומה המצב אצלנו? ב-2010 פורסמה בישראל תוכנית מתאר ארצית שכללה התייחסות להקמת מתקנים סולאריים במקומות שונים, כמו מגרשי חניה, ובתיקון לתוכנית מ-2021 אף הותר להקים פאנלים סולאריים על שטח מגרש החניה כולו. אז מדוע, על אף הפוטנציאל הרב, מתקנים מסוג זה כמעט ולא הוקמו במגרשי החניה שלנו?
הדרך הפתלתלה לסולארי בחניה
כדי לענות על השאלה הזאת, צריך קודם כל להבין במה כרוך התהליך המדובר. ולכן, מכאן והלאה אנחנו נשחק במשחק "איך מתקינים פאנלים סולאריים בישראל?". תחזיקו חזק.
השלב הראשון בתהליך התקנה כזה הוא בירור שבמסגרתו יש להבין להיכן תוזרם האנרגיה הסולארית שתופק מהפאנלים. ברוב המקרים, האפשרות היחידה תהיה להזרים את האנרגיה לרשת של חברת החשמל – ואז להשתמש בה או למכור אותה. לשם כך נדרשת נקודת חיבור מתאימה וקרובה לרשת החשמל, וגם אישור רשמי מחברת החשמל – שהוא לא קל להשגה, בלשון המעטה. למה זה כך?
"מערכת ההובלה והאספקה של חברת החשמל לא ערוכה עדיין לקלוט היקפים משמעותיים של חשמל שמגיע מפאנלים סולאריים, משום שהוא לא רציף כמו חשמל ממקורות תעשייתיים (כלומר, הייצור שלו תלוי בשמש, שלא זורחת כל הזמן באותה עוצמה – נ"ס), וגם מכיוון שהמערכת עצמה עמוסה ומתקשה לקלוט מקורות חיצוניים", מסבירה ד"ר אור קרסין, מומחית למדיניות סביבתית וראשת תחום מדיניות ציבורית באוניברסיטה הפתוחה. ואכן, על פי מפת הסבירויות לחיבור מתקני ייצור חדשים לרשת של חברת החשמל, ונכון לרבעון האחרון של 2022 – ברוב אזורי הארץ הסיכוי לקבלת אישור כזה הוא לא גבוה, ובפריפריה אפילו נמוך מאוד.
לפיכך, במצב מעין זה הפתרון המיטבי עשוי היה להיות אגירת האנרגיה באופן שלא עובר דרך חברת החשמל. לדברי ד"ר נועם ואן דר האל, מדען ראשי ב"מידן טכנולוגיות" ומרצה במכללת תל חי, כיום אפשרויות האגירה מוגבלות בגודלן, אבל בקרוב אמורות להיכנס לשוק מערכות מתאימות יותר. "במצב כזה, לרבים תהיה האפשרות לאגור את האנרגיה הסולארית ולהפנות אותה ישירות למבני מגורים או למוסדות קרובים – ובכך להימנע מראש מהצורך להזרימה לרשת המרכזית של חברת החשמל, וגם מהצורך להשיג אישור עבור כך", הוא מסביר. לדבריו, יש למהלך הזה יתרונות מובהקים. "במקרה של החניונים, אפשר יהיה להשתמש באנרגיה הסולארית באופן ישיר: כדי לתפעל עמדות טעינה של רכבים חשמליים או את תאורת המקום".
לפתוח את הכיס
אז נניח שהצלחנו לפתור את סוגיית החיבור לרשת החשמל; מה השלב הבא? ובכן – בירוקרטיה, בירוקרטיה, בירוקרטיה. מסתבר שרשימת המסמכים הנדרשת עבור מהלך כזה ארוכה יותר מהתור לחניון תל-אביבי ביום שישי בערב. לדברי ואן דר האל, היא כוללת שלל סוגי היתרים ואישורים הנדסיים, בטיחותיים וחשמליים – עבור הפאנלים הסולאריים עצמם וגם עבור התשתית שתשמש להחזקתם (לדוגמה, במקרה של חניון – הקירויים שעליהם יותקנו הפאנלים).
ונניח שעברנו את החסם הביורוקרטי – והשגנו את שלל האישורים הנדרשים, מה עכשיו? "התקנת קירויים עם פאנלים סולאריים בשטח של כמה מאות מטרים רבועים עלולה לעלות מאות אלפי שקלים", אומר ואן דר האל. "לכך מתווספים מחירי תחזוקה שנתיים, שעומדים על כמה עשרות אלפי שקלים נוספים". לפיכך, לדברי קרסין, הקמת מערכת פאנלים סולאריים דורשת מהגוף שמבצע אותה לשנות את המודל העסקי שלו – מהלך שלא מתאים לכל אחד ואחת.
לדבריה, גם המדינה עצמה מתקשה עם שינוי המודל העסקי שלה. "גופים ציבוריים, כמו אוניברסיטאות, בתי חולים, משרדי ממשלה ותחבורה ציבורית – הם בעלי מגרשי חניה גדולים. לכן, אם המדינה תחייב הקמת מתקנים סולאריים בחניונים, היא למעשה תחייב את עצמה לשאת בעלויות – ולא סביר שתעשה זאת", מסבירה קרסין.
ולבסוף, אחד ההבדלים העיקריים בינינו לבין צרפת קשור לעקרונות המובילים במדינה. "חוק כמו זה שנחקק בצרפת מתערב בזכות הקניין ומטיל על אנשים פרטיים ועל גופים עסקיים חובה לעשות שימוש מסוים בו. בישראל הטלת חובה כזאת עשויה להיתפס כפגיעה בזכות הקניין, שהיא בין זכויות היסוד שלנו", אומרת קרסין. "בנוסף, הגנת הסביבה היא בעלת מעמד משפטי וערכי גבוה יותר בצרפת; בוודאי במצב הנוכחי, לאור מה שמסתמנת כמדיניות הממשלה החדשה שלנו".
תמריצים לפאנלים
המשחק הלא-מהנה הזה – הקמת פאנלים סולאריים בישראל – מגיע לסיומו, ונשאלת השאלה: מה עושים הלאה? קרסין סבורה שצריך להפוך את תהליך ההתקנה לברור, פשוט וכדאי יותר מבחינה כלכלית.
"כדאי להבהיר לציבור שלרוב הקמה של פאנלים סולאריים בישראל לא מחייבת ניצול זכויות בנייה, וגם לא מחייבת היתר בנייה (אם המתקן הוא עד 50 קילוואט)", היא אומרת. "בנוסף, המדינה מעניקה פטור מתשלום מס הכנסה עד לגובה הכנסה של 24 אלף לשנה למי שהקימו גג סולארי ביתי, וקיימים גם תמריצים נוספים". עם זאת, לדברי קרסין התמריצים הכלכליים הללו כנראה לא מספיקים, משום שישראל עדיין לא עומדת ביעדיה להקמת המתקנים המדוברים. "אם התהליך יהפוך לכדאי יותר, החסמים הרגולטוריים והמיסויים שעדיין קיימים – יוסרו, אז ההיגיון הכלכלי הוא שיתמרץ בעלי חניונים ובעלי שטחים דומים להקים מתקנים סולאריים, אפילו ללא חקיקה שתחייב אותם לעשות זאת", היא מסכמת.
