שתפו‬        

רחלי ווקס

דוב מחוץ לקרח

מרב בן-דוד, חוקרת ישראלית מארצות הברית, עוקבת במשך שנים אחרי מצבם של דובי הקוטב. לאחרונה היא מצאה שהדובים שנודדים אל פנים היבשה בחיפוש אחר מזון משלמים על כך מחיר בריאותי משמעותי

5 במרץ 2019



 

כבר תקופה ארוכה שהתופעה של דובי קוטב שנכנסים אל ישובים אנושיים הופכת לנפוצה יותר ויותר. מוקדם יותר החודש הוכרז מצב חירום בארכיפלג הרוסי נוביה זמליה, בעקבות פלישתם של לפחות 52 דובי קוטב אל קבוצת האיים. דובים אלה מסתובבים ברחובות, מחטטים בפחי האשפה בחיפוש אחר מזון, נכנסים לבתים ולמבני ציבור ומעמידים את התושבים המקומיים בסכנה. הדובים שמוצאים את דרכם אל החופים השונים של אוקיינוס הקרח הצפוני הם פליטים, שמאבדים את בית הגידול הטבעי שלהם בגלל ששטח הקרח הימי בקרבת הקוטב הצפוני הולך ומצטמצם בעקבות שינוי האקלים, אך האדמה רחוקה מלהיות סביבת מחייה מושלמת עבורם. עדות אחת לכך מגיעה ממחקר עדכני שנערך במעבדתה של חוקרת ישראלית בארצות הברית, שחושף שהדובים שמעבירים את הקיץ על הקרקע, ולא על קרח הים, חולים יותר.

מאז ומתמיד העבירו דובי הקוטב את עונות האביב והקיץ על קרח הים בקרבת כלבי הים, טרפם העיקרי, והסתמכו על הקרח על מנת לצוד אותם. כיום, כשקרח הים מפשיר בשלב יותר ויותר מוקדם של הקיץ, כלבי הים (שחיים את רוב חייהם בתוך המים) ממשיכים לשהות באותם אזורים – אך הדובים מתקשים מאוד לצוד אותם במי הים ללא משטחי הקרח. הם נאלצים לבחור באחת משתי אפשרויות: לנדוד צפונה, לאזורים קרים יותר שבהם עדיין יש קרח ים (אך לא כלבי ים), ולא לאכול במשך הקיץ כולו, או לעלות ליבשה ועם קצת מזל להצליח למצוא מעט מזון. שתי האפשרויות הללו רחוקות מלהיות אידיאליות עבור הדובים ושתיהן עלולות להוביל למוות מרעב.

על קרח דק

המחקר החדש הוא חלק מסדרת מחקרים שהתבצעו בשנים האחרונות במעבדתה של החוקרת הישראלית ד"ר מרב בן-דוד מהמחלקה לזואולוגיה ופיזיולוגיה באוניברסיטת ויומינג שבארה"ב. בעזרת מחקרים אלה ביקשו החוקרים לגלות כיצד כל אחת מדרכי ההתמודדות עם היעלמות קרח הים משפיעה על הדובים. לצורך ביצוע המחקרים לכדו החוקרים בעזרת הליקופטרים 45 דובי קוטב שחיים בדרום ים בופור (Beaufort Sea) שמצפון לאלסקה ולקנדה בחודשים אפריל-מאי, לפני עונת הקיץ. החוקרים שיתקו את הדובים באמצעות חצי הרדמה, אספו נתונים על מצבם הגופני (בין השאר באמצעות לקיחת דגימות דם) וחיברו אליהם משדרי GPS. בקיץ, חלק מהדובים עלו אל היבשה ואחרים המשיכו צפונה בעקבות קרח הים. באוקטובר, לאחר הקיץ, לכדו החוקרים את אותם הדובים בשנית, והשוו את מצבם הגופני והבריאותי של הפרטים שהחליטו להישאר על היבשה לזה של אלה שנסחפו על הקרח.

בן-דוד עם דובי קוטב. תצלום: מייק לוקהרט

 

במחקרים הקודמים בסדרה גילו החוקרים שבאופן כללי, מצבם הגופני של דובי הקוטב שבחרו להעביר את הקיץ על קרח הים היה גרוע יותר. סיבה אחת לכך הייתה העובדה שדובים אלה לא אכלו כלל במשך כל הקיץ. בנוסף, דובים אלה נאלצו ללכת מרחקים ארוכים על פני הקרח: דובי קוטב מראים נאמנות לאזור שבו נולדו (כלומר, דוב מאלסקה לא ייתן לעצמו להיסחף לאזור כמו גרינלנד או איסלנד), וכשקרח הים נסחף הרחק מים בופור, דובי הקוטב צעדו על פניו בכיוון ההפוך, כמו אדם שהולך על הליכון בחדר כושר ונשאר באותו המקום.

בעבר היה האוקיינוס רווי בקרח רב-שנתי – קרח ים עבה וכבד שנשאר קפוא גם בקיץ. אך כיום, אחוז גדול יותר מקרח הים נוצר בחורף ונמס במהלך הקיץ, כך שהקרח הצעיר שעליו חיים דובי הקוטב דק וקל יותר, ולכן הוא נסחף יותר בקלות עם הזרמים ומאלץ את הדובים ללכת מרחקים גדולים ולכן גם לבזבז אנרגיה רבה.

דובים עם מחלות של חתולים

"מצבם הגופני של הדובים שעלו ליבשה היה הרבה יותר טוב", אומרת בן-דוד. דובים אלה ניזונים מדי פעם מאוכל שנקרה בדרכם, כמו גוויות לווייתנים שנסחפות לחוף, גוויות בעלי חיים אחרים כמו איילי צפון, או שאריות של לווייתנים שניצודים על ידי האינואיטים. במקביל, הדובים שחיים על הקרקע כמעט ולא זזים במהלך הקיץ, וכך הם חוסכים אנרגיה. "הם לא מאבדים כל כך הרבה מהמצב הגופני שהם אספו באביב", אומרת בן-דוד.

עם זאת, במחקר החדש התגלה שגם מצבם של "דובי היבשה" רחוק ממושלם. החוקרים מצאו שמערכת החיסון של הדובים שעל החוף פעילה יותר מזו של מקביליהם שעל קרח הים: הריכוז הכללי של תאי הדם הלבנים (תאי הדם שמשתייכים למערכת החיסון) בדמם היה גבוה יותר, ונמצאו בדמם רמות גבוהות יותר של תאי דם לבנים מסוג נויטרופילים ומונוציטים. ממצאים אלה מעידים על כך שגופם של הדובים נאלץ להילחם בכמות גדולה יותר של מחלות זיהומיות. "אין שום דבר בחינם בעולם הזה, והדובים שחיים על הקרקע משלמים מחיר בכך שהם חשופים להרבה יותר מחלות וטפילים, שהגוף שלהם לא בנוי להתנהל מולם", אומרת בן-דוד.

מדוע הדובים שעל החוף נדבקים יותר במחלות? אחת ההשערות היא שהדבר נובע מהקרבה לסביבת המחייה של האדם. במחקר שבוצע ב-2017 על ידי צוות אחר של חוקרים אמריקאים נמצא שדובים שמעבירים את הקיץ על הקרקע חשופים יותר מאלה שעל קרח הים לטוקסופלזמה גונדי (Toxoplasma gondii), טפיל שמועבר על ידי חתולים. בצוותה של בן-דוד סבורים שהקרבה לכלבים הרבים ולחתולים שבסביבת האדם (כמו כלבי המזחלות שנפוצים מאוד לאורך החוף) עלולה לחשוף את הדובים למחלות שבעלי החיים האלה נושאים.

תצלום: annie spratt – unsplash

 

עולם ללא דובי קוטב?

על פי התחזיות המדעיות הנוכחיות, אוכלוסיית דובי הקוטב צפויה להצטמצם ב-30 אחוז עד 2050, והם עלולים להיעלם לחלוטין מן העולם עד 2100 – אם המגמות הנוכחיות יימשכו. מלבד השגת מזון, קרח הים חיוני גם לנדידתם של דובי הקוטב ברחבי הטריטוריה שלהם, למציאת בני זוג ולהנחלת כישורי חיים לצאצאיהם. בן-דוד קוראת לבני האדם לשנות את דרכיהם כדי שבעל החיים המופלא הזה יהיה איתנו גם בעתיד. "אנחנו חייבים להפסיק את הפליטה האינטנסיבית של גזי החממה, זה הדבר החשוב ביותר שאנחנו יכולים לעשות", היא אומרת. לשם כך יש שלל פעולות שכל אחד מאתנו יכול לבצע, אם זה לכוון את המזגן על כמה מעלות פחות, לנסוע בתחבורה ציבורית, באופניים או ללכת ברגל במקום להשתמש ברכב הפרטי או לצמצם את צריכת הבשר שלנו. "אנחנו צריכים לפעול מהר מאוד, לדובי הקוטב לא נותר הרבה זמן", מסכמת בן-דוד.


בעקבות הכתבה ב"זווית" הסיפור פורסם גם ב-מאקו

שתפו‬        


הירשמו לניוזלטר שלנו

עקבו אחרי זווית