לסיפור של קנוט, דוב הקוטב הגרמני שנולד בגן החיות בברלין ב-2006, יש את כל המרכיבים של טרגדיה יוונית עכשווית טובה. קנוט היה לדוב הקוטב הגרמני הראשון מזה שלושים שנה שהצליח להגיע לבגרות בשבי, אבל זה לא היה פשוט. לאחר שאמו נטשה אותו ואחיו מת, קנוט גודל בידי תומאס דורלפין, עובד גן החיות, שגידל אותו כשלו, כולל לינה משותפת ושירי ערש של אלוויס, אותם פרט לקנוט על גיטרה אקוסטית עד שנרדם.

קנוט הקטן, מצויד במראה של ענן צמר גפן לבנבן, הפך בין לילה לכוכב בינלאומי, וסחף את גרמניה בסערה שכונתה לימים ״קנוטמאניה״. קנוט הופיע על השער של הגיליון הירוק של מגזין ״וניטי פייר״ הגרמני, שהוקדש להעלאת המודעות לשינויי האקלים ושביסס את מעמדו של קנוט כנער הפוסטר של הקוטב הצפוני, למרות שמעולם לא חי שם.

מאז מותו הפתאומי של קנוט בגיל ארבע מצבם של דובי הקוטב רק הלך והידרדר, יחד עם כיסוי הקרח הימי הקטן, בו הם תלויים למחייתם באופן בלעדי. אך זמנים נואשים קוראים לאמצעים נואשים, והפנים החדשות שמעלות הפעם את מצבם של דובי הקוטב לכותרות אינן מצודדות כפרצופו החמודות ככפתור של קנוט. בדצמבר 2017 עלו שוב דובי הקוטב לכותרות עם הפצת סרטון שהפך ויראלי של דוב הקוטב המורעב, כפי שנתפס בעדשתו של צלם נשיונל ג׳יאוגרפיק, פול ניקלן באי באפין הקנדי. המחזה שובר הלב, של הדוב השדוף ברגעי חייו האחרונים, נובר בפחים מחלידים שהשאירו הדייגים האינואיטים ומתמוטט באפיסת כוחות ריגש וזעזע אנשים רבים בעולם. ניקלן תיעד את גסיסתו האיטית של הדוב מכיוון שלא רצה שמותו יהיה לשווא. "המדענים אומרים שדובי הקוטב בסכנה, אבל רציתי שאנשים יראו איך זה נראה. דובי הקוטב יגוועו ברעב, וכך נראה דוב גווע״, הוא הסביר.

תהליך מואץ של דעיכה

ממש כמו שהקטבים משמשים כמעבדה מואצת לשינויי אקלים סביבתיים גלובליים, כך דובי הקוטב שמוגדרים כיום כפגיעים (vulnerable) על ידי ה-IUCN (International Union for Conservation of Nature) עלולים לחוות תהליך מואץ של דעיכה והידרדרות בעקבות הפגיעה וההצטמצמות של בית הגידול הטבעי והבלעדי שלהם. דובי הקוטב נמצאים בראש מארג המזון, ללא כל אויב טבעי, מלבד כמובן האדם והשפעתו על האקלים. החוג הארקטי משמש כבית הגידול הבלעדי שלהם, והם לרוב חווים בגוף ראשון ובזמן אמת את השפעת עליית מפלס מי הים, הטמפרטורות המתחממות והקרח הימי הנמס. ובימים טרופים אלה, כשהקרח הימי בשני הקטבים שובר שיאים חדשים של כיסוי מינימלי מדי שנה, לא נשאר מקום רב לאופטימיות.

אמנם, דובי הקוטב פיתחו במהלך האבולוציה מנגנוני הישרדות מתוחכמים המאפשרים להם להתקיים בתנאים קיצוניים, אך הם הפכו לתלויים לחסדי הקרח המפשיר והקופא לצורך הישרדותם, וכך לפגיעים יותר בהשוואה ליונקים אחרים המסוגלים להתקיים בתנאי אקלים מגוונים. המנה העיקרית בתפריט של דובי היא כלבי ים עתירי שומן, שאותם הדובים צדים ישירות מהקרח, בזמן שהם עולים לקחת אוויר או לנוח.

מלבד אספקת המזון שלהם, דובי הקוטב תלויים בקרח הימי להרחבת טווח התנועה שלהם, למציאת בני זוג, ולהנחלת כישורי חיים לדור ההמשך. תקופות קפיאת הקרח הן חלון ההזדמנות של דובי הקוטב לצוד ו״להכין את גופם לקיץ״, שאותו הם מבלים על היבשה, רחוק מחטיפי כלבי הים שלהם. כלבי הים הם שחיינים טובים בהרבה, ולדובים סיכוי נמוך לתפוס אותם כשהגישה אליהם לא נוחה. שינוי האקלים גורם לקרח הימי להפשיר ולסגת מוקדם יותר באביב ולקפוא מאוחר יותר בחורף, כך שתקופות הצום הקיציות של דובי הקוטב הולכות ומתארכות משנה לשנה, יותר ממה שהם רגילים או מסוגלים לו.

מחקר חדש שפורסם בתחילת פברואר בכתב העת science מנסה לשפוך אור על הדרך שבה  מנגנון ההרעבה של הדובים באמת פועל, ומה הסיבה לכך. המדענים נקטו בשיטה המקובלת בדרך כלל בקרב דיאטנים ומאמני כושר: מעקב צמוד אחר צריכת ושריפת הקלוריות של דובות קוטב.

המחקר הנוכחי עקב אחר תשע דובות קוטב המתגוררות  באזור ים בופור, חלק מאוקיינוס הקרח הצפוני הממוקם צפונית לאלסקה וצפון-מערבית לקנדה. המחקר נערך לאורך עשרה ימים מדי אביב במשך שלוש שנים, שבהן לקחו החוקרים דגימות דם מדובות הקוטב, מדדו קצב חילוף חומרים ומדדי גוף נוספים, עקבו אחד דפוסי פעילות יומיומיים ושיעורי הצלחה בציד במטרה להעריך את מאזן האנרגיה שלהן.

החוקרים לא הסתפקו במדדים נומריים יבשים, וחיברו לדובות קולרים המצוידים בחיישני ג׳יפיאס ומצלמות וידאו, משל הן משתתפות בעונה קרירה במיוחד של ״מחוברות״.

ממצאי המחקר היו מדאיגים מאשר שיערו החוקרים. על מנת לשרוד, דובת קוטב ממוצעת צריכה לצרוך מינימום של 12 אלף קלוריות ביום (שאותן אמור לספק לה כלב ים בוגר בגודל בינוני פעם ב-10 ימים, או שלושה כלבי ים מתבגרים או 20 גורי כלבלבי ים קטנטנים ורכים, או 220 ביג-מאקים בסניף ״מקדונלדס אלסקה״ הקרוב). עם זאת, ירידה של כ-14 אחוז בכיסוי הקרח הימי בתוך עשור הופכת את כלבי הים לקשים יותר להשגה. במהלך המחקר, הדובות שהצליחו לצוד כלבי ים שמרו על משקלן, אך יותר ממחצית הדובות הנותרות, שנאלצו להתקיים על שיירים, איבדו עד כעשירית ממשקלן הכולל.

מבזבזים יותר מדי אנרגיה

אם לא די בכך שזמינות המזון ירדה, במחקר נמצא גם שקצב חילוף החומרים של הדובות גבוה משחשבו בעבר. הדובים שורפים אנרגיה רבה כשהם הולכים, פי 1.6 מהערכות קודמות, והם מבלים כמעט רבע מזמנם בהליכה במרחבי הקרח האינסופיים. כתוצאה מהפשרה, משטחי הקרח הופכים באביב למקוטעים ומפורדים, וכך מגדילים אף יותר את מרחקי ההליכה שהדובים צריכים לגמוע בשביל למצוא מזון. שגרת החיים בקוטב הצפוני היא ממילא תובענית ביותר, ובמידה והאנרגיה הנדרשת על מנת למצוא מזון תהיה גבוהה מכדי שהדובים יוכלו לעמוד בה, זה עלול להביא לעלייה בשיעורי התמותה ולצמצום אוכלוסייתם. לפי החשבון הפשוט של החוקרים, יחד עם ההתחממות הגלובלית החזויה, דובי הקוטב צפויים להוציא יותר ויותר אנרגיה, בעוד שהם צורכים פחות ופחות. לא צריך להיות מתמטיקאי בשביל להבין שמצב מתמשך זה של גירעון אנרגיה יסתיים בהרעבה.

"כיום קיימים בין 25-30 אלף דובי קוטב שחיים בטבע באזור הארקטי, זאת לאחר שאוכלוסייתם התאוששה בעקבות החתימה על הסכם בין לאומי לצמצום הציד ולהגנה על דובי הקוטב ב-1973, שעליו חתומות, בין השאר, קנדה, ארה"ב, ברה"מ, נורבגיה ודנמרק", אומר ד"ר עדי לוי המנהל המדעי של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה. "למרות ההסכם, עקב שינוי האקלים שמתבטא באופן מואץ בקטבים ומוביל להתקצרות עונת הקרח הימי ולצמצום שטחו, שליש מדובי הקוטב עלולים להיעלם עד שנת 2050".

לוי מוסיף כי "הקרח הימי מאפשר לדובים לצוד בקלות יחסית אך ככל שאותם דובים ידרשו להוציא יותר אנרגיה בחיפוש אחר מזון, בשחייה למרחקים ארוכים יותר בין קרחונים או בהליכה על היבשה, זמינות המזון החביב עליהם תרד (כלב הים מהמין Ringed seal –Pusa hispida, אך גם ניבתנים ולווייתני בלוגה) והם צפויים לסבול ממחסור גדול יותר במזון ומשיעורי תמותה הולכים ועולים".

ב-27 לפברואר יצוין ״יום דוב הקוטב הבינלאומי״, שמבקש להעלות את המודעות למצבם של דובי הקוטב בעולם המתחמם. כפי שהמחקר החדש על תזונת הדובים מראה, סיבה רבה לחגיגה אין, אבל יום דוב הקוטב הוא יותר מרק תאריך, הוא הנעה לפעולה. אגודת דובי הקוטב הבינלאומית קוראת לכולם להוריד ביום זה את הטמפרטורה במתקני החימום בבית ובמקום העבודה כדי להפחית את הפליטות העולמיות של פחמן דו חמצני. כנראה שקריאה זו רלוונטית בעיקר באזורים קרירים בעולם, שבהם מערכת חימום באמת נחוצה בשלהי פברואר.

גם אצלנו החורף צפוי להגיח לכמה שעות ביום דוב הקוטב הבינלאומי, לפני שמזג האוויר הקיצי יחזור בהמשך השבוע, אז במופע הנדיר של חורף בימים אלה זכרו גם אתם לשלוח יד לתנור החימום – אם לא בשביל הסביבה, אז לפחות בשביל קנוט.