יהיה חם ולא מגניב

מז"א ואקלים
יוני 2016 היה החודש ה-14 ברציפות ששובר שיאי טמפרטורה ממוצעת גלובלית וגם יולי צפוי לשבור שיא משלו. למה זה קורה ומה עוד מחכה לנו בעתיד?

 

האם גם אצלכם עולה בכל פעם שאתם מזיעים בחוץ, באוטו או בבית המחשבה “איך לעזאזל הסתדרו פה פעם בלי מזגן”? התשובה לכך מתחלקת לשני חלקים: 1) פעם לא היתה ברירה אלא להעביר את הקיץ בלי מזגן 2) פעם באמת היה פחות חם.

הנה נתון מדהים: החודש האחרון שבו הטמפרטורה העולמית החודשית הממוצעת היתה נמוכה מהממוצע החודשי שנרשם במאה ה-20 היה דצמבר 1984. כלומר, ב-32 השנים שחלפו מאז אנו הולכים ומתרחקים מהממוצע. העולם באמת הולך ומתחמם.

 

 

המדידות מראות שכמו 13 החודשים שלפניו, גם חודש יוני 2016 שבר את שיאי החום העולמיים. הטמפרטורה הממוצעת הגלובלית בעולם, שמודדת את החום על פני הימים והיבשות, בחודש זה היתה הגבוהה ביותר מאז התחילו המדידות בשנת 1880. הממוצע של יוני 2016 היה גבוה ב-0.9 מעלות צלזיוס מהממוצע של כל חודשי יוני במאה ה-20, שעומד על 15.5 מעלות צלזיוס. שיא זה שבר גם את השיא הטרי של יוני 2015. לגבי חודש יולי הנוכחי אין עדיין נתונים גלובליים, אך על פי נתוני הביניים גם הוא צפוי לשבור את שיא החום ולהאריך את רצף החודשים החמים ל-15.

בשנים האחרונות מדי החום כמעט ונשברים, בעיקר באזור המזרח התיכון: בקיץ שעבר, למשל, נמדד באיראן עומס החום השני בגובהו על פני כדור הארץ – 74 מעלות צלזיוס (שילוב של טמפרטורה ולחות גבוהות). עומס חום זה שני רק ל-81 מעלות שנמדדו בדהרן שבערב הסעודית ב-2003.

להוסיף שמן למדורה

אך הבעיה היא לא שיאי חום נקודתיים, אלא הימשכות המגמה השלילית. כאמור, יוני 2016 הוא החודש ה-14 ברציפות ששובר שיאים באופן זה. מאז החלו המדידות המדעיות לא היה רצף ארוך כזה. 2015 היתה השנה החמה ביותר מאז החלו המדידות, אך כעת מסתמן כי 2016 בדרך לשבור שיא זה, כי הנתונים העדכניים מראים שהמחצית הראשונה של 2016 היא החמה ביותר בהיסטוריה.

חלק מהעלייה בממוצע הטמפרטורות בשנה האחרונה משויך לתופעת האל-ניניו, שגורמת להתחממות בחלקים נרחבים בכדור הארץ. עם זאת, השפעות תופעת האל-ניניו נחלשות בחודשים האחרונים, בעוד ממוצע הטמפרטורות הגלובלי נותר עדיין גבוה. עובדה זו מראה שוב כי שינוי האקלים וההתחממות הגלובלית הנצפים בעולם קובעים את הטון, וכי תופעת האל-ניניו רק הוסיפה עוד שמן למדורה שהייתה חמה כבר מראש.

כך, למשל, התחממות משמעותית ומתמשכת בקוטב הצפוני תרמה להתחממות הגלובלית הנצפית. כיפת הקרח הולכת ומצטמקת לאורך השנים באופן קבוע. בחורף האחרון בחצי הכדור הצפוני, שיא הכיסוי של כיפת הקרח הארקטית היה הנמוך ביותר מאז החל התיעוד ב-1980: 1.36 מיליון קמ”ר פחות מהממוצע לשנים 2010-1980 (הממוצע עומד על קצת מעל 15 מיליון קמ"ר). בשלושים השנים האחרונות איבדה כיפת הקרח שטח שווה ערך לשטח של צרפת, גרמניה וספרד יחדיו. 70 אחוז מהקרח שנותר, הוא קרח דק (חצי מטר עוביו), שפגיע הרבה יותר להתכה לעומת קרח עבה. כמות זו כפולה לעומת המצב בשנות השמונים, אז קרח דק היה שכיח פחות. ההתכה של כיפת הקרח הלבנה שמחזירה קרינת שמש רבה לחלל, וחשיפת ים כהה שבולע חלק ניכר מהקרינה מגבירות את אפקט החימום האזורי של הקוטב הצפוני עוד יותר.

וכעת לתחזית

ייתכן שבעתיד הקרוב יירגעו קצת שבירת שיאי טמפרטורות ממוצעות, עם היעלמות תופעת האל-ניניו, אבל עדיין נשאר עם טמפרטורות ממוצעות גבוהות הרבה יותר מהממוצע שאליו היינו רגילים במאה ה-20. בעתיד הרחוק יותר, לעומת זאת, ההתחממות צפויה להמשיך, והשיאים צפויים להישבר שוב.

 

 

 

 



אולי יעניין אותך