בזבוז מזון, צרכנות מוגזמת, שימוש בכלים חד פעמיים ועוד אינספור דוגמאות – אנחנו מייצרים כמויות עצומות של אשפה, ואלה רק הולכות ועולות. מה שאנחנו מכנים ״זבל״ זו המצאה של בני האדם, שכן זהו לא דבר שקיים בטבע בו לכל דבר יש תכלית, וכל ״פסולת״ – למשל צרכים ופגרים של בעלי חיים – היא חלק ממחזור החיים. בישראל אנחנו משליכים כמויות אדירות של זבל: מדי חודש הישראלי הממוצע מייצר לבדו כ-54 ק"ג של אשפה, ו6.19 מיליון טונות פסולת עירונית ומסחרית מיוצרת בישראל בכל שנה.

מלבד הכמויות העצומות של הפסולת העירונית, בישראל מיוצרים מדי שנה 7.3 מיליון טון של פסולת בנייה כתוצאה משיפוצים ובנייה חדשה. כ– 80% אחוז מהפסולת המיוצרת בארץ מגיעה למטמנה שם היא נקברת באופן מבוקר. מדובר בשיטת טיפול שאינה יעילה לטווח הרחוק מכיוון שהמטמנות מתמלאות במהירות, וישראל נמצאת במשבר פסולת תמידי בשל שטחים פתוחים מוגבלים בהם אפשר להקים מטמנות, סרבול תכנוני ובירוקרטי להקמה של מתקנים לניהול פסולת וריכוזיות של שוק זה.

אך לא כל הפסולת מגיעה לאתרים מוסדרים, ומדובר בתופעה בעלת השלכות שליליות על הכלכלה והסביבה. ״קשה לכמת השלכה לא חוקית״, אומרת נטע אלול, ראש אגף טיפול בפסולת במשרד להגנת הסביבה. אחת הדרכים להתמודד עם התופעה היא באמצעות המשטרה הירוקה, שהיא גוף האכיפה וההרתעה של המשרד להגנת הסביבה ותפקידו לפקח ולאכוף את החוקים והתקנות בנושא איכות הסביבה בישראל. ״לפי ההערכות – שמתבססות על תפיסות של המשטרה הירוקה – השלכה לא חוקית של פסולת עירונית עומדת על כ-300 אלף טון בשנה, בעוד פסולת בנייה היא משמעותית אף יותר ועומדת על כמיליון טון בשנה״. לדבריה, חשוב להבדיל בין השלכה להטמנה, שכן פסולת שנזרקת באופן לא חוקי היא כזאת שלא מגיעה לאתר הטמנה מוסדר.

״השלכה פיראטית של פסולת מתרחשת יותר בדרום ובצפון בשל ריבוי השטחים הפתוחים באזור״, אומר עבד מחאמיד, מנהל בפועל של המשטרה הירוקה במשרד להגנת הסביבה. לדבריו, אחת הסיבות שקשה לתפוס את כל עברייני הפסולת הוא שחלקם שורפים אותה כדי להעלים ראיות שמסגירות את המשליך. ״המניע לעבריינות סביבתית מהסוג הזה הוא כסף – לכל סוג פסולת יש תעריף אחר; למשל לפסולת רפואית יש היטל הטמנה גבוה יותר ויצא לנו למצוא בדרום הארץ פסולת רפואית שהגיעה מבית חולים בצפון״.

היטל הטמנה נגבה מחברות לניהול פסולת במטרה לשקף את המחיר האמיתי של הטמנת פסולת, הכולל השפעות סביבתיות כמו זיהום אוויר ותפיסת הקרקע. ההיטל מגולגל הלאה אל יצרני הפסולת – רשויות מקומיות וחברות וכספי ההיטל נועדו לפיתוח והקמה של מתקני ניהול פסולת חלופיים שעלותם גבוהה יותר מהטמנה, כמו מיחזור והפקת אנרגיה. לפי מחאמיד, אותם עבריינים שמשליכים את הפסולת בשטחים כדי להימנע מתשלום ההיטל, הם לרוב קבלנים פרטיים ולפעמים גם חברות גדולות שמחזיקות משאיות רבות. ״אם הם מצליחים לחמוק מתפיסה הרווח שלהם יכול להגיע גם למאות אלפי שקלים״.