360 מעלות

אסף בן נריה

למנוע את ההצפה הבאה

מזג האוויר הסוער גרם שוב להצפות ברחבי הארץ, והפעם גם לפגיעות בנפש. איך ניתן למנוע את ההצפות, שלפי התחזיות רק ילכו ויתגברו בגלל שינוי האקלים?

15 בדצמבר 2016

עוד שבוע של הצפות ברחבי הארץ: מזג האוויר הסוער והגשום הביא איתו שוב את המראות המוכרים של מכוניות תקועות בשלוליות ענק ותושבים אשר שטים בסירות במה שהיה פעם כביש הגישה לביתם. השבוע גבתה הסופה גם את חייו של תושב חיפה, שנהרג לאחר שמכוניתו הוצפה בתעלה בעיר.

מקרים אלו מתרחשים שנה לאחר שישראל ידעה אירוע גשם חריג שגרם להצפות נרחבות ברעננה, בכפר סבא ובהרצליה, והפך את רחובות הפרברים לנחלים שוצפים. הסופה אז כללה רוחות חזקות אשר גרמו לקריסת עצים ולהתמוטטות קירות ומנופים, וכתוצאה מכך גם לקריעת כבלי חשמל ולהפסקות חשמל ממושכות. ביומה הראשון של הסופה נרשמו עוצמות גשם חזקות של 100-200 מ"מ לשעה, ואף ירד ברד בקוטר של יותר מ- 5 ס"מ.

האם רק נדמה לנו, או שבשנים האחרונות אנחנו עדים ליותר מקרי הצפה? אם כן, מה הגורמים לכך, וכיצד ניתן להיערך לגשמי הברכה כדי שלא יגרמו לנזק?

מערכות הניקוז אינן מתוכננות לעמוד בעומס של סופת גשמים חריגה בעוצמתה. צילום: Sam Leivers, Flickr
מערכות הניקוז אינן מתוכננות לעמוד בעומס של סופת גשמים חריגה בעוצמתה. צילום: Sam Leivers, Flickr

מערכות הניקוז לא עומדות בעומס

לתהליכי העיור המואצים של השנים האחרונות תפקיד מרכזי בהתרבות מקרי ההצפה. "מדברים הרבה על השפעת השינויים האקלימיים על המים והניקוז, אבל אנשי האגף לשימור קרקע וניקוז במשרד החקלאות זיהו כי השינויים המהירים בשימושי הקרקע מאיימים לא פחות", אומר ד"ר רועי אגוזי מהתחנה לחקר הסחף באגף לשימור קרקע וניקוז במשרד החקלאות. "הפיתוח והבינוי העירוני עתירים במשטחים אטומים, למשל בטון ואספלט, וכאשר הגשם יורד, לאחר זמן קצר מרבית הגשם העודף זורם לרחובות".

איך זה עובד? התהליך של הפיכת שטחים פתוחים לשטחים בנויים, ועיבוי ערים על ידי בנייה צפופה, מצמצם את שטחי החלחול של הגשם לקרקע. לאורך השנים, שטחי החלחול שינו יעד לשטחים שאינם מחלחלים, דוגמת מגרשי חנייה. עם הפחתת שטחי החלחול, יותר מי גשם מגיעים למערכת הניקוז העירונית, אך מערכות הניקוז אינן מתוכננות לעמוד בעומס כזה. במקרה של סופת גשמים חריגה בעוצמתה, מערכות הניקוז אינן מתפקדות, ומים שזורמים על פני השטח – מה שמכונה "נגר עילי" – זורמים על פני רחובות העיר וגורמים להצפות במקומות הנמוכים.

מי הנגר נתפשים עדיין בעיני רבים כמטרד ואף כסכנה. אך יש לזכור כי מי הנגר הם המים העודפים אשר חלקם היו מחלחלים אל תת-הקרקע ומזינים את מי התהום, אם היו יותר שטחים מחלחלים. מי הנגר העילי המנוקזים ומוזרמים בתעלות ובצינורות ניקוז לים או לשטחים מחוץ לעיר הם מים מבוזבזים. לא רק שמים אלה יוצאים ממערך ההזנה של מי התהום, הרי שהם אף מעלים באופן דרמטי את פוטנציאל הנזקים לתשתיות ולמערכות ניקוז בעיר ומחוצה לה, ולפגיעה ברכוש ואפילו בנפש. "כיום המגמה היא שמאזור באר שבע וצפונה, שטחים חקלאיים הופכים לשטח בנוי, ויותר שטחים טבעיים הופכים להיות שטחים מעובדים. המשמעות היא הגברת כמויות הנגר העילי, ועמה הסכנות להצפות", אומר אגוזי.

דירות במקום גינות

מיזמי תמ"א 38, שהחלו במטרה לחזק את בתי המגורים שנבנו לפני 1980 ולהפוך אותם לעמידים יותר במקרה של רעידת אדמה, הפכו לכלי משמעותי בהתחדשות עירונית של ערים ברחבי הארץ. לפי דו"ח של מינהל התכנון מספטמבר 2015, משנת 2005 נבנו במסגרת תמ"א 38 קרוב ל-10,000 יחידות דיור חדשות, ומספר הבקשות להיתרים נמצא במגמת עלייה מתמדת.

הבעיה היא שהרצון של היזם למצות את כל זכויות הבנייה במגרש, גורם לעתים רבות להגדלת אחוז השטח הבנוי על חשבון שטחי חלחול. הפעולה הזאת באה לידי ביטוי בעוד בטון שמכסה חלקים גדולים ממה שהיה בעבר הגינה המשותפת. כך מצטמצמים איים ירוקים, שמעבר לחשיבותם הנופית, היוו בתי גידול לבעלי חיים, ודרכם היה הגשם מחלחל לקרקע.

"חשוב לשים לב כי הליכי תכנון של התחדשות עירונית דוגמת תמ"א 38 בדרך כלל לא לוקחים בחשבון תכנון רגיש למים", אומר אגוזי. "התוצאה היא שהגינה של בתי הדירות, שפעם ניתן היה לעשות בה שימוש לקליטת מי הנגר מגג הבניין, נעלמת לטובת הרחבת הבניין ולטובת שטחים מרוצפים עבור מקומות חנייה נוספים. כך נוצר מצב שכל המרזבים והנגר מוטים לכיוון הרחובות. גם אישור פרויקטים של מגה-שכונות של אלפי יחידות דיור בהליכי תכנון מזורזים לא בהכרח לוקח בחשבון פתרונות ניקוז מתאימים, ועשוי להגביר את הבעיה לאותן ערים ולשטחים המשיקים להן".

השלכות צמצום שטחי החלחול גורמת לעומס נוסף על תשתיות הניקוז, מה שמחייב את הרשויות לנסח כללים מחייבים לקבלנים. כך למשל, בעיריית תל אביב החליטו בחודש מרץ האחרון לחייב בניינים להשאיר רצועה ירוקה בחזית המגרש. מהעירייה נמסר כי "בעירייה קיימות הנחיות מרחביות, שאושררו במרץ על ידי הוועדה המקומית, המחייבות בניינים כתנאי להוצאת היתר בנייה להשאיר 15 אחוז משטח המגרש לחלחול מי גשם. הנחיות אלה מחייבות בין השאר השארת רצועה מגוננת בחזית המגרשים המייצרת, מעבר לחלחול מי הגשמים, רצועה ירוקה השומרת על אופי המרקם העירוני התל אביבי בעלת צמחיה עשירה ועצים. הנחיה זו חלה גם על פרויקטים של תמ"א 38".

לחקות את היערות

"בחורש הטבעי יש הכי הרבה חלחול של מי גשמים", אומר יונתן אברהמס, רפרנט לצמחי כיסוי במסגרת עבודתו בתא שימור קרקע במחוז גליל-גולן של משרד החקלאות. הסיבה לכך היא שהחורש עשיר בחיפוי צמחי שכולל בין השאר עלים שנשרו, עשבייה טבעית ובאופן יחסי המון חומר אורגני. אלה משפרים את כושר החלחול של גשמים בקרקע, מפני שהם מגנים על הקרקע מפני פגיעה ישירה של מטחי גשם ושומרים על מבנה קרקע שמאפשר חלחול טוב. כאשר הגשם פוגע בקרקע בחוזקה, הוא מוריד את כושר החלחול של הקרקע החשופה בהשוואה לקרקע מחופה בצומח.

את השיטה הזו של חיפוי הקרקע בצמחייה מיישמים היום בשטחים חקלאיים. "חיפוי של הקרקע יכול למנוע את הפגיעה הישירה של מכות הגשם, ולשמר את כושר החידור של הקרקע", מציין אברהמס. חיפוי זה, המכונה חיפוי חי, מועיל במיוחד, מפני שהוא כולל עלים שמגנים על הקרקע, וגם שורשים שמשפרים את קצב החלחול. כך גם נמנע סחף של קרקע יקרה מפז.

"כדי לשפר את האופן בו הסביבה העירונית מתמודדת עם הגשמים, יש לחקות במידת האפשר את התהליכים שמתרחשים בחורש הטבעי", אומר אברהמס. וכך, בגינות ציבוריות ופארקים עירוניים יש צורך בשינוי תפיסה ולהימנע מגריפה של עלים יבשים, דבר שישפר את החלחול. "ככל שיותר מים יחדרו לקרקע, יגברו החלחול והזנת מי התהום, ופחות מים יזרמו כנגר עילי", מסכם אגוזי ומוסיף, "על מנת לשמר את כושר החידור של מים לקרקע, חשוב שהקרקע תעבור מינימום הפרעות כמו הידוק ואיטום ושתהיה מחופה בכיסוי צמחי".

פריחה אביבית באגמון הסופרלנד בראשון לציון. פארק שהוא מערך איגום לנגר עילי. צילום:MathKnight, Wikipedia
פריחה אביבית באגמון הסופרלנד בראשון לציון. פארק שהוא מערך איגום לנגר עילי. צילום:MathKnight, Wikipedia

הפרדוקס של בריכות החורף

דרכים למניעת הצפות בערים נכללות תחת הכותרת של "תכנון רגיש למים" – גישה בתכנון העירוני שמתחשבת בניצול נכון של מי נגר. הפתרונות מתחילים כבר ברמת הבית הבודד, בו המרזבים מופנים אל שטחי חלחול. אך הם ממשיכים גם ברמה המוניציפלית והאזורית: הכיכרות בערים יכולות להיות מתוכננות כשקעים מקומיים לקליטת מי נגר, ועל ידי כך לסייע בוויסות זרימת הנגר מהרחוב אל צינורות ניקוז תת-קרקעיים. משם, המים יכולים לזרום לאפיקי משנה של הנחלים העירוניים, שיכולים לתפקד כחלק מפארק עירוני, במקום להיות חצר אחורית מוזנחת או אתר פסולת.

בקנה המידה העירוני, ניתן לעשות שימוש בשטחים שוליים בפאתי העיר כפארקים עירוניים ובמרכזם מערך איגום לאגירה זמנית של נגר עילי, וויסות מבוקר של מים אלה למערכות הניקוז הטבעיות או לשימוש חוזר. כך, למשל, בפרויקט של תאגיד המים "מניב ראשון לציון", מי הנגר בשכונות במערב העיר מתועלים לאגמון הסופרלנד, שמשמש כאתר טבע עירוני, ומשם לאזור החולות, שם הם מחלחלים אל מי התהום. לאחר מכן נשאבים המים ומשמשים להשקיה של גינות ופארקים בעיר. באופן זה נעשה שימוש חוזר במים להשקיה עירונית, ונרשם גם חיסכון כספי ניכר לטובת ציבור התושבים.

צפונה משם, בשכונת כפר סבא הירוקה, הוקם מיזם של מתקן ביו-פילטר היברידי. מדובר במתקן אשר לדברי מתכנניו מסוגל לטהר את מי הנגר בתקופה הגשומה ולטייב את מי התהום בתקופה היבשה. בביו-פילטר משולבים צמחים ייחודיים המשמשים בית גידול למיקרואורגניזמים המטהרים את המים. כאשר אין גשמים המתקן משמש כאמפיתאטרון ומהווה מוקד לאירועים קהילתיים בשכונה.

דרך נוספת היא שיקום בריכות החורף – שפרט להיותן בית למגוון של בעלי חיים וצמחים מיוחדים, מהוות בעצם מקום ניקוז טבעי של נגר עילי. "הפרדוקס הוא שהיום, לאחר שגרמנו להיעלמותן של בריכות החורף על המגוון הביולוגי הייחודי שלהן, אנחנו מחפשים פתרונות ניקוזיים לריסון הנגר העילי ונזקי הצפות", אומר אגוזי. "אחד הפתרונות הוא לשמר את הבריכות הקיימות ואף להחזירן באופן מלאכותי". פרויקטים כאלה קורמים עור וגידים בשנים האחרונות במועצה האזורית לב השרון, בנתניה, בתל אביב ובהרצליה.

למנוע פגיעה בחיי אדם

השפעותיו של שינוי האקלים העולמי מתבטאות בין היתר באירועי אקלים קיצוניים יותר מבעבר, ובתוכם אירועי גשם עוצמתיים וקצרים. אירועי גשם אלה מייצרים כמות מים גבוהה בזמן קצר, שמערכות הניקוז העירוניות לא תוכננו להתמודד עמה. בעולם כבר נערכים בשלל דרכים לאירועים האלה, בין אם בפתרונות הנדסיים-תכנוניים ובין אם בהיערכות כלכלית לפיצוי תושבים שמתגוררים באזורים שמועדים לפורענות.

"שינויי האקלים הצפויים באזורנו יתבטאו באירועי גשם עוצמתיים יותר, והתגובה של השטחים הבנויים תהיה בהגברת ספיקות השיא והנפחים של מי הנגר מהעיר לסביבתה", מסכם אגוזי. "הסיטואציה מחייבת הסתכלות רחבה ולקיחת אחריות על ידי מקבלי ההחלטות (ראשי ערים ורשויות) על הנגר העילי שהם מייצרים בשטחם, ומתן פתרונות כך שהמטרד ייהפך למשאב, במקביל למניעת נזקי הצפות, נזקים לרכוש ופגיעה בחיי אדם".

 

ראיון של ד"ר אלי ארגמן, מנהל התחנה לחקר הסחף במשרד החקלאות, באולפן YNET:

 

 

בעקבות הכתבה ב"זווית" הסיפור פורסם גם ב-ynet

חפשו מומחים נוספים בתחום