מאיה פלח

על קרח דק

לקראת יום דב הקוטב העולמי: דו"ח על מצב הקוטב הצפוני חושף שהוא מתחמם בקצב מהיר פי שניים משאר העולם. ההתחממות המהירה והמסת הקרח המוגברת צפויות לגרום להתרבותם של אירועי קיצון של מזג האוויר בעולם כבר בשנים הקרובות

21 בינואר 2016

 

ההתחממות הגלובלית מסרבת לרדת מהכותרות גם אחרי הצלחת ועידת פריז לשינוי אקלים (COP21) והחתימה על הסכם היסטורי בין מדינות העולם להפחתת פליטות גזי החממה. השבוע פרסמו סוכנות החלל האמריקאית (NASA) וסוכנות האוקיינוסים והאטמוספרה האמריקאית (NOAA) כי שנת 2015 הייתה השנה החמה ביותר שנמדדה על פני כדור הארץ מאז החלו המדידות בשנת 1880 – ובכך עקפה ב-0.13 מעלות את השיא הקודם, שנקבע בשנת 2014.

על אף שכולנו מקווים שהעתיד אכן יהיה ורוד יותר וחם פחות, השפעותיה של ההתחממות הגלובליות מוסיפות להיות חמורות ומטרידות, והן מדגישות ביתר שאת עד כמה חשוב לעמוד בתנאי ההסכם שהושג בפריז.

בנוסף, מפרסמת סוכנות האוקיינוסים והאטמוספרה (NOAA) דו"ח שנתי על מצב הקוטב הצפוני, וזה החדש, העשירי במספר, אינו נושא עמו בשורות טובות במיוחד. הדו"ח קובע ששנת 2015 הייתה השנה החמה ביותר שנצפתה בקוטב בהיסטוריה המתועדת, ושמאז שנת 1900 התחמם הקוטב הצפוני בלא פחות משלוש מעלות צלזיוס, בדומה להתחממות בים התיכון.

הקוטב הצפוני. מתחמם בקצב מדאיג. צילום: NASA Goddard Space Flight Center, Flickr
הקוטב הצפוני. מתחמם בקצב מדאיג. צילום: NASA Goddard Space Flight Center, Flickr

נתון זה מדאיג עוד יותר כשמבינים שמדובר שממדי ההתחממות הזו כפולים מאשר ביתר אזורי כדור הארץ. גם קצב ההתחממות רק עולה לאורך השנים, כשבמהלך השנים 1981 ו-2010 בלבד התחמם הקוטב בכ-1.3 מעלות.

נתונים מדאיגים נוספים שנחשפים בדו"ח נוגעים לקצב המסת הקרח בקוטב. בשנת 2015 שיא כמות הקרח הצף בקוטב היה הנמוך ביותר מאז שהחלו המדידות (קטן ב-7% מהממוצע) והגיע 15 ימים לפני התאריך הממוצע – שני בלבד לתאריך המוקדם ביותר בשנה שבה היה שיא הקרח עד היום.

בדו"ח צוין שבחודש מרס האחרון 70% מגושי הקרח הורכבו מקרח שהצטבר רק בשנה האחרונה – נתון שהכפיל עצמו מאז 1980, וש-3% בלבד מגושי הקרח היו מורכבים מקרח שגילו עולה על ארבע שנים, לעומת 20% בשנת 1985. משמעותו של נתון זה היא שאין כמעט קרח ישן בקוטב, וכל הקרח נמס ומתחדש בתוך שנים מעטות. תופעה זו הופכת את הקרח לרגיש יותר להמסה בעונת הקיץ, ומעלה את קצב ההמסה מכיוון שקרח ותיק הוא עבה יותר, ולכן גם עמיד יותר לתנודות אקלימיות.

נמס בשמש

להתחממות הקיצונית של הקוטב השלכות רבות על כדור הארץ ועל שלל בעלי החיים שבו (ואנחנו, כמובן, בתוכם). הדו"ח מראה שלקצב ההמסה של הקרח ולהתחממות האוויר והמים בקוטב השפעה רבה על המערכות האקולוגיות באזור ועל בעלי החיים המתגוררים בהן.

כך, למשל, כבר היום נפגעת אוכלוסיית הניבתנים (המוכרים יותר כפילי ים) הגדולה באזור. הניבתנים נוהגים לרבוץ על גושי קרח צפים בעונת החיזור והרבייה שלהם, ומשתמשים בהם להמלטה ולגידול הגורים. גושי הקרח מספקים להם הגנה מפני הטורפים שעל היבשה ומקרבים אותם לאזורים שבהם הנקבות נוהגות לתור אחר מזון להן ולגוריהן. גם מצבם של דובי הקוטב הולך ומידרדר.

ניבתנים על קרח צף. צילום: Polar Cruises, Flickr
ניבתנים על קרח צף. צילום: Polar Cruises, Flickr

אבל בשנים האחרונות, בגלל התמעטות גושי הקרח הצפים, נאלצות להקות ענק של 10,000 ניבתנים ויותר להתגודד באזור יבשתי בצפון-מערב אלסקה. ההתקהלות על היבשה במספרים עצומים גורמת לתמותה מוגברת של גורים שנרמסים בטעות על ידי הבוגרים בגלל הצפיפות הרבה. הנקבות מתקשות למצוא מזון והן נאלצות לעבור מסע של 177 ק"מ עד לאזורי האכילה.

בעיה נוספת שחושף הדו"ח היא שההתחממות המהירה של האזור גורמת לשינוי הרכב אוכלוסיית בעלי החיים שבו: עליית טמפרטורת המים באזור הארקטי מביאה לכך שמיני דגים טורפים מהגרים צפונה למים הארקטיים, ודוחקים בטריפה מינים קטנים יותר השייכים לאזור.

על זרם הסילון ואירועי קיצון

דו"ח נוסף על מצב הקוטב שפרסם החודש ארגון National Research Council of the National Academies מספק נתונים מדאיגים לא פחות: הוא קובע שמאז שלהי שנות השבעים הצטמצמה שכבת הקרח בקוטב בכ-40 אחוזים, ושבשמונה השנים האחרונות נצפתה האצה נוספת בקצב ההמסה. לפי תחזית המתבססת על קצב זה, אומרים המדענים שכבר בשנות הארבעים של המאה הנוכחית אנו צפויים לשנים שבהן הקיץ בקוטב יהיה נטול קרח לחלוטין. עוד הם צופים שבשני העשורים הקרובים כיסוי הקרח הקיצי של אזור הקוטב ילך ויתמעט.

כל זה נוגע לא רק לניבתנים, לדובים ולדגים, אלא גם לבני האדם: ההתחממות המהירה של הקוטב הצפוני וההמסה של יותר קרח בכל שנה צפויות להשפיע על מזג האוויר ברחבי העולם. לשכבת הקרח בקוטב תפקיד חשוב בהחזרת קרינת השמש: החזרת הקרינה לחלל מסייעת בהאטת ההתחממות הגלובלית. לקרח הבהיר יש אלבדו (אחוז קרינה מוחזרת) גבוה; כשיותר קרח נמס, האוויר והמים מתחממים מהר מכיוון שאחוזי קרינה גבוהים יותר נבלעים במשטחים הכהים ביחס לקרח הלבן.

דובי קוטב. תצלום: Valerie.flickr
דובי קוטב. לבן על לבן. תצלום: Valerie.flickr

 

קצב ההתחממות של הקוטב כיום מהיר בהרבה מאשר באזורים הטרופיים, לכן זרם הסילון עשוי להיחלש ובעקבותיו יעלו מספרם ומשכם של אירועי קיצון כדוגמת חזיתות קרות, בצורות וגלי חום, וישתנו דפוסי המשקעים ברחבי כדור הארץ. שינויים כאלה מקשים על היערכות לאספקה קבועה של מזון ומים לאוכלוסיית העולם.

בעוד שברוב אזורי העולם מדובר בעיקר על תחזיות לעתיד (אמנם העתיד הלא רחוק), הרי שכבר כיום מושפעות קהילות ילידיות רבות המתגוררות סמוך לקוטב ובאיים קטנים ברחבי האוקיינוסים מהשינויים בדפוסי מזג האוויר ובהמסת הקרח.

בוועידת פריז לשינוי אקלים שהתקיימה במהלך חודש דצמבר 2015 דחפו נציגי העמים הילידיים (Indigenous Peoples) להגביל את רף הטמפרטורות בהסכם שייחתם בין המדינות ל-1.5 מעלות ולא ל-2 מעלות כפי שתוכנן בתחילה, בטענה שעלייה כזו תגרום שינויים שיפגעו במדינותיהם ללא היכר וללא דרך חזרה. הפגיעה בשכבת הקרח בקוטב היא מהקיצוניות והמדאיגות שבשינויים הללו, בין היתר מכיוון שהיא עלולה להביא גם לעליית פני הים ולהיעלמותם של איים שלמים מתחת לפני הים.

קצת תקווה לסיום

למרות הבשורות המדאיגות שהדו"חות מביאים עמם, עוד מוקדם להרים ידיים ולזרום עם הקרח אל הים. ההסכם שנחתם בוועידת פריז לשינוי האקלים מבקש להגביל את ההתחממות הגלובלית ל-1.5 מעלות צלזיוס מעל ערכי המהפכה התעשייתית עד סוף המאה הנוכחית.

ייתכן שמאוחר להחזיר את הגלגל לאחור ולתקן את הנזקים שהקוטב כבר ספג בשל ההתחממות, אך אם יצליחו המדינות לעמוד בתנאי ההסכם נוכל לכל הפחות לתת לקוטב סיכוי להישאר במצב הנוכחי ומנוע ממנו להפוך לשלולית רטובה ולשנות את מאזן האקלים העולמי.