שתפו‬        

רן בן מיכאל

פלישת הקרפדות הרעילות

זה נשמע כמו שמו של סרט אימה סוג ב', אבל המגוון הביולוגי של האי מדגסקר אכן מאוים בגלל התבססותו של מין קרפדות שמרעילות את אויביהן. איך מתמודדים עם המכה הזאת?

18 ביולי 2018



האי מדגסקר באוקיאנוס ההודי הוא מרכזו  של מגוון ביולוגי ייחודי (Biodiversity hotspot) שכולל גם את קבוצות האיים הקטנים יותר של סיישל, קומורו ומאסקרן. במדגסקר אפשר למצוא מספר עצום של מיני זוחלים, חרקים, למורים, אלמוגים וצמחים שהתפתחו באי הרביעי בגודלו בעולם. מגוון ביולוגי זה, שהוא ייחודי מבחינה אבולוציונית, נמצא תחת איומים סביבתיים שונים (בירוא יערות לטובת חקלאות, כריתת עצים לבנייה בחסות פשע מאורגן, דיג יתר לטובת קיום מקומי, פיתוח לשם תיירות, השפעות שינוי האקלים וציד למטרות מסחר לא-חוקי), אבל לאחרונה התווסף לרשימה הזאת אתגר חדש ומפתיע: קרפדות.

באנו להרוס

קרפדות אסיאתיות נפוצות הגיעו למדגסקר ומאיימות על המגוון הביולוגי שם. מדובר בדוגמה נוספת וקיצונית של ההתפשטות המהירה של מינים פולשים במקומות שונים בעולם. מינים חדשים מגיעים למערכות אקולוגיות מבוססות בדרכים שונות. רבים ממינים זרים אלו חיים בשלום עם הרכב המינים המקומי ומשתלבים בו. אחרים, לעומת זאת, מסבים למערכת המקומית נזק ודוחקים או מחסלים מינים מקומיים.

הגורם שהוביל למספר הפלישות הגדול ביותר הוא כמובן בני האדם: לעתים הדבר נעשה באופן פסיבי – כמו ההגירה הלספסית של מינים לים התיכון דרך תעלת סואץ – ולעתים בכוונת מכוון, כמו מיני הצמחים הרבים שהביאו הרומאים עם פלישת האימפריה לבריטניה.

לא תמיד זה נגמר טוב; ציפור הדודו, שהיתה אנדמית (ייחודית) לאי מאוריציוס ושהפכה לסמל של הכחדת מינים, נעלמה מהאי באמצע המאה ה-17 כנראה בגלל שמכרסמים שהגיעו בספינות ההולנדיות חיסלו את ביצי הדודו בקינים.

כאשר המין הפולש מתחיל לפגוע במערכת המקומית קשה להתמודד אתו. מצב זה גורם לא רק לנזקים אקולוגיים, אלא פוגע גם בכלכלה, בחקלאות ובבריאות הציבור. 24 ארנבים שהובאו לאוסטרליה באמצע המאה ה-19 כדי שיהיה אפשר להשתעשע אתם בציד, הפכו במהרה לאוכלוסייה של מיליוני פרטים של מין מזיק שמחסל צמחייה בשיטתיות, ומאז מתנהלת נגדם מלחמת מאסף באמצעות הרעלות המוניות, שהופכות פחות ופחות יעילות.

קרפדות אסיאתיות. במקומות שבהם התפתחו הקרפדות באופן טבעי יש לטורפים שלהן אסטרטגיות התמודדות איתן – היכרות שמובילה להימנעות, או מנגנון לנטרול הרעל, מה שמאפשר להם לאכול אותן

אורחת ארסית

במרץ 2014 התגלתה באזור טומאסינה – הנמל הראשי של מדגסקר והעיר השנייה בגודלה באי – הקרפדה האסיאתית הנפוצה – מין פולש לאזור. הסברה היא שהקרפדות הגיעו בספינת מטען כמה שנים לפני שהתגלו. לקרפדות אלו יש בלוטות על הגב שמהן משתחרר רעל המועבר במגע עם העור. הרעל פוגע במטבוליזם של נתרן ואשלגן ומוביל לפגיעה בלב ואף למוות. במקומות שבהם התפתחו הקרפדות באופן טבעי יש לטורפים שלהן אסטרטגיות התמודדות איתן – היכרות שמובילה להימנעות, או מנגנון לנטרול הרעל, מה שמאפשר להם לאכול אותן. במקומות אחרים האסטרטגיות הללו לא התפתחו וניסיונות הטריפה מסתיימים בהרעלה. במדגסקר יש רק צפרדעים ולא קרפדות ארסיות ולכן העלייה המהירה במספר הקרפדות שם – נקבה אחת יכולה להטיל עד 40 אלף ביצים – וההתפשטות שלהן במרחב האי מאיימת על מגוון בעלי חיים.

השגשוג של הקרפדות במדגסקר הוא בעייתי במיוחד משום שהוא משבש את מארג המזון באי ומפר את שיווי המשקל האקולוגי בו. היעלמותם של טורפים (למשל עופות דורסים) מאפשר למינים הנטרפים (למשל מכרסמים) לשגשג, מה שמוביל, במקרה כזה, לנזקי חקלאות או להפצת מחלות.

לאחרונה בחנו חוקרים את הימצאותו של הגן האחראי לייצור המולקולה לנטרול הרעל בכ-70 מינים של טורפים (נחשים, לטאות, יונקים, ציפורים וצפרדעים) וגילו שרק מין אחד של מכרסם גילה עמידות לרעל, מה שמעלה חשש לסיכון ממשי לקבוצה גדולה של טורפים חשובים במערכת המקומית.

ניהול מסובך

המגוון הביולוגי מידרדר בכל רחבי העולם, אבל במדגסקר, מדינה מתפתחת וענייה, האיום מינים פולשים מסובך עוד יותר לטיפול מוצלח. אפילו מדינה עתירת משאבים כמו אוסטרליה – שבה קיים חיבור מוצלח בין קהילת המדע לקובעי מדיניות סביבה ויש בה חברה אזרחית פעילה יחסית – לא הצליחה להתמודד עם התפרצות האוכלוסייה של קרפדת הקנים (Cane Toad), מין הקרפדות הגדול בעולם.

קרפדת הקנים הובאה לאוסטרליה במכוון – מהוואי, בשנות ה-30 של המאה שעברה – כדי להתמודד עם חיפושית המזיקה לגידול חקלאי של קנה סוכר והעניין יצא משליטה. מצד אחד, בניגוד להיותה של הקרפדה טורף יעיל של מזיקים בבית הגידול המקורי שלה בדרום אמריקה ובמרכזה, באוסטרליה לא היתה התאמה כזו. מצד שני, הקרפדה הצליחה להתבסס בשטח נרחב ולפגוע באמצעות הרעלה במינים אחרים שתפוצתם נפגעה קשות בצפון-מזרח אוסטרליה (בנוסף, היא גם מרעילה כלבי בית שנוטים ללקק את גופה). כך נהפכה הקרפדה למזיק בעצמה ומוגדרת כמין פולש מסוכן בכ-20 מדינות. ממשלת אוסטרליה ויתרה על השאיפה לחסלהּ לחלוטין והאסטרטגיה שלה מתמקדת בהכלתה, כלומר, שמירה ככל הניתן על גודל האוכלוסייה ופיזורה בשטח.

מדגסקר. מומחי סביבה המליצו על פעולה מידית ונחרצת למניעת התפשטות הקרפדות, משום שהשקעה מוקדמת תהיה זולה וממוקדת יותר

 

אז מה אפשר לעשות עם הקרפדות החדשות במדגסקר? מיד עם התגלותן של הקרפדות הרעילות שם המליצו מומחי סביבה על פעולה מידית ונחרצת למניעת ההתפשטות, משום שהשקעה מוקדמת תהיה זולה וממוקדת יותר. כיום, על בסיס הערכה מדעית, מספרן של הקרפדות מגיע כבר לשבעה מיליון והשיטות לחיסולן –  כמו לכידה ביד, הטמנת מלכודות ייעודיות, גידור, או ריסוס בחומצת לימון  – הופכות ליקרות ולמסוכנות יותר פשוט בגלל  גודלה של אוכלוסיית הקרפדות

אבל לא הכול אבוד. לאחרונה הושלם בהצלחה פרויקט חיסול המינים הפולשים הגדול ביותר בהיסטוריה. האי דרום ג'ורג'יה, אי שם בין הקצה הדרומי של ארגנטינה לאנטרקטיקה, נמצא בשליטה בריטית בדרום האוקיאנוס האטלנטי מאז התגלה על ידי קפטן קוק ב-1775. קבוצת איי סנדוויץ' בה הוא נמצא היא אמנם בלתי מיושבת כיום, אבל שימשה כתחנת מעבר לספינות סוחר וציידי לווייתנים. אלה השאירו בה עכברושים ועכברים, שכמעט הביאו לחיסול אוכלוסיית ציפורי הים המקומיות. מאז 2011 מתנהל באי מיזם לחיסול אוכלוסיית הפולשים, שמבחינת שטח גיאוגרפי הוא הגדול ביותר בעולם, והושקעו בו 10 מיליון פאונד (כ-48 מיליון שקל) בעיקר מתרומות. בשטח האי הוטמנו באופן שיטתי ומתוכנן מלכודות ופיתיונות ללכידת המכרסמים והמתתם וב-8 במאי השנה הושלם הסקר האחרון לבחינת האתרים הללו והאי הוכרז נקי מפולשים.

האם גם במדגסקר יצליחו להתמודד עם פלישת הקרפדות בהצלחה?


בעקבות הכתבה ב"זווית" הסיפור פורסם גם ב-מאקו

שתפו‬