שתפו‬        

טל כהן

קחו מיליון אירו כדי להוריד את הזבל

קרן FAMAE מציעה פרס כספי גבוה למהנדסים ומתכננים שימצאו פתרונות מקיימים לבעיית האשפה ולהשפעתה על הסביבה

31 בינואר 2018



קרן FAMAE הצרפתית הכריזה על פרס כספי בסך מיליון אירו למי שיציע פתרון בתחום הפחתה וניהול הפסולת הביתית בצורה הידידותית ביותר לסביבה. כדי להגיע לכמה שיותר מהנדסים בעלי חזון ולאתגר אותם לרתום את כישוריהם למען העתיד, אנשי הקרן מסתובבים בעולם ומציגים את התחרות. ב-1 בפברואר אנשי הקרן יחפשו את הפתרונות של אנשי הסביבה והטכנולוגיה בישראל לבעיה זו, באירוע מיטאפ שיתקיים באקסלרטור של מייקרוסופט בתל אביב, כאורחים של מכון אפקה להנדסה ולכלכלה מעגלית.

ההתמודדות עם אשפה הוא נושא המעסיק ממשלות וערים רבות ברחבי העולם. העולם מצטופף והולך, הצריכה גדלה עוד יותר והשטחים להטמנה או השלכת אשפה הולכים ומתמעטים. אבי בלאו, ראש מכון אפקה להנדסה וכלכלה מעגלית ממחיש זאת בדוגמה מעולם האופנה: "זה עובר לנו מתחת לראדאר, אבל העולם זורק משאית פסולת שלמה מלאה בטקסטיל בכל שנייה. בשנה זה מגיע לכמות מפלצתית של כ-40 מיליון טון שהולכים לפח. למה לא ממחזרים אותם? הסיבה העיקרית היא שאי אפשר לדעת ממה עשוי הבגד (כותנה, פולימר, סיב אחר) ולשלוח אותו למסלול המיחזור המתאים".

על פי בלאו, המצב, שהופך דחוף לטיפול ברמה העולמית, מהווה הזדמנות מצוינת ליזמות ולפתרונות הנדסיים יצירתיים.

אבסורד מעגלי

לפני שנתיים זכה בתחרות בינלאומית של H&M צוות מהנדסים שפיתח סיב עם יכולתRFID (תיוג אלקטרוני), שיכיל את המידע על סוג החומרים שבבגד, ויאפשר בקלות להפנות את הבגד לתהליך המיחזור המתאים לו. טקסטיל הוא מוצר שהפקתו פוגעת בסביבה בכל שלבי הפקתו והשימוש בו (החל משלב החקלאות ועד לשלב שבו המוכר או הצרכן משליך אותו לפח האשפה, במקרים רבים מבלי שנעשה בו כל שימוש). עולם הכלכלה המעגלית מזהה אבסורדים כאלו ומבקש לשאול כיצד ניתן לחבר בין שני הקצוות ולסגור את הלולאה כך שאפשר יהיה להשתמש במשאבי כדור הארץ ביעילות מקסימלית גם בעתיד.

הטלפונים הסלולריים הם עוד דוגמה לכשל שוק סביבתי וטכנולוגי שצריך וניתן לפתור בכלים הנדסיים ותכנוניים. כמות הזהב בטלפונים סלולריים שנזרקו לפח עומדת על 300 גרם לטון – בערך פי 200 יותר מכמות הזהב שיש בחומר שחוצבים במכרה זהב. הבעיה היא שכאשר אוספים את הטלפונים צריך להפריד אותם משאר הפסולת ואז צריך לפרק אותם בדרך שתאפשר מיצוי הזהב באופן זול. כיום, אי אפשר לעשות את זה בתהליך שהוא משתלם מבחינה כלכלית, מהסיבה הפשוטה שמתכנני הטלפונים כלל לא נתבקשו לפתח טלפון שיהיה קל להוציא ממנו את הזהב.

מה עושים עם הסמארטפון עוד לפני המיחזור?

למעשה, לפני שמטפלים בפוטנציאל המיחזור של סמארטפונים, שווה לבדוק האם אפשר לעשות משהו עוד לפני שלב המיחזור. על פי התפיסה של הכלכלה המעגלית, את המיחזור מחליפים בתכנון מראש להשארת המשאבים במערכת סגורה – במודל של שימוש משותף,  מיחדוש או שידרוג. כיום, הסמארטפונים לא מתוכננים לעבור הליך של שדרוג טכנולוגי גם משום שלא הוגדר צורך הנדסי ומשום שאין מודל כלכלי שמעודד שדרוג רכיבים. התוצאה היא שמכשיר מתוחכם ויקר מושלך לפח אחרי תקופה קצרה יחסית של שימוש.

ממש לאחרונה יצאה חברת פיירפון ההולנדית עם הטלפון החדש שלה, שבניגוד למוצרים אחרים בשוק ניתן לפרק אותו בקלות יחסית, כך שיהיה ניתן לשדרג בו רכיבים בקלות במהלך חייו, ולהביאו למיחזור מלא בסופם. זה כמובן דורש תכן הנדסי מורכב שחושב על סוף מחזור החיים של המוצר כבר בשלב התכנון (ואפילו בשלב הקונספט). החברה גם פיתחה מודל עסקי מעניין שיעשה את כל זה כדאי עבורה.

מה גוגל עושה?

האם מדובר בדוגמאות אזוטריות או במהלך שיכול להשפיע בצורה מעמיקה ואפקטיבית על השוק? גם במקרה הזה כדי לענות על השאלה כדי לבדוק האם זה נושא שמעסיק את ענקיות הטכנולוגיה בעולם: דו"ח עדכני שפירסמה גוגל "איך פתרונות דיגיטליים תורמים לסביבה?" יש עיסוק משמעותי בתחום הכלכלה המעגלית. הדו"ח מציג פתרונות לדה-מטריאליזציה (שימוש בפחות חומרים לקבלת אותה רמת ביצועים מהמוצר, למשל הורדת קבצי מוזיקה במקום קניית דיסק) ויצירת שקיפות על תכולת המוצר ככלים להפחתת ההשפעה הסביבתית שלו.

 

תצלום: gary chan

 

גם לתחום ה-IoT (האינטרנט של הדברים), שכמעט לכל ענקית טכנולוגיה יש בו יד ורגל, יש פוטנציאל עצום לשמש כאחד הפתרונות לבעיית האשפה: כלים אלה מאפשרים מתן מידע על מיקום, זמינות, מצב והרכב חומרים במוצרים שונים. מידע זה יאפשר תחזוקה טובה יותר, שתאריך משמעותית את משך השימוש במוצר, תאפשר שלב נוסף בחיי המוצר למשל באמצעות העברה חכמה שלו לפירוק במתקן מתאים. בנוסף, מידע גיאוגרפי וביג דאטה יחד יכולים לתת מידע על זרימות של חומרים, רכיבים, מוצרים, ואנשים בעיר ולתת תובנות על שיאי ביקוש (אנרגיה, תחבורה), מוקדי יצירת פסולת, פקקים וכו'. באמצעות כלי המידע האלה ניתן יהיה לתכנן פתרונות יעילים יותר מבחינה סביבתית וכלכלית לאתגר האשפה.

לדברי אבי בלאו, ההכרה כי למעשה מדובר בהזדמנות כלכלית אדירה מחלחלת בקצב מהיר ומניעה את שוק פתרונות הכלכלה המעגלית. "בסקר שנערך רק לפני כמה שנים באירופה, התברר שהאירופאי הממוצע רוכש מדי שנה 800 קילוגרם מזון ומשקאות, 120 קילוגרם אריזות, ו-20 קילוגרם נעליים ובגדים", הוא אומר. "80 אחוז מהערך הכספי של המוצרים האלה הולך לטמיון כי לרוב הם פשוט נשלחים להטמנה או נשרפים, זה לא הגיוני ועומד להשתנות בשנים הקרובות בעזרת התפתחויות טכנולוגיות והקצאת משאבים לנושא".




שתפו‬