בעוד ששריפות תמיד היו כאן, נראה שמשבר האקלים מחמיר גם התדירות וגם העוצמה שלהן. שריפת הענק בהרי ירושלים ביום העצמאות. צילום: יאיר ברקן
זה מרגיש קצת כמו שידור חוזר: בערב יום העצמאות שוב ראינו שריפת ענק מתפשטת בישראל, משבשת את התוכניות לחג ועל הדרך פוגעת בדונמים רבים של טבע. כביש 1, למשל, אחד הכבישים המרכזיים והעמוסים בארץ, נסגר לתנועה לשעות ארוכות. האפר רק החל לשקוע ולכן עוד לא הסתיימה הערכת הנזקים של השריפה הנוכחית, אבל חוץ מהטבע היפהפה ומבעלי החיים המקומיים שנפגעו קשות, העלויות הכלכליות של שיקום האיזור יהיו בלי ספק גבוהות מאוד.
נדמה שבשנים האחרונות אירועים כאלה מתרחשים יותר ויותר, בהיקפים רחבים יותר גם בארץ וגם ברחבי העולם, והמחיר כבד: רק בינואר השנה שריפות בקנה מידה חריג השתוללו באיזור לוס אנג'לס, קליפורניה, במשך שבועות ארוכים לפני שכוחות הכיבוי הצליחו להשתלט עליהן, תוך שהן מכלות מאות אלפי דונמים של יערות ואיזורים מיושבים, וגובות נוסף על נזקים עצומים לצומח ולבעלי החיים גם את חייהם של עשרות אנשים. עלויות נזקי השריפות הללו מוערכות במאות מיליארדי דולרים. בעוד ששריפות תמיד היו כאן, נראה שמשבר האקלים מחמיר גם התדירות וגם העוצמה שלהן: מחקר באוניברסיטת UCLA, למשל, קבע שמשבר האקלים גרם להעצמת השריפות, כיוון שיובש קיצוני ב-25 אחוז של הצמחייה בלוס אנג׳לס אפשר את התפשטותה המהירה של האש.
ואולי זה לא צריך להפתיע אותנו: 2024 הוכרזה השנה החמה ביותר מאז החלו המדידות, תואר לא מחמיא שקוטפת מחדש כמעט כל שנה חולפת במהלך העשור האחרון. אבל השנה האחרונה זכתה גם בתואר לא מחמיא נוסף: רף ההתחממות של 1.5 מעלות ביחס לטרום המהפכה התעשייתית – היעד שהוגדר במסגרת הסכם פריז כנקודת בלימה – נחצה לראשונה. היות ששריפות אוהבות תנאים קיצוניים של חום ויובש, ושהחורף האחרון בארץ היה החורף השחון ביותר ב-100 השנים האחרונות, האם אפשר היה לחזות את השריפה – או לפחות להיערך אליו מבעוד מועד?
מיפוי השריפות בהרי יהודה באפריל ובמאי 2025. באדיבות דפנה שלף
ניהול נכון של היער
לפי ד"ר נעמה טסלר, אקולוגית וגיאומורפולוגית ומומחית לשריפות יער, התשובה היא שבהחלט כן. "ידענו שהשנה הנוכחית עלולה להיות בעייתית, כי בקושי ירד גשם והאביב היה קצר במיוחד. אז ידוע שהצומח יבש מאוד עקב מחסור בגשמים, ובתנאים של לחות נמוכה מאוד – כמו בימים האחרונים – הסיכויים לשריפות עולים משמעותית. השריפה בכרמל, למשל, פרצה בתנאי לחות של כ-20 אחוז, שזה יובש קיצוני מאוד. כשנוספות על אלה גם רוחות חזקות, כמו שקרה הפעם עם שבירת השרב, התנאים להתפשטות האש הם אופטימליים. כל אלה הם דברים שאנו מודעים אליהם, כך שאני חושבת שמהבחינה הזו אנחנו באמת לא אמורים להיות מופתעים".
אבל במקביל לפיתוח מוכנות גבוהה יותר כשחזויים תנאים המעודדים התרחשות שריפות, טסלר מצביעה על נקודה שהיא, לדעתה, המפתח העיקרי לטיפול בנושא: ניהול נכון של היערות לטובת מניעה והתפשטות של שריפות. "יש בארץ הרבה עשייה למניעת השריפות ולהיערכות לקראתן, בעיקר מאז השריפה בכרמל ב-2010. אנחנו רואים שיש תהליך שקורה ושינוי משמעותי בגישה. לאחר השריפה בכרמל, נקבעו עקרונות מנחים להגנה על יישובים סמוכי חורש ויער, ושם הוגדר לראשונה גם מי אחראים ליער, וכן איפה וכמה צריך לטפל בו למניעת שריפות. כלומר, הידע קיים, וכל מי שמטפל בנושא יודע מה צריך לעשות. הבעיה היא לעשות את זה בפועל: להכין את היער – בין אם אנחנו מדברים על שטחים פתוחים או על שטחים סביב יישובים להקטנת הרגישות לשריפות – מצריך תקציבים גבוהים, ואלו הם תקציבים שקשה מאוד להשיג".
לדברי טסלר, שיטות מוכרות ופשוטות יחסית של טיפול ביער, כמו דילול צפיפות העצים, מפחיתות משמעותית את הסיכון לפריצת השריפה ולהתפשטות האש, דבר שלא נעשה מספיק היום, להערכתה בעיקר עקב החוסר בתקציבים. בעיה נוספת שהיא מצביעה עליה היא ריבוי הגופים האחראים לטיפול בצמצום נזקי שריפות: ביניהם קרן קיימת לישראל, רשות הטבע והגנים, משרד ראש הממשלה, המשרד להגנת הסביבה, משרד החקלאות, רשות הכבאות, ועוד; זאת בנוסף ליישובים ולמועצות מקומיות שגם להן יש חלק בטיפול בשטחים שבתחומן. "יש צורך בגוף אחד שיתכלל את נושא השריפות, ירכז את הטיפול והמניעה, וכן יעביר הכשרות בתחום לאנשי המקצוע הרלוונטיים על מנת ליישר קו", היא אומרת.
"יש בארץ הרבה עשייה למניעת השריפות ולהיערכות לקראתן". פריסת ממטרות בחצרות הבתים בנטף לפני הפינוי עקב השריפה 30.4.25. צילום: יעל מסלטון
השריפה כן מכה פעמיים
בניגוד לברקים, שלפחות לפי הביטוי לא מכים באותו המקום פעמיים, לשריפות דווקא יש נטייה להתרחש שוב באותו האיזור. בשריפה שבערה עכשיו בהרי ירושלים, למשל, נשרפו שוב שטחים שנפגעו בעבר. "אנחנו רואים בתוך פחות מעשור שריפה חוזרת, בתאי שטח ייחודיים", אומרת טסלר. "כלומר התדירות של האירועים האלה עולה, והבעיה היא שככל שהאיזורים המיוערים נפגעים יותר, יש בהם נטייה לשריפות חוזרות. לאחר השריפה, לוקח למערכות האקולוגיות זמן רב יותר להשתקם, והן מתאוששות לאט יותר. כשאנחנו לא מטפלים באיזורים הללו, הסיכוי לשריפות חוזרות עולה. בתכנון לטווח ארוך של שיקום היער – כלומר ניהול היער לאחר השריפה – הרעיון הוא להכין את היער שנשרף למניעת השריפה הבאה".
עם זאת, טסלר מציינת שהידע והכלים לטיפול נכון נמצאים בידינו: "התהליך מוכר, ובסך הכול אנחנו יודעים מה צריך לעשות. בפועל נדרש לאפיין, לעקוב, לנטר ולהבין את תהליכי ההשתקמות בשטח. בתחילה זו בעיקר שאלה של מיפוי ואיסוף נתונים, ולאחר מכן של קבלת החלטות ובניית תוכנית עבודה שתתחשב בתהליכי ההשתקמות הטבעיים, בהשפעת השריפה על קרקע, סחף ונגר ובעיקר בהתאם לחומרת השריפה והמצב בשטח".
"צריך לנסות להבין איך לומדים מהשריפות המשמעותיות שקרו פה בשנים האחרונות, ולהבין איך עושים שינוי", היא אומרת. "אני חושבת שאנחנו צריכים להבין למשל שאם החורף הוא קצר יותר היום – אפילו אם כמות הגשמים זהה – זה אומר שיש תקופות ארוכות יותר של יובש. אז המוכנות שלנו צריכה להיות גבוהה יותר, וכן גם ממשק הטיפול ביערות צריך להיות מכוון לזה. חלק מהעבודה שאנחנו עושים היום זה לנסות להמיר מודלים אמריקאים למודלים מקומיים, כך שאפשר יהיה לקבוע באילו איזורים בארץ כדאי למקד את מאמצי הטיפול במניעת שריפות".
"אלה דברים שלוקחים זמן, מחקר ועבודות מקצועיות, אבל בינתיים אנחנו יודעים לעשות את זה גם בעין", אומרת טסלר. "כלומר, אנחנו יודעים למעשה איפה צריך לדלל ואיך צריך לטפל. לשם צריך להפנות את התקציבים, וחייבים להבין שבלי הפניה של תקציבים – גם לכיבוי שריפות וגם למניעה שלהן – אנחנו בסוף סופגים עלויות גבוהות הרבה יותר. העלויות של כיבוי שריפה הן גבוהות משמעותית, וכך גם עלויות השיקום והתמיכה במערכות אחרי השריפה – גם אם אנחנו מדברים לא על שיקום ממשי, אלא על תהליכי השתקמות טבעיים של הטבע. אלו עלויות משמעותיות הרבה יותר מטיפול מונע, מכיוון שאלו תהליכים הרבה יותר מורכבים".
ובינתיים, גם אנחנו כאזרחים יכולים להתנהל נכון יותר. טסלר מדגישה את החשיבות של חינוך והסברה לציבור. בימים כאלה במיוחד הישראלים אוהבים להיות בטבע, אבל חשוב להכיר את המקומות ותנאי מזג האוויר שלא מאפשרים הדלקת אש בשטח, לדוגמה.
"הלוואי שהשריפה הזו תביא לאיזשהו שינוי בתפיסה", היא מסכמת. "שיהיה איזשהו שינוי בהתייחסות. לא רק ועדה רגע אחרי שריפות קיצוניות שאחר כך שוכחים ממנה, אלא הקצאה מספיקה של תקציבים שתאפשר שינוי משמעותי בניהול היער, כך שיהיה מכוון למניעת השריפה הבאה". לצערנו, מאחר שמשבר האקלים ממשיך להפגין את אותותיו, נראה שאנחנו צפויים לחוות בעשורים הקרובים אירועי קיצון קשים כמו שריפות ענק בתדירות הולכת ועולה. לכן, חשוב שגם בישראל החמה והיבשה נהיה מוכנים לקראתן מראש כמה שאפשר.
"יש צורך בגוף אחד שיתכלל את נושא השריפות, ירכז את הטיפול והמניעה, וכן יעביר הכשרות בתחום לאנשי המקצוע הרלוונטיים על מנת ליישר קו". חומר מעכב בעירה שפוזר בשריפה בהרי ירושלים. צילום: יעל מסלטון
