שתפו‬        

אמנון דירקטור

בואו נעשה מזה סרט

סרטים בנושאי סביבה, טבע ואקלים זוכים להצלחה רבה בשנים האחרונות, אך האם הם מציירים תמונה אמיתית ומייצגת של האתגרים הסביבתיים בעולם? ומתי הטרנד הזה יגיע גם לישראל?

6 ביולי 2021



זמן קצר אחרי שהסרט התיעודי החדש של נטפליקס ״Seaspiracy״ (2021) הופץ להקרנה, הוא כבר כיכב ברשימות 10 הסרטים הפופולאריים בפלטפורמה, עורר שיח ער ברשתות החברתיות וזכה לעניין תקשורתי רב. הסרט עוקב אחר הבמאי הצעיר עלי טבריזי האוסטרלי, שיצא לחקור את ההשפעות הסביבתיות של תעשיית הדייג המסחרי וחזר עם מסקנות מטרידות ביותר: תעשיית הדיג אחראית לדיג וציד לא חוקיים של בעלי חיים ימיים הנמצאים בסכנת הכחדה וכן לדיג מסיבי של שלל לוואי – דגים יונקים ימיים וצבים שנלכדים ברשתות הדיג ומומתים ללא סיבה.

לצד ההתלהבות שעורר הסרט של טבריזי, התעוררה גם מחלוקת עזה בין מי שטענו שמדובר במסמך משמעותי ובאחד הסרטים החשובים במסגרת הז'אנר של סרטי תעודה סביבתיים-אקטיביסטים, לבין מדענים מאוניברסיטאות בארה״ב כדוגמת אוניברסיטת וושינגטון, שטענו שהסרט מבוסס על נתונים לא אמינים ושאינו מעודכן מבחינה מדעית. חלק מן הטענות כלפי הסרט היו שהוא נתמך על ידי מאמר משנת 2006, שטוען שהמועד הסביר לקריסת הדייג העולמית יחול ב-2048, אך מומחים אחרים טוענים שמדובר במחקר מיושן ולא מדויק מבחינה מדעית.

על פי ויקיפדיה, רוב הסרטים שעוסקים בנושאים סביבתיים הופקו בעשרים השנה האחרונות. צילום: נטפליקס

"הטעיה קשה נוספת כוללת את הטענה כי לא קיים דיג בר-קיימא – תחום מדע שעוסק בביצוע דיג מסחרי תוך הגבלות בזמן, במרחב או בציוד המוגדרות באופן שיאפשר לאוכלוסיות הדגה להתרבות ולשמור על גודלן, באם ההגבלות הללו אכן נאכפות", אומר ד"ר עדי לוי, המנהל המדעי של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה וראש החטיבה לסביבה וקיימות במכללה האקדמית אחוה. "סילוף קשה נוסף טמון בטענה כי רובו המוחלט של זיהום הפלסטיק בים מקורו בתעשיית הדיג המסחרי – מה שייתכן כי היה נכון בצפון האוקיינוס השקט ב-1980. למעשה, כיום רק כ-28-20 אחוזים מפסולת הפלסטיק בים מקורה בפעילות ימית של אוניות ואסדות, מתוכה כמחצית מקושרת ישירות לפעילות דיג מסחרית. בעיקר מדובר על רשתות רפאים שנותרו בים וממשיכות ללכוד בעלי חיים ולהוביל למותם במשך שנים רבות וכן במצופי פלסטיק שנסחפים למרחקים ארוכים. כ-80 אחוז מהפלסטיק בים מקורו ביבשה בשל צריכה מופרזת של פלסטיק קצר חיים והשלכתו בסביבה במקום במתקנים מסודרים לפינוי אשפה. מהיבשה פסולת הפלסטיק נשטפת אל הים בעיקר דרך נהרות ועל ידי שטפונות ורוחות שסוחפים אותה אל הסביבה החופית ומשם אל הים הפתוח וכן כתוצאה מהיסחפות פסולת שמוטלת על החוף על ידי המבקרים בו, כגון אריזות מזון, בקבוקי שתיה, כלים חד פעמיים וקשים".

כך או כך, הסרט העלה לסדר היום את הנושא הסביבתי הפחות-מוכר – השפעת הדיג המסחרי על הסביבה הימית – שבשגרה רחוק פיזית ותודעתית מעיניהם הבוחנת של הצרכנים בעולם המערבי והגיע לשיאים חדשים של פופולריות וטרנדיות של סרטים בנושאים סביבתיים גם בקרב צופים שהם לא בהכרח אקטיביסטים ושוחרי סביבה אדוקים.

סוגה חדשה יחסית

סרטים מוצגים בפני קהל כבר משלהי המאה ה-19, אבל על פי רשימת הסרטים הסביבתיים של ויקיפדיה, רוב הסרטים שעוסקים בנושאים סביבתיים, בעיקר תיעודיים, הופקו בעשרים השנה האחרונות. על פי הרשימה, כ-85 אחוז מהסרטים יצאו החל משנת 2000. בשנים האחרונות אף נוסדו עשרות פסטיבלי קולנוע ייעודיים בעולם, שמציגים תחת המטרייה הרחבה של ״סרטי סביבה״ יצירות דוקומנטריות ועלילתיות שעוסקות באופן ישיר בנזקי משבר האקלים, כמו גם תת-קטגוריות אחרות של סרטים על השפעת הקפיטליזם ותעשיית האופנה, סרטים בנושא תעשיית המזון והבריאות, סרטי טבע וגם סרטים בדיוניים המתארים מגיפות ותרחישי סוף העולם.

אתר הסביבה earth.org פרסם לאחרונה רשימה של 16 סרטי הסביבה הטובים ביותר של כל הזמנים וגם ממנה עולה שהסרטים הבולטים ביותר יצאו בשנים האחרונות (למעט סרטו של אל גור, "אמת מטרידה" שהופק ב-2006). בראש הרשימה נמצא הסרט עטור השבחים The Human Element (2019) שמציג את הקריירה הארוכה של הצלם והחוקר ג׳יימס בלוג, שתיעד במשך ארבעה עשורים באמצעות עדשת המצלמה את מערכת היחסים המורכבת בין בני האדם לטבע. ברשימה מופיע גם סרטו של חוקר הטבע הבריטי הנודע דיוויד אטנבורו A Life on Our Planet (2020), שהציג תמונות ונתונים קשים על מצב בעלי החיים והטבע הפראי בכדור הארץ. סרט נוסף שנכנס לרשימה הוא 2040 (2019), סרטו של הבמאי האוסטרלי דאמון גאמו, שיצא למסע על מנת לחקור כיצד עשוי, או עלול, להיראות העתיד שלנו בשנת 2040. גאמו בוחר לעסוק בכמה נושאים מרכזיים כמו אנרגיה, אקלים, תחבורה ומזון, ומציג פתרונות ריאליים שכבר קיימים היום כדי להציל את העולם. הסרט אמנם מזהיר מפני השלכות שינוי האקלים, אבל עושה זאת בצורה אופטימית ולא מאיימת, ומעביר מסר חיובי יותר מאשר אפוקליפטי.

מי בודק את המידע?

כפי שעולה מהביקורת על Seaspiracy, אחת הבעיות בסרטי סביבה היא הדיוק המדעי שלהם. מעצם טבעם, הסרטים מבוססים על הרבה מאוד נתונים מדעיים וראיונות עם מומחים  וכוללים מידע רב, והבעיה היא ששילוב של נתונים שגויים או לא-מדויקים, והצגה מגמתית של ראיונות ערוכים עלולים פעמים רבות לייצר מצג שווא ולעוות, מתוך תמימות וחוסר הבנה או לצורך מניפולציה משרתת אג'נדה כזאת או אחרת, את התמונה האמיתית.

דוגמה בולטת למצב כזה הוא הסרט Planet of the Humans ("הפלנטה של בני האדם") משנת 2019, של הבמאי האמריקאי מייקל מור. הסרט ספג ביקורת קשה מצד מדעני האקלים  בטענה שהוא מיושן ומוטעה, והוטח במור שהוא עורך ומציג את הנתונים באופן מעוות שלמעשה פוגע במאבק בשינוי האקלים. הסרט טוען, בין היתר, שהאנרגיות המתחדשות אינן מפחיתות פליטת מזהמים, וכי מכוניות חשמליות לא משפיעות על צריכת הדלקים המאובנים. עם זאת, נתונים מדעיים דווקא מוכיחים כי ההשפעה הסביבתית והעלות של אנרגיות מתחדשות שמופקות מהרוח וקרינת השמש נמוכה בהרבה מאלה של דלקים מאובנים, בשונה ממה שנטען בסרט.

הסרט עטור השבחים The Human Element מציג את הקריירה הארוכה של הצלם והחוקר ג׳יימס בלוג, שתיעד במשך ארבעה עשורים באמצעות עדשת המצלמה את מערכת היחסים המורכבת בין בני האדם לטבע. צילום: The Human Element

בעקבות ההצלחה של הסרט, פירסמו פעילי סביבה ואנשי אקדמיה מכתב פומבי ובו ביקשו ממור להסיר את הסרט ולהתנצל על אי הדיוקים. לדבריהם, הסרט כולל ״עיוותים שונים, חצאי אמיתות ושקרים״, וכי יוצרי הסרט ״עשו מעשה חמור לנו ולכדור הארץ על ידי קידום מידע שגוי ולא מדויק בנושא האקלים״.

סרטי הסביבה מעלים, אפוא, דילמה בקרב שוחרי הסביבה: מצד אחד יש להם השפעה אדירה והם מעלים לסדר היום את העיסוק הסביבתי וההגנה על הסביבה במיוחד בסוגיות שלרוב לא נמצאות על סדר היום הציבורי, ומצד שני, חלק מהסרטים אינם מדויקים מבחינה מדעית ומציגים חצאי-אמת או אג'נדה מכוונת שאיננה מבוססת מדע שדווקא עלולים לגרום לנזק תדמיתי ואף מוחשי במאבק למען סביבה בריאה יותר לבני האדם ולחיי והצומח על פני כדור הארץ. לעיתים התוצאה עלולה להיות חמורה עד לבלבול מוחלט של הציבור, ולאספקת תחמושת לשלל קונספירציות שבסופו של דבר מקשות על הציבור להירתם למאבק הסביבתי.

בישראל יש בעיות דחופות יותר

במקביל למגמה העולמית של עלייה בהתעניינות הציבורית בנושאים סביבתיים, גם בישראל הנושא מעורר עניין בקרב אוכלוסייה רחבה יותר מאשר בעבר. כך, למשל, בסקר עמדות הציבור בנושא משבר האקלים שאותו ערך בשנה שעברה המכון הישראלי לדמוקרטיה, נמצא שבאופן כללי, המודעות לגבי השפעות משבר האקלים, הפחתת סיכוני זיהום האוויר, הפרדת פסולת למיחזור, צמצום שימוש בחד-פעמי ושמירה על הסביבה בכלל, הולכת וגדלה. בנוסף, מהסקר עולה שרוב הציבור בישראל מודע לסיכוני שינוי האקלים הגלובלי, מוטרד מכך וסבור כי על ממשלת ישראל להיערך בהתאם.

אף על פי כן, סרטים וסדרות העוסקים במשבר האקלים והסביבה בישראל כמעט ולא קיימים ומעט מאוד יוצרים עוסקים בנושא החשוב. "ז'אנר סרטי הסביבה או הדוקו-אקטיביזם התפתח מאוד בשנים האחרונות, לא מעט הודות להכרה בדבר הקשר בין קפיטליזם לסביבה, והאיום ההולך וגדל של ההתחממות הגלובלית", אומר אורי רוזנווקס, אחד הבמאים הבודדים בישראל העוסק באופן ישיר בנושא האקלים ושמירת הסביבה, שביים בשנה שעברה את הסדרה הדוקומנטרית "המפרץ"HOT)  8), שעקבה אחרי מאבקם של ארגונים סביבתיים ושל תושבי מפרץ חיפה בפעילות של בתי הזיקוק באזור. ״ בישראל קיימת תחושה שהמאבקים הסביבתיים הם עניין פריווילגי, כי יש לנו בעיות יותר דחופות, כמו הסכסוך הישראלי-פלסטיני, האיום האיראני, בעיות דת ומדינה, ומצב מתמיד של סכנה. התחום של סביבה נתפש, לכן, כבעיה פחות רצינית, זאת למרות שבפועל יותר אנשים בישראל מתים מזיהום אוויר (מעל 2000 בני אדם בשנה א.ד.) ומהשפעות שינוי האקלים מאשר ממלחמות״, הוא אומר.

סרטים וסדרות העוסקים במשבר האקלים והסביבה בישראל כמעט ולא קיימים ומעט מאוד יוצרים עוסקים בנושא החשוב. צילום: מתוך "המפרץ", HOT8

"אני חושב שההצלחה המשמעותית של סרטי סביבה היא ביכולתם ליצור קשר ישיר בין הפגיעה הסביבתית לבין החיים שלנו – וזה מה ששינה את הגישה של אנשים. שמירה על הסביבה היא לא עוד עניין ליפי נפש בלבד, אלא מאבק שנוגע לבריאות ולעתיד של כל אחד מאיתנו״, , מוסיף רוזנווקס. "לפני עשרים שנה, שינוי האקלים היה בגדר איום תיאורטי, היום כולנו כבר מרגישים את תוצאותיו, ולכן זה הפך לרלוונטי יותר".

תתמקדו בכיבוש ובשואה

עניין נוסף שלדעתו של רוזנווקס תורם למיעוט יחסי של סרטים או סדרות תוצרת כחול-לבן בנושאים סביבתיים, היא העובדה שרוב היצירה הקולנועית הישראלית מוכתבת על ידי הביקוש בעולם: ״העולם מעוניין לקבל מאיתנו מוצרים על הכיבוש, על השואה, ועל פוליטיקה ישראלית. סרטים סביבתיים תוצרת ישראל פחות מעוררי עניין, כי הבעיה הסביבתית בישראל אינה שונה במהותה ממה שקורה במקומות אחרים בעולם. אין לישראל משהו ייחודי או יוצא דופן להציע לז'אנר הזה״.

למרות זאת, רוזנווקס משוכנע שצריך ליצור יותר סרטי סביבה ישראלים: ״חשוב לספר את הסיפור הזה גם בהקשר הישראלי. היו הצלחות נקודתיות בארץ בזכות הקולנוע והסדרות (כדוגמת החלטת משרד להגנת הסביבה לפנות בעתיד הרחוק את המפעלים המזהמים של בז״ן), אבל להגיד שיש פה ז'אנר של סרטי סביבה? התשובה היא לא. במקרה של 'המפרץ' סיפרנו את הסיפור, חשפנו אותו. זה יצר הד ועורר תהודה. האם בגלל זה יסגרו את בז״ן? סביר להניח שלא, אבל ככה זה עובד בכל מה שנוגע לנושאים סביבתיים – לוקח המון זמן עד שרואים שינוי, עוד לבֵנה ועוד לבֵנה. אני רואה חשיבות גדולה בעידודם של סרטי סביבה בישראל, כי אנשים כאן עדיין פחות ערים להשפעות הסביבתיות על החיים שלהם".


בעקבות הכתבה ב"זווית" הסיפור פורסם גם ב- הארץ

שתפו‬        


הירשמו לניוזלטר שלנו

עקבו אחרי זווית