שתפו‬        

ליאור ממון

בעקבות התנים של הפארק

גל נסים, אמנית רב-תחומית, מתמחה ביצירת סיורי שמע בטבע העירוני. אחרי שחקרה את הדביבונים בסנטרל פארק, היא מתמקדת בתנים בפארק הירקון וממליצה לנו להסתכל גם לצדדים כשאנחנו יוצאים מהבית

17 בנובמבר 2019



 

 

״הסתכלו על העצים שסביבכם. אורות העיר פיתו את אותם תנים ששרדו את ההרעלה, ורבים חזרו הנה לפארק, לשולי העיר, למקום ששימש בית לאבות אבותיהם. אתם רואים אותם? מתחבאים בצמחיה הגבוהה?״

במלים אלו נפתח סיור האודיו האינטראקטיבי שמפתחת גל נסים, אמנית רב-תחומית, החוקרת בשנים האחרונות את הקשר שלנו לטבע שסביבנו, ולבעלי החיים שחיים לצידנו בסביבה העירונית. נסים חיה ופועלת בניו יורק שם מתרחש הסיור המקורי שמתמקד בחייהם של דביבונים בסנטרל פארק. הסיור הנוכחי הוא עיבוד מקומי המותאם לסביבה העירונית במרכז ישראל, והוא עתיד לחשוף את עולמם החבוי מעין של תנים בפארק הירקון בתל אביב.

״הסיור הוא סיור אודיו, והוא הליכת טבע שמשתמשת במציאות רבודה, ושמעלה שאלות על טבע עירוני ועל בעלי החיים שסובבים אותנו״, מספרת נסים שמתגוררת בארבע השנים האחרונות בניו יורק, שם למדה באוניברסיטת ניו יורק תקשורת אינטראקטיבית.

״הסיור נבנה סביב חיה שהיא המרכז, והיא מובילה את הבחירה של המקום בו הסיור מתקיים. אני חושבת שתנים הם חיה מרתקת. מצד אחד הם מעוררים אצלינו המון פחד ורתיעה, אבל מצד שני הם יפיפיים, והם מסקרנים אותנו, והם דומים קצת לכלבים. התחושה הכוללת היא לא ברורה. התחושה היא שהם לא לגמרי שייכים – הם פראיים, הם חיות בר, ומה הם עושים בפארק הירקון בתל אביב או ברמת גן? דרך הסיורים אני מעלה שאלות, ומציעה דרכים שונות להסתכל על המרחב העירוני שאנחנו חולקים איתם. יכול להיות שיש להם מקום פה בדיוק כמונו? איך אפשר למצוא את הדו-קיום הזה?״ היא מוסיפה.

באים בגלל האשפה

התן הזהוב, הוא מין במשפחת הכלביים, הנפוץ באסיה, צפון אפריקה ודרום-מזרח אירופה. בישראל, התן הזהוב נפוץ בכל החבל הים-תיכוני, וחודר גם למדבר במערב הנגב ובבקעת ים המלח ולצפון הערבה. בשנים האחרונות הפכו התנים לנפוצים מאוד באזור פארק הירקון בתל אביב-רמת גן ובשוליו. תושבי שכונת גבעת נפוליאון ברמת גן, למשל, מדווחים שהם רואים תנים משוטטים ברחובות השכונה מדי ערב. אך זה לא תמיד היה המצב – אוכלוסיית התנים החלה להתאושש רק לאחרונה, לאחר הרעלה המונית יזומה שביצע משרד החקלאות בשנות ה-60, במטרה לצמצם את התפשטות מחלת הכלבת, שכמעט והשמידה את אוכלוסייתם בישראל לחלוטין.

תן זהוב בפארק הירקון. התנים מסתכלים על האשפה כמקור מזון, ולכן המספרים שלהם גדלו מעבר לפרופורציה הטבעית בפארק. תצלום: ליאור ממון, זווית

 

אחרי שההרעלות הופסקו, הצליחה אוכלוסייתם להשתקם, אך מחלת הכלבלבת – אותה אין לבלבל עם כלבת (כלבלבת היא מחלה נגיפית הפוגעת במערכת הנשימה, העצבים והעיכול ואינה מועברת לבני אדם), הגבילה את גידול ושיקום אוכלוסייתם. כיום התנים משגשגים ברמה הגובלת בגידול יתר, המאיים על האיזון האקולוגי בפארק. הסיבה לשגשוג היא הפעילות שלנו, בני האדם.

״לרוב, בעיית האשפה היא זאת שגורמת להתרבות יתר של התנים״ אומר ליאב שלם, אקולוג חברת גני יהושוע, עיריית תל אביב-יפו. ״התנים מסתכלים על האשפה כמקור מזון, ולכן המספרים שלהם גדלו מעבר לפרופורציה הטבעית בפארק. בעיה נוספת היא האכלת תנים על ידי המבקרים בפארק – שאמנם אסורה, אבל עדיין תושבים רבים עושים זאת".

"חלק מהשגשוג של האוכלוסיות האלה מאוד קשור להתנהגות הצרכנית שלנו״, טוענת נסים. ״אנחנו מגיעים, עושים פיקניקים, משאירים אשפה – ובצורה הזאת אנחנו עוזרים להם לשגשג״. ההאכלות השיטתיות של בני האדם, שאינם יכולים לעמוד בפני תן המתחנן לשאריות מהמנגל או לביס מהחטיף, גורמות לשינוי התנהגותי אצל התנים. מלבד ההתרבות, התנים למדו את קבלת המזון כמובנת מאליה, והפכו לפחות פחדניים. מתוחזקים בשיקויי האומץ בהם האבסנו אותם, כיום הם משוטטים ללא מורא ברחובות רמת גן וגבעתיים, נוברים בפחים עירוניים בחיפוש אחר הנשנוש הבא.

״מאוד עניין אותי למה יש בעלי חיים מסוימים שאנחנו נוטים לא לאהוב, שאנחנו מפחדים או נגעלים מהם, ולא רוצים שיחלקו איתנו את המרחב העירוני שאנחנו מחשיבים כ״שלנו״. תנים הם דוגמה לחיה כזאת בתל אביב ורמת גן, אך לכל עיר יש חיות בר עירוניות ״לא מקובלות״ משלה – כמו רקונים ועכברושים בניו יורק, או חזירי הבר בחיפה. את התנים אנחנו מוכנים עוד איכשהו לקבל כשאנחנו פוגשים בהם בפארק – במה שאנחנו מגדירים כ״טבע״, אבל לא ברחובות העיר. אני חושבת שהתיחום הזה הוא מלאכותי, אין באמת גבול שחוצץ בין הטבע לרחוב״.

״המחשבה המנחה מאחורי פיתוח הסיור הייתה שככל שאנחנו מכירים ומבינים משהו יותר לעומק, יותר קל לנו לקבל את הנוכחות ואת הקיום שלו באותה טריטוריה״, מוסיפה נסים.

״עלינו לתפוס את ערי העתיד לא כערים אפורות ודיגיטליות המחוברות בגשרי בטון ורכבים מעופפים, אלא כערים 'ירוקות-אקולוגית', שמנצלות בחוכמה את שטח הפנים שלהן לאיזון בין הצורך בציפוף עירוני וצרכי הקידמה והטכנולוגיה לבין צרכי האדם והטבע״, מחדד שלם, במאמר שהתפרסם בגיליון האחרון של כתב העת המדעי "אקולוגיה וסביבה". ״פתרונות פרקטיים אלו זמינים וקיימים כיום לשילוב פארקים תומכי טבע וגינון חכם, שמאפשר באותו תא שטח פתרון מבוסס טבע, לצרכים פיזיים הידרולוגיים-אקולוגיים של העיר, ומתן פתרונות לצרכים הרוחניים-נפשיים של האדם… מחקרים מראים ששהייה בסביבה טבעית תורמת לבריאות הנפשית שלנו ומפחיתה התפתחות של בעיות קשב וריכוז בקרב ילדים. שמירה על מגוון ביולוגי בעיר ועל אתרי טבע בעיר חשוב מבחינת חינוך הציבור, והנגשת התוכן הזה לתושבים היא דרך לאפשר לאנשים שחיים בעיר להתחבר למגוון ביולוגי מקומי, לטבע מקומי, לקישוריות בין שטחי טבע שונים – בין הבר לעיר״.

תן בפארק הירקון. הכוכב של הסיור שנסים מפתחת. תצלום: ליאור ממון, זווית

 

שכבות דיגיטליות של סאונד

אמנם, התן הזהוב הוא הכוכב של הסיור של נסים, אך הסיור נבנה גם סביב המקום, ההיסטוריה, הצמחיה והחיות הנוספות שחולקות את המרחב הזה. מסביב לתן יש מערכת אקולוגית שלמה, שאליה אנחנו נחשפים בעדינות דרך האוזניות בסיור. ״הסיור בנוי משכבות דיגיטליות של סאונד מרחבי. הרצון הוא להעביר ידע בצורה לא דידקטית, אלא דרך קולות, רגשות וסיפורים פואטיים – שמעוררים שאלות ומחשבות ולא בהכרח מספקים תשובות חד-משמעיות" אומרת נסים. "שכבות הסאונד יוצרות תחושה מאוד מעניינת, כי כשאתה הולך אתה לא בטוח מה מגיע מהאוזניות ומה מגיע מהעולם האמיתי. זה מעלה את רמת הקשב של המשתתפים בסיור, הם הופכים מאוד קשובים לסביבה, ומבחינים בדברים שלא ראו קודם.. תוך כדי הסיור ניתנים כלים שונים: איך להסתכל ואיפה לחפש, והשינוי בצורת ההסתכלות נותר עם המשתתפים גם אחרי שהסיור מסתיים״.

זאת למעשה, המטרה האמיתית. שאלות ה״ראית תן? לא ראית?״ נזנחות בשלב מוקדם של הסיור, ומפנות מקום להתבוננות, לתשומת לב ולגילוי מחדש. כמה פעמים אנחנו חולפים על פני אותם רחובות מוכרים מבלי להרים את העיניים למעלה, או להתכופף קצת הצידה, ממהרים להגיע ליעד כזה או אחר, חולפים במהירות ועם מבט ממוקד במדרכה, ועל הדרך מפספסים כל כך הרבה בצדדים? כאילו משחקים במחבואים עם עצמנו, סופרים בחסות החשיכה בזמן שכולם סביבנו מתחבאים. ״בגלל שהסיורים מתמקדים בחיות אורבניות, לא תמיד ניתן לצפות איפה הם יופיעו״, אומרת נסים. ״לפעמים נראה אותם במקום אחד, לפעמים במקום אחר. אבל זה הקסם – אי אפשר לחזות, ולפעמים קורים דברים מדהימים. זה המקום בו הטבע נכנס ונותן את החלק שלו לפרויקט הזה״.

נכון להיום הסיור ״יללות זהובות״ עדיין נמצא בשלבי פיתוח, אך את המסר שהוא נושא בחובו – להיות קשובים לטבע שסביבנו, אפשר להתחיל ליישם כבר מהיום, כבר בפעם הבאה שאנחנו יוצאים מהבית.


בעקבות הכתבה ב"זווית" הסיפור פורסם גם ב-ynet

שתפו‬        


הירשמו לניוזלטר שלנו

עקבו אחרי זווית