האם בעתיד הקרוב רוב הירקות והפירות שנאכל יגדלו על חזיתות או על גגות של מבנים? אם בוחנים את נתוני גידול האוכלוסייה העולמית, ייתכן שלא תהיה ברירה אחרת. עד 2050 יהיה צורך להגדיל את כמות היבול האכיל שמגודל על פני כדור הארץ ביותר מפי 2 כדי לענות על צרכיה של אוכלוסיית העולם ההולכת וגדלה, שתעמוד על 9.7 מיליארד בני אדם – מה שיצריך את הגדלת היקף השטח שמיועד לגידול חקלאי. דרך להפוך את הבניינים שלנו לחוות חקלאיות שצוברת תאוצה כיום היא ההידרופוניקה: גידול של יבול חקלאי שמבוסס אך ורק על מים מדושנים – ללא צורך באדמה, שמתבצע בסביבה מבוקרת בעזרת שמש טבעית או מקור אור מלאכותי. כך, כיום נבנה בסין גורד השחקים הראשון בעולם שיכלול לאורכו מערכת הידרופונית מלאה, ושדפנותיו יספקו מזון לאנשים ולעסקים שפועלים בו.
יש שמכנים את ההידרופוניקה ״ההייטק של החקלאות״ בשל העובדה שהיא כוללת מערכות טכנולוגיות מתקדמות שמייצרות יבול מבוקר, איכותי – וטעים. להידרופוניקה יש יתרונות רבים: היא מניבה יבול רב יותר בהשוואה לחקלאות מסורתית, מאפשרת גידול צמחים בצפיפות גבוהה, וניתן לגדל באמצעותה יבולים לאורך כל השנה ללא קשר למיקום ולתנאי מזג האוויר – כולל במקומות שבהם אין מספיק שטחים לגידול חקלאי, כמו במטרופולינים גדולים ברחבי העולם. הידרופוניקה מאפשרת גם גינון ורטיקלי (אנכי): גידול של צמחים זה מעל זה וזה לצד זה – בניגוד לחקלאות הקונבנציונלית, שמאפשרת גידול צמחים זה לצד זה בלבד. מעבר לכך, על פי מחקר ישראלי שנערך לאחרונה, לחקלאות עירונית כמו ההידרופוניקה יש השפעה חיובית על הסביבה – ועל בריאות האדם בערים.
״ההידרופוניקה היא לא המצאה חדשה – למעשה, היא התחילה באנגליה לפני יותר מ-400 שנה״, מסביר רועי שי, מנכ״ל ומייסד חברת ורטיקנה לגידול הידרופוני. ״תהליך העיור המאסיבי, השאיפה לעצור את זיהום הקרקעות והרצון ליבולים ללא חומרי הדברה הובילו לעדנה בתחום ההידרופוניקה״.
מזון ל-40 אלף איש
כאמור, בימים אלה מתחילה בנייתו של אחד המיזמים המעניינים והחלוציים בתחום: מגדל משרדים בן 51 קומות בעיר שנז'ן (Shenzhen) שבסין, שעל כל חזיתותיו תשולב חווה הידרופונית ורטיקלית. המגדל החדש, שתוכנן על ידי משרד האדריכלים האיטלקי Carlo Ratti Associati, נקרא The Jian Mu Tower – על שם עץ שנזכר במיתולוגיה הסינית, שמקשר על פי אמונתם בין השמיים לארץ.
על פי החזון השאפתני, החווה תספק לעובדי הבניין פירות וירקות למאכל במשך כל ימות השנה, ותוצריה יועברו למסעדות שיפעלו במגדל. חזיתות המגדל יכללו כ-10,000 מטר רבוע של שטחי גידול, שצפויים להפיק כ-270 אלף קילוגרם מזון בשנה ולספק את צרכיהם של כ-40 אלף איש. לפי התכנון, החווה ההידרופונית תתפרס על פני רוב שטח חזיתות המבנה, ותשמש גם כמעין חזית הגנה על הבניין עצמו מקרני השמש. החווה תופעל בעזרת בינה מלאכותית, מעין ״אגרונום וירטואלי״, שיופקד על התפעול השוטף, ניהול ההשקיה ותנאי התזונה.
״חקלאות עירונית בקנה מידה קטן מתבצעת בערים בכל רחבי העולם – מפריז, דרך ניו יורק ועד סינגפור, ומגדל ג'יאן מו לוקח את זה לשלב הבא״, אומר קרלו ראטי, אדריכל המיזם ומרצה במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT). ״גישה כזו יכולה למלא תפקיד מרכזי בתכנון של ערי העתיד, שכן היא עוסקת באחד האתגרים האדריכליים הדוחקים ביותר של ימינו: כיצד לשלב את העולם הטבעי בעיצוב מבנים״.
למרות התכנון המרהיב, שי טוען שמימושו של מיזם כמו זה שמתוכנן בסין הוא אתגר תפעולי מהותי. ״כדי להאכיל 40 אלף עובדים יש צורך בפס ייצור מטורף", הוא אומר. "בנייה של מיזם מהסוג הזה דורשת חברת ניהול, עם צוות עובדים שמתפעלים את המערכות לאורך כל היום ודואגים שכל הצמחים מקבלים מים בצורה מדויקת. בנוסף, חייבת להיות להם גישה נוחה מאוד לצמחים – עניין מאתגר כשמדובר במגדל משרדים גבוה". לדבריו, הוא פסימי לגבי היתכנותו של מיזם מהסוג הזה, שכולל גידול הידרופוני ורטיקלי במגדל משרדים ובתנאי מזג אוויר משתנים. "יש הבדל גדול בין אנשי מקצוע שעוסקים בתכנון ובעיצוב לבין אנשים שמבינים בתכנון חקלאי״, הוא אומר.
שוק בצמיחה
״הסיבה העיקרית לכך שרוב הגידולים בעולם עדיין נעשים בצורה הקונבנציונאלית היא כסף – עדיין זול יותר לגדל בצורה הזו״, אומר שי. ״כשאנשים נכנסים לירקן ורואים חסה ב-3 שקלים וחסה ב-10 שקלים, גם אם הראשונה גדלה בשדה שמלא בחומרי הדברה, והשנייה גדלה בהידרופוניקה והיא בריאה יותר, הרוב המוחץ עדיין יקנו את החסה הזולה. המצב היום הוא שגידולים הידרופונים נחשבים כמוצרי פרימיום״.
על אף זאת, בשנים האחרונות קיימת עלייה בהיקף הגידולים ההידרופונים ברחבי העולם, בשל הצורך בחלופה לחקלאות המסורתית, שגורמת בין השאר לזיהום רב, ובשל הגידול באוכלוסייה האנושית. שוק ההידרופוניקה העולמי הוערך ב-2020 בכ-9.5 מיליארד דולר, והוא צפוי להגיע לכ-17.9 מיליארד דולר עד 2026 – עלייה של כמעט 100 אחוז.
ניסיונות להקמת חוות הידרופוניות בבניינים נערכו בעבר גם בישראל. מיזם ״ירוק בעיר״, שהוקם לפני מספר שנים על גג דיזינגוף סנטר שבתל אביב, הוא דוגמה לאחד שלא הצליח להיות רווחי ומסחרי. הרעיון המקורי מאחורי מיזם זה היה שהחווה שהוקמה על הגג תספק ירקות וצמחים לכל העובדים והמסעדות במרכז הקניות התל-אביבי – אבל בסופו של דבר, החווה הפכה להיות מעין חנות בוטיק למוצרים הידרופוניים (ומתחם לקיימות עירונית וחינוכית). ״המיזם בדיזינגוף סנטר הוא דוגמה לחזון בתחום שלא צלח״, אומר שי. ״אחת הסיבות לכך היא שמיזמים מסוג זה לא מקבלים סבסוד ותמיכות אחרות מהמדינה כמו החקלאות הרגילה, ולכן הן לא כלכליים״, מסביר שי.
לדברי שי, כדי שמיזמים מן הסוג האלה יצליחו בישראל, הם תלויים בשני גורמים מרכזיים: בחברות ניהול מקצועיות שיודעות לנהל את מערכות ההידרופוניות בצורה מיטבית, וכן בסבסוד מהמדינה – כמו זה שתעשיית החקלאות הקונבנציונלית מקבלת באופן קבוע, שכולל בין השאר הנחה במחירי המים והטבות מיסוי בכוח אדם. ״אני מאמין שבעתיד נראה יותר גידולים הידרופונים בישראל, אבל הדבר תלוי לגמרי בכך שהמדינה תתמוך בתחום, ותבין שמדובר בתעשיית חקלאות לכל דבר״, הוא מסכם.
