שתפו‬        

מיטל פלג מזרחי

דוגמנים בין שאריות זבל

בלב אתר פינוי פסולת הצטלמה לאחרונה הפקת אופנה יוצאת דופן, שכולה אופנה בת-קיימא – ושממחישה שאפשר להתלבש בסטייל בלי לפגוע בסביבה
24 בנובמבר 2021



ממש בעוד רגע, פרסומות למבצעי נובמבר יציפו אותנו מכל פינה: הן יקראו לנו לקנות בגדים לכבוד "בלאק פריידיי", להתחדש לקראת יום הרווקים הסיני ולמלא את המלתחה באופנה זולה ב"סייבר מאנדיי". אם להישען על הנתונים מנובמבר שעבר, שלפיהם מעל מיליון חבילות הוזמנו בו בשבוע אחד ושיא הקניות הישראלי נשבר בפעם הרביעית ברצף, גם בנובמבר הזה מאות אלפי ישראלים עתידים לקנות אין ספור בגדים מיותרים – שלפי כל הסטטיסטיקות, יסיימו את חייהם במטמנה באפריקה עוד לפני נובמבר הבא.

בשנים האחרונות, מחירה הסביבתי והחברתי הכבד של האופנה הזולה הולך ונעשה יותר ברור. תחת הרוח הזאת צילמנו לאחרונה הפקה שכולה אופנה בת-קיימא, בלב אתר פינוי הפסולת דודאים בנגב.

צילמנו הפקה שכולה אופנה בת-קיימא, בלב אתר פינוי הפסולת דודאים בנגב. צילום: ד"ר נצח פרביאש

תעשיית האופנה אחראית מדי שנה לשימוש ב-132 מיליון טון פחם, לייצור מיליארדי טון של פסולת טקסטיל שאינה בת-מיחזור ולפליטת 1.2 מיליארד טון גזי חממה – יותר מהכמות שנפלטת עקב כל הטיסות והתחבורה הימית גם יחד.

תעשיית האופנה היא אחת התעשיות המזהמות ביותר על פני כדור הארץ, וזאת עקב דפוסי הצריכה שלנו: ב-80 אחוז מהזמן אנחנו לובשים 20 אחוז מהארון המתפקע לעייפה שלנו, ו-85 אחוז מהבגדים נזרקים תוך פחות משנה מרגע הקנייה. מאז שנות ה-60, נרשמה עלייה של לא פחות מ-800 אחוז בהיקף פסולת הטקסטיל שמגיעה להטמנה.

אנחנו חיים בעולם של "אופנה מהירה" (Fast Fashion): אופנת המונים אחידה וגלובלית שמיוצרת על ידי תאגידים, שבה קצב תחלופת הטרנדים מהיר במיוחד: תאגידי האופנה המהירה מוציאים כיום לא פחות מכ-52 קולקציות בשנה – ואין ספור פרסומות משדרות לנו שאם רק נקנה עוד בגד אחד, נהיה פתאום הרבה יותר מאושרים.

ב-80 אחוז מהזמן אנחנו לובשים 20 אחוז מהארון המתפקע לעייפה שלנו, ו-85 אחוז מהבגדים נזרקים תוך פחות משנה מרגע הקנייה. צילום: ד"ר נצח פרביאש

התשובה לבעיית האופנה המהירה היא לא להפסיק לקנות בגדים – אלא לעבור לאופנה איטית: משמע, לעבור לקנות בגדי יד-שניה, וינטג', אופנת מעצבים עצמאים, אופנה מקומית ומיחדוש (בגדים חדשים שמיוצרים מבגדים שכבר לא נמצאים בשימוש ומשאריות טקסטיל). תעשיית האופנה אומנם מהווה בעיה סביבתית מהגדולות ומהמשמעותיות בעולם, אך בדיוק באותה המידה היא חלק מהפתרון. אופנה היא אחד מהגורמים החשובים והמשפיעים ביותר על התרבות. היא מעצבת את התודעה של רבים, מכתיבה מה נכון ומה לא ומכילה בתוכה אין סוף יצירתיות וחשיבה פורצת דרך. בזכות כל אלו היא יכולה לא רק להיות חלק מהפתרון למשבר האקלים – אלא אפילו להוביל אותו.

מתוך המחשבה הזו החלטנו לצלם את הפקת האופנה שלנו. ארגנו והצטלמו בה לירז כהן מרדכי, יועצת לחברות וסטארטאפים בענייני חדשנות ואימפקט בתחום הריטייל והאופנה והאישה מאחורי חברת Fashionating by Liri לקידום תעשיית האופנה הישראלית; אלה פישר הירש, בעלת בלוג האופנה "אלה מה?"; אבי בוסקילה מהמכון הישראלי לחדשנות, פעיל חברתי ופוליטי; ואני, חוקרת ומרצה על אופנה בת-קיימא וממייסדות 'מתלבשות', התנועה לקידום אופנה הוגנת ומקיימת. מאחורי המצלמה עמד ד"ר נצח פרביאש, המנהל והאוצר הראשי של פארק קרסו למדע בבאר שבע. כולנו יחד בחרנו להקריב את גופנו למען המלחמה במשבר האקלים, כי אם גרטה תונברג יכלה להצטלם לווג סקנדינביה – גם אנחנו יכולים להתגבר על המבוכה.

כולנו יחד בחרנו להקריב את גופנו למען המלחמה במשבר האקלים, כי אם גרטה תונברג יכלה להצטלם לווג סקנדינביה – גם אנחנו יכולים להתגבר על המבוכה. צילום: ד"ר נצח פרביאש

בהפקה צולמו בגדי וינטג' מבתשיניסטה, בגדי יד שניה מאדרת וארגמן, שמלות ממוחדשות שהיו בעברם סדינים, וילונות ושאריות טקסטיל והרבה אופנה מקומית. כולם מהווים פתרונות ברוח האופנה האיטית, שמציבים אלטרנטיבה לאופנה המהירה – ולפני ואחרי הכול, נראים נהדר.

המיקום שבו צולמה ההפקה לא נבחר במקרה. "מחד, אנחנו לבושות בבגדים מרשימים, חלקם מנצנצים – ומאידך, אנחנו מצטלמות באתר פסולת", אומרת כהן מרדכי. "אלו שתי הפנים של תעשיית האופנה: הבעיה והפתרון".

כך, במבט מעמיק, מה שנראה תחילה כהפקת אופנה סטנדרטית מתגלה כהכול חוץ משגרתי. הדוגמנים מצולמים בין שאריות זבל, את הפרחים מחליפים קרעי שקיות ניילון, הבגדים הם לא פריטים חדשים שאותם מנסים למכור – אלא בגדים בגלגולם השני, השלישי ואפילו החמישי, והמצולמים הם לא דוגמנים אלא אנשי אקדמיה ופעילים חברתיים, שפועלים לקידום אופנה הוגנת.

המצולמים הם לא דוגמנים אלא אנשי אקדמיה ופעילים חברתיים, שפועלים לקידום אופנה הוגנת. צילום: ד"ר נצח פרביאש

באחד הסשנים בצילומים זרקנו קולבים באוויר. הרוח החזקה ואין ספור שאריות הפלסטיק הצבעוניות על האדמה הפכו את מציאת הקולבים למשימה כמעט בלתי אפשרית. בכל פעם זרקנו עשרה קולבים ומצאנו חמישה. בסוף הסשן התאמצנו במשך דקות ארוכות למצוא את הקולבים האבודים, כדי שלא נשאיר אחרינו פסולת – עד שהבנו את האבסורד: המקום הוא ממילא אתר פסולת, וגם אם נמצא את כל הקולבים, סופם לסיים במטמנה כך או כך.

"בתור בלוגרית וחובבת אופנה לא יכולתי להמשיך ולהעלים עין מהנזקים הסביבתיים והחברתיים העצומים שלהם גורמת תעשיית האופנה", אומרת פישר הירש. "ככל שחקרתי ולמדתי, הבנתי שאהבה לאופנה ומודעות סביבתית יכולות ואף צריכות לבוא יחד – ושאפשר לשמור על סטייל וגם על כדור הארץ".

"אהבה לאופנה ומודעות סביבתית יכולות ואף צריכות לבוא יחד – ואפשר לשמור על סטייל וגם על כדור הארץ". צילום: ד"ר נצח פרביאש

לדברי כהן מרדכי, רוב הבגדים שהיא בחרה ללבוש יוצרו כאן בישראל, כך שהובלתם לאורך מאות ואלפי קילומטרים בכלי תחבורה מזהמים נחסכה. "העובדה שאני יכולה לדעת שפריט מסוים יוצר בצורה הוגנת – וששרשרת הייצור הייתה קצרה, מזהמת פחות וכללה מספר בודד של ידיים, גורמת לי להרגיש הרבה יותר בנוח לקנות אותו", היא אומרת.

"יש דרכים שונות ללבוש אופנה מקיימת, ועל כל אחד ואחת מאיתנו לבחור מה מתאים להם". מסכמת כהן מרדכי. "עלינו לעשות זאת מתוך ידיעה שעולם האופנה הוא לא רק גלאם ונצנצנים".


בעקבות הכתבה ב"זווית" הסיפור פורסם גם ב- Mako

שתפו‬        


הירשמו לניוזלטר שלנו

עקבו אחרי זווית