
אוכלוסייה אחת שידועה בפגיעותה בעתות משבר היא אוכלוסיית הגיל השלישי. צילום: pasja1000 pixabay
ב-7 באוקטובר 2023 פתחו חמאס וארגוני טרור נוספים במתקפת פתע קטלנית על קיבוצים, יישובים ובסיסי צה"ל בנגב המערבי. המתקפה גבתה את חייהם של כ-1,200 בני אדם, הובילה לחטיפת 251 איש, והציתה את מלחמת ״חרבות ברזל״ ברצועת עזה. המלחמה פגעה בכל שכבות האוכלוסייה, וההשפעות הנפשיות, הפיזיות, הכלכליות והחברתיות שלה על תושבי עוטף עזה צפויות להיחקר עוד שנים רבות. אוכלוסייה אחת שידועה בפגיעותה בעתות משבר היא אוכלוסיית הגיל השלישי. דו"ח ראשון מסוגו שפורסם לאחרונה בחן את ההשפעות של המלחמה על בני הגיל השלישי בנגב המערבי והעלה ממצאים חשובים.
"המחקר מספק הערכה מקיפה של האתגרים העצומים שעמדו בפני אוכלוסיית הגיל השלישי מאז ה-7 באוקטובר", מסבירה ד"ר אופירה פוקס, אנתרופולוגית ומחברת המחקר, שהוא יוזמה של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה בשיתוף קרן היינריך בל. מטרת הדו"ח היא להפיק תובנות משמעותיות מתוך המשבר הנוכחי, כדי לסייע למעצבי מדיניות ולרשויות להיערך טוב יותר לאתגרים הנוכחיים, בדגש על צורכי הגיל השלישי בנגב המערבי. נוסף על כך, בעזרת המסקנות ניתן יהיה להיעזר בממצאים בהתמודדות עם אתגרים אקלימיים עתידיים. "אוכלוסיית הגיל השלישי היא בין האוכלוסיות שצפויות להיפגע באופן המשמעותי ביותר משינויי אקלים", אומרת ד"ר אנה הלס, מנהלת הלשכה המדעית באגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה. "זאת בשל יכולת הניידות המוגבלת בגילים מבוגרים, מחלות כרוניות ומצב גופני מוגבל, נגישות מוגבלת לשירותים ציבוריים ומעגלי תמיכה חברתיים מצומצמים", היא מסבירה.
קשישים מפונים מביתם
"ניסינו להבין אילו משאבים היו זמינים להם בהתמודדות עם האתגרים הללו, מה דרש מענה מיידי, מה לוקה בחסר, ומה עדיין צריך לחזק כדי לסייע לאוכלוסייה הזאת להיות חזקה וחסינה יותר", מסבירה פוקס. המחקר מתמקד בעיקר בשנה האחרונה, מאז פרוץ המלחמה, אך לוקח בחשבון גם את ההקשר הרחב יותר – שני עשורים של סכסוך ומשבר מתמשך, שנובע מהקרבה הפיזית של אזור עוטף עזה לרצועת עזה.
כאמור, במחקר בחנו אוכלוסייה מבוגרת – מגיל 65 ומעלה – בנגב המערבי. קבוצה זו מהווה כ-13 אחוז מכלל תושבי האזור והיא מגוונת מאוד. בדו"ח הבחינו בין שלוש קבוצות מרכזיות: קיבוצים ומושבים, ערים ועיירות, והאוכלוסייה הבדואית. ״מדובר באוכלוסייה הטרוגנית״, מסבירה פוקס. ״אוכלוסיית הקיבוצים והמושבים מתאפיינת בפרופיל חברתי וקהילתי מובהק. לעומת זאת, תושבים ותיקים בערים כמו שדרות, אופקים ונתיבות מציגים פרופיל חברתי, דמוגרפי ותרבותי שונה לחלוטין. נוסף על כך, אוכלוסיית המגזר הבדואי מאופיינת במגוון רחב של מאפיינים ייחודיים, שמשקפים אורח חיים וצרכים אחרים לגמרי״, היא מסבירה.
בהתאם לכך, תובנות המחקר משתנות בין הקבוצות השונות. עבור האוכלוסיות הוותיקות בקיבוצים וביישובים הקהילתיים, הפגיעה המשמעותית ביותר הייתה קריסת המסגרת הקהילתית בעקבות הפינוי. ״המעבר המיידי למקום מגורים חלופי היה קריטי עבור אנשים אלו״, מסבירה פוקס. ״זה גרם לערעור הנפש ולפגיעה ברווחה הגופנית, הנפשית והחברתית שלהם (Well-Being). מדובר באנשים שרגילים לחיים במסגרת קהילתית עם חוסן חברתי חזק ויציב. למרות המאמצים לשמר את הקהילה יחדיו, היא התפרקה, והדבר השפיע עליהם נפשית ופיזית״, היא אומרת. גם אוכלוסיית הקשישים בערים חוותה משברים דומים עם הצורך להעתיק את מקום מגוריהם לסביבה חדשה וזרה. ״יש כאן עניין של התאמה מחודשת לסיטואציה״, מוסיפה פוקס. ״בעוד שאצל צעירים המעבר הזה עשוי להיות קל יותר, עבור אנשים מבוגרים, במיוחד מבחינה מנטלית, שינוי כזה הוא אתגר עצום שמקשה על ההתאוששות״.

באוכלוסייה הבדואית, פעמים רבות הקשישים נשארים לבד בביתם, במיוחד בתקופות משבר, ומגמה זו החריפה במהלך המלחמה. צילום: יוסי זמיר, שתיל סטוק
על משמעות החיים
הזדקנות בישראל, במיוחד באזורים שסובלים ממשברים ביטחוניים ממושכים כמו עוטף עזה, מתאפיינת במרכיב ייחודי: הזדקנות בצל טראומה. עם זאת, מחקרים מצביעים על כך שלמרות האתגרים הכפולים של הזדקנות והתמודדות עם השפעות טראומה, רוב המבוגרים מצליחים לשמור על תפקוד יציב. אחת ״התרופות״ המשמעותיות להתמודדות עם המציאות המורכבת הזו היא תחושת משמעות בחיים, שנמצאה כגורם מרכזי המשפיע על בריאותם ורווחתם של קשישים. היעדר תחושת משמעות עלול להאיץ תהליכי הידרדרות בריאותית, בעוד שנוכחותה עשויה למנוע התדרדרות ולתרום להזדקנות ״מוצלחת״ יותר, שמשמרת את איכות החיים גם בתנאים מאתגרים.
המחקר הבחין בין אוכלוסיות מבוגרות שפונו מבתיהן בלית ברירה לבין אלו שלא פונו או שבחרו להישאר בביתם. ״כל קבוצה התמודדה עם אתגרים ייחודיים״, מסבירה פוקס. ״גם אלו שנשארו בבתיהם חוו קשיים משמעותיים. האוכלוסיות שלא פונו נאלצו להתמודד עם אזעקות תכופות ועם ערעור מוחלט של שגרת יומם – גורם קריטי במיוחד בגיל השלישי. בעוד שאצל צעירים, שינויים בשגרה עשויים להיות דרמטיים פחות, עבור קשישים, חוסר היכולת לשמור על שגרה או לצאת לפעילויות חיוניות כמו מועדוניות או מרכזי יום פוגעת באופן עמוק בנפש ובתחושת הרווחה״, היא אומרת.
החברה הבדואית
בקרב האוכלוסייה הבדואית, המשפחה ממלאת תפקיד מרכזי ומשמעותי בחייהם של הקשישים. נהוג שהאוכלוסייה המבוגרת נשארת בבית כחלק מהדינמיקה המשפחתית. עם זאת, פעמים רבות הקשישים נשארים לבד בביתם, במיוחד בתקופות משבר, ומגמה זו החריפה במהלך המלחמה. ״היעדר נוכחות של אנשים נוספים בבית החמירה את תחושת הבדידות בקרב הקשישים״, מציינת פוקס. ״במקום שהקרבה המשפחתית תספק תמיכה, המלחמה גרמה להסתגרות גדולה יותר, ולעיתים אף לחוסר נכונות לצאת מהבית, מה שהגביר את תחושת הבדידות ואת הפגיעוּת הנפשית שלהם״.
בדו"ח מוצגות מספר המלצות עקרוניות למצבים עתידיים שדורשים פינוי חירום, שעלולים להתרחש גם כתוצאה משינויי אקלים. ״השאיפה היא לשמור כמה שיותר על המבנה הקהילתי הקיים ולפתח מענים ייחודיים לאותן תת-אוכלוסיות״, אומרת פוקס. ״הכוונה היא להציג מספר עקרונות מנחים שיהיו זמינים למעצבי מדיניות ולמקבלי החלטות שעובדים עם אוכלוסיית הגיל השלישי, בין אם זה במשרד הרווחה והשירותים החברתיים והמשרד להגנת הסביבה או הרשויות המקומיות בעיריות ובמועצות האזוריות״, אומרת פוקס. "ידע רב הצטבר באירועי החירום, במלחמת חרבות ברזל וגם במשבר הקורונה. כולי תקווה שנשכיל ליישם את הידע כדי להתמודד טוב יותר עם האתגרים של משבר האקלים", מסכמת הלס.