שתפו‬        

נטע נסים

האם הטבע באמת השתקם?

מחקר ישראלי חדש בדק האם חיות הבר אכן "השתלטו על העיר" בתקופת הקורונה
20 בפברואר 2021



בתחילתו של משבר הקורונה, כשהרחובות היו כמעט ריקים מאדם, ראינו לא פעם בתקשורת סיפורים על חיות בר שמנצלות את הסתגרותם של האנשים בבתיהם ו"משתלטות" על הערים. צבאים נצפו משוטטים בגנים הציבורים בירושלים, יעלים נראו בטיילת באילת, ברווזים טיילו להנאתם ברחובות פריז, אל ברצלונה ירדו חזירי בר מהפסגות שמקיפות את העיר ובקליפורניה התגודדו להקות של תרנגולי הודו פראיים. אך האם לטענה הפופולרית והאוטופית על שיבתם של בעלי החיים אל כל פינות הארץ יש בסיס, מעבר לאנקדוטות בעיתונות? מחקר ישראלי חדש מטיל בכך ספק.

במחקר המדובר, שנערך על ידי הדוקטורנטית רעות ורדי, ד"ר עודד ברגר-טל וד"ר אורי רול מהמחלקה לאקולוגיה מדברית במכון לחקר המדבר מאוניברסיטת בן-גוריון ושפורסם לאחרונה בכתב העת המדעי Biological Conservation, החוקרים בחנו תצפיות על מיני יונקי בר שהופיעו בסביבה העירונית, שנערכו על ידי אנשים פרטיים בקרבת מקום מגוריהם.

התצפיות תועדו באמצעות פלטפורמת המדע האזרחי iNaturalist: אחת מאפליקציות הטבע הפופולריות בעולם, שבה משתמשים למעלה מ-3 מיליון אנשים מכל רחבי העולם, ושנוצרה כיוזמה משותפת של האקדמיה למדעים בקליפורניה ושל ארגון הנשיונל ג'יאוגרפיק. האפליקציה מאפשרת לציבור הרחב להקליט ולשתף דרכה תצפיות בבעלי חיים והמידע שנאסף באמצעותה מועבר (לאחר שמהימנותו ואיכותו נבחנות על ידי אזרחים מתנדבים) לקהילה של למעלה ממיליון מדענים וחוקרי טבע, שמשתמשים בנתונים במחקריהם ובעבודתם המעשית למען הסביבה הטבעית.

במחקר החדש, החוקרים בחרו להתמקד בצפון אמריקה, זאת לאור הכמות הרבה של תצפיות שדווחו באפליקציה בחלק זה של העולם. הם התמקדו בחמישה מינים כריזמטיים של יונקים שחיים ביבשת זו: דוב שחור אמריקאי, שונר מצוי ("בובקט"), זאב ערבות, אייל קורא ("מוס") ופומה. "יש מיני בעלי חיים שכנראה שלא נראה דיווחים רבים עליהם במערכת, אך מינים כריזמטיים, כמו אלה שבחנו במחקר, מושכים ומעניינים בני אדם יותר, ולכן נצפה גם שידווחו עליהם יותר באפליקציה", אומרת ורדי. "לרוב מדובר ביונקים גדולים ובטורפים".

החוקרים השוו את הדיווחים על מיקומיהם של היונקים במהלך החודשים הראשונים של מגפת הקורונה: מרץ-יולי 2020, כפי שדווחו באפליקציה, למיקומיהם באותם חודשים בשנים 2019-2010. החוקרים התמקדו בחיפושיהם ב-40 מחוזות עירוניים נבחרים, שבכל אחד מהם תועדו לפחות 10 תצפיות במהלך השנים הללו. לדברי החוקרים, בסך הכל כללו הנתונים 7,278 דיווחים, 1,957 מתוכם התקבלו ב-2020.

כדי לאפיין אזור מסוים כעירוני, השתמשו החוקרים במערכת לוויינית בינלאומית שמודדת את עוצמת והרכב התאורה המלאכותית בשמי הלילה. "ערים מהוות מקור מרכזי לזיהום אור, ולכן ככל שראינו שאזור מואר יותר, הוא הוגדר כעירוני יותר", אומרת ורדי. עוד בדקו החוקרים האם היה שינוי בהתנהגות האוכלוסייה האנושית בזמן תקופת הסגרים באזורים שנבדקו, כדי להבין כיצד שינוי כזה יכול להשפיע על התצפיות, זאת בעזרת מדד המוביליות של חברת גוגל, שכולל מידע על מגמות בתנועת אנשים ממקום למקום (כחלק מהערכת ההשפעה של צעדי הריחוק החברתי בתקופת הקורונה).

ההתנהגות האנושית היא שהשתנתה

ממצאי המחקר היו מפתיעים, ופחות "עסיסיים" ממה שהיינו נוטים לחשוב. "ראינו שב-2020 אכן היו יותר תצפיות של חמשת מיני היונקים שנבדקו באזורים עירוניים ביחס לעשור שלפני כן, אבל הבנו שיש בעיה תפיסתית בנתונים", אומרת ורדי. "כיוון שמדובר בתקופת הקורונה, שבה אנשים היו מוגבלים יותר לסביבתם הקרובה, רוב הדיווחים היו גם הם בהתאם באזורים עירוניים, בסמוך לסביבת המגורים". כלומר, למרות שהיו דיווחים רבים יותר על תצפיות בתוך הערים, בעלי החיים הם לא אלה ששינו את התנהגותם והגיעו יותר לאזורים שלנו – אלא אנחנו, שיצאנו פחות מסביבתנו הקרובה ושמנו לב יותר לבעלי החיים שמגיעים אליה.

החוקרים בדקו האם חמשת המינים שנבדקו חקרו במהלך המגפה אזורים עירוניים שבהם הם לא ביקרו לפניה

כחלק מהמחקר בדקו החוקרים האם חמשת המינים שנבדקו חקרו במהלך המגפה אזורים עירוניים שבהם הם לא ביקרו לפניה. "כל המינים הללו חקרו אזורים חדשים ב-2020, אבל מלבד הפומה, בעלי החיים נצפו דווקא באזורים פחות עירוניים בהשוואה לשנים הקודמות – כלומר, הם היו דווקא 'עירוניים יותר' בעבר", אומרת ורדי. למרות הדיווחים המוגברים על תצפיות במינים שנבדקו בתוך הערים, נמצא שלא מדובר באזורים חדשים, אלא באזורים שמינים אלו כבר ביקרו בהם לפני תקופת הקורונה.

יוצאת הדופן היחידה מבין המינים שנבדקו הייתה כאמור הפומה, שאכן ביקרה יותר בערים בזמן הקורונה. "הפומה כנראה נמצאת בתהליך התחלתי יותר מבחינת הכניסה לערים לעומת זאב הערבות באמריקה הצפונית או התנים ברמת גן, למשל", אומרת ורדי. "היא מין חששני יותר באופיו, והיא אומנם נכנסה לערים עוד לפני תקופת הקורונה, אבל כן נמנעה מסביבת האדם. כנראה שבמקרה שלה, הירידה בפעילות האדם בזמן הקורונה אפשרה לה לחקור אזורי מחיה נוספים בתוך הערים".

יש טבע מחוץ לבית

ככל שהאוכלוסייה האנושית מתמקדת יותר במגורים בתוך הערים וערים רבות מרחיבות עוד ועוד את שטחן, מינים שונים של בעלי חיים בוחרים לנצל את מה שיש לערים להציע להם. בעיר חיות הבר יכולות למצוא מזון, אקלים יציב, וסיכוי נמוך יותר להיטרף על ידי בעל חיים אחר. מובן שלא מדובר בכל חיות הבר, ורובם הגדול של מיני בעלי החיים נפגעים, במקרים רבים בצורה אנושה, מהתרחבותן של הערים, שמצמצמות ולא פעם מעלימות את בתי הגידול שלהם. "כניסה של מינים חדשים לערים היא תהליך מתמשך", אומרת ורדי. "יש מינים סתגלניים יותר, שקל להם יותר לנצל את ההזדמנויות שבערים".

"מדובר במחקר שמהווה הזדמנות לעורר את תשומת ליבו של הציבור לבעלי החיים – ובמיוחד לטבע העירוני". תצלום: 0kper

המחקר החדש מדגים את הפוטנציאל והחשיבות שיש למדע אזרחי, שבמסגרתו אזרחים מן השורה מתנדבים לסייע במחקר מדעי. כיום קיימות דוגמאות רבות למיזמים מחקריים שמדע אזרחי משחק בהם חלק משמעותי, כמו האפליקציה הישראלית "מדוזות בעם", שמרכזת דיווחים על תצפיות של מדוזות ויוצרת מפה של תפוצת המדוזות לאורך חופי ישראל.

"מעבר לכך, מבחינתנו מדובר במחקר שמהווה הזדמנות לעורר את תשומת ליבו של הציבור לבעלי החיים – ובמיוחד לטבע העירוני", אומרת ורדי. "נגיף הקורונה איפשר לנו, בדרכו, להזכיר לציבור שיש טבע מחוץ לבית, שאפשר ללמוד עליו ושצריך לשמור עליו. במיוחד לאחר תקופת הסגר, אנחנו מבינים עד כמה הטבע חשוב, לא רק לבעלי החיים, אלא גם לנו – בני האדם", היא מסכמת.


בעקבות הכתבה ב"זווית" הסיפור פורסם גם ב-ynet

שתפו‬        


הירשמו לניוזלטר שלנו

עקבו אחרי זווית