שתפו‬        

יעל מור

האם יש יותר מדי עצים ביער?

מחקר ישראלי חדש מצא שצפיפות נמוכה בחלקות היער מסייעת לעצים לקבע יותר פחמן דו-חמצני וכך לתרום למאבק במשבר האקלים
26 בינואר 2021



המנהג המזוהה ביותר עם חג ט"ו בשבט הוא כמובן נטיעת עצים: מדי שנה, יוצאים המוני ישראלים לנטוע שתילים צעירים ברחבי המדינה כסמל להתחדשות ולצמיחה. בשנים האחרונות נוספה משמעות נוספת למנהג – המאבק במשבר האקלים.

עצים, ויערות בפרט, הם גורם חשוב מאוד בבלימת תהליך שינוי האקלים בשל יכולתם לקבע פחמן אטמוספרי ולאחסן אותו לזמן ארוך בגזע העץ ובענפים. בעקבות כך, יצאו בעשורים האחרונים יוזמות וקמפיינים רבים ששמו לעצמם מטרה לנטוע מיליארדי עצים בכל רחבי העולם. בישראל, מאמצי הייעור הביאו לנטיעה של מאות מיליוני עצים: קרן קימת לישראל בלבד נטעה מאז הקמתה כ-240 מיליון עצים והתחייבה לנטוע עוד כ-6 מיליון עצים בעשור הקרוב ובמסגרת תכנית "מיליארד העצים" של האו"ם (UNEP).

כעת, לפי ממצאי מחקר חדש של מכון ויצמן למדע בשיתוף קק"ל, נראה כי בחלקות יער בעלי צפיפות גבוהה קצב הצמיחה וקצב קיבוע הפחמן של העצים אטי לעומת אלו בעלי הצפיפות הנמוכה, מה שמעלה את השאלה – הייתכן שביערות ישראל יש יותר מדי עצים?

היער היבש בישראל

"יער ירוק וצפוף קוסם לנו", אומר ד"ר תמיר קליין מהמחלקה למדעי הצמח והסביבה במכון ויצמן למדע, ממובילי המחקר, "אבל צפיפות גבוהה מדי גורמת לתחרות חזקה בין העצים ולעיכוב בגדילה. כל שכן בתנאי האקלים היבשים בישראל: משום שאין הרבה גשמים לפעמים העצים מתחרים על המים – תרחיש בו תמיד יש מנצחים ומפסידים".

המחקר התחיל לפני כ-11 שנה, ביער יתיר שבנגב, היער הנטוע הגדול ביותר בישראל המאכלס בעיקר אורנים, שנמצא מדרום להר חברון וממזרח ליישוב מיתר. "למעשה, זהו היער היבש ביותר בישראל", אומר קליין.

בשנת 2010 נצפתה תמותת עצים נרחבת ביער יתיר. לפי ההערכות זוהו כ-50 אלף עצים מתים ברחבי היער, לאחר שנת בצורת קשה (2009), שבה משק המים הישראלי הגיע למשבר החמור ביותר מזה 85 שנה ואזור הנגב הוכרז כאזור נפגע בצורת. "אחת מהשאלות שעלו הייתה מה היה קורה אם היו פחות עצים: אולי היו יותר מים לכל עץ, ואולי שיעור ההישרדות היה עולה, ומכאן הגענו לשאלה של המחקר שלנו – מהי הצפיפות המיטבית של יער?" אומר קליין.

העצים מתחרים זה בזה על מים ובעיקר על אור. תצלום: Christian Ferrer – Wikimedia Commons

לדברי קליין, הצפיפות הכללית שרואים ברוב יער יתיר היא 30 עצים לדונם. "בהובלת פרופ' דן יקיר מהמחלקה למדעי כדור הארץ וכוכבי הלכת במכון ויצמן למדע, עשינו ניסוי של דילול: הגענו לחלקות, סימנו אותן וכרתנו חלק מהעצים כדי לרווח וכדי לייצר צפיפויות שונות. הורדנו באופן יזום בחלק מהחלקות את מספר העצים ל-20 עצים לדונם ובחלק הורדנו ל-10. רצינו לראות איך זה ישפיע על העצים הנותרים".

כדי למדוד את ההשפעה, התקינו החוקרים על גבי העצים חיישנים שמודדים את הקוטר של הגזעים, ומדדו קצבי פוטוסינתזה בעזרת תאי מדידה סגורים המודדים את ריכוז הפחמן הדו-חמצני. בנוסף, מדדו פרמטרים אחרים כמו התחדשות היער – כמות הנבטים של האורנים, נביטה ומספר השתילים.

"כבר בשנה הראשונה אחרי שכרתנו עצים בצורה מבוקרת, הדבר הראשון שראינו זה שהעצים שהשארנו 'נשמו לרווחה': קצב הגידול שלהם הוכפל ואפילו שולש", אומר קליין. "זו תופעה שרואים הרבה פעמים ושמתרחשת משום שעצים מתחרים אחד עם השני על המים ועל האור".

תחרות על אור

לפי קליין, היה ניתן לצפות שהסרת התחרות תגדיל את אספקת המים לעצים הנותרים. אולם, שילוב המדידות עם מודל אקו-הידרולוגי של פרופ' נעמי טייג מאוניברסיטת קליפורניה, הראו שדווקא התחרות על האור היא הגורם הראשי להצלחת הדילול: ללא העצים השכנים שהצלו עליהם, הצליחו העצים הנותרים להגביר את קצב קיבוע הפחמן ולגדול מהר יותר.

לפי קק"ל, היערות בישראל קולטים כמיליון טון פחמן בשנה (שווה ערך ל-3.7 טון פחמן דו חמצני): קיבוע הפחמן הוא חלק מתהליך הפוטוסינתזה, בו אצות וצמחים משתמשים באנרגיית השמש, במים ובפחמן דו-חמצני כדי לייצר סוכרים ופחממות. קיבוע פחמן על ידי אורגניזמים פוטוסינתטיים יבשתיים וימיים הוא גם התהליך המרכזי כיום בעולם שמפחית את רמות הפחמן הדו-חמצני באטמוספרה ומאזן במעט את העלייה התלולה בריכוז הפחמן הדו חמצני בשל פעילות האדם ובראשה שריפת דלקי מאובנים.

במחקר, ראו החוקרים כי קוטר גזעי העצים בחלקות המדוללות גדל יותר מאלו שבחלקות הצפופות וכמו כן ראו כי המחטים שלהם היו ארוכות יותר – סימן מובהק לקיבוע פחמן מוגבר. "ראינו שהסיבה לגידול המוגבר בחלקות המדוללות היא שאין להם עצים שכנים שמצלים עליהם. כלומר, הם מוארים בחלקים ארוכים יותר מהיום ובגלל זה עושים פוטוסינתזה מוגברת ומצליחים לקבע יותר פחמן", אומר קליין.

מלבד המדידות של קוטר גזע העצים ואורך העלים, מדדו החוקרים את קיבוע הפחמן גם באופן ישיר "מדדנו בעזרת מכשיר שנסגר על העלים את כמות הפחמן שהם שואבים מהסביבה ומקבעים. נעזרנו בסוג של תא מדידה שסוגר את הפחמן בסביבת העלה ובו חיישן אינפרה- אדום שיכול לספור מולקולות של פחמן דו-חמצני. ברגע שהכנסנו את העלים החיים – כלומר, העלים שנשארו מחוברים לעץ – לתא המדידה, החיישן הראה שהפחמן הדו-חמצני הולך ואוזל בקצב מהיר. ראינו שקצב הצריכה של הפחמן היה גבוה יותר בחלקות המדוללות מאשר באלו הצפופות".

ראינו שקצב הצריכה של הפחמן היה גבוה יותר בחלקות המדוללות מאשר באלו הצפופות. תצלום: photoeverywhere

עצים חזקים יותר

אל יער יתיר חזרו החוקרים מדי שנה במהלך 11 השנים האחרונות, במסגרת ניסוי שבוצע כחלק מרשת תחנות מחקר אקולוגי ארוך-טווח (LTER). "אנחנו יכולים להגיד שגם אחרי 11 שנה, התופעה רק הולכת ומתעצמת. היום כבר נפתח פער בין העצים שנמצאים בחלקות המדוללות לבין העצים שגדלים בחלקות הצפופות – בחלקות הדלילות העצים הרבה יותר חזקים מהעצים בחלקות הצפופות".

אז האם צריך להתחיל לכרות עצים? נדמה שאפשר לחכות רגע עם הגרזנים. החוקרים אמנם מצאו את צפיפות היער המיטבית, אך נכון להיום לא ניתן ליישם את המלצתם לדילול היערות הקיימים. "אנחנו ממליצים לקק"ל לדלל חלקות, אבל לוגיסטית זה מאוד יקר ומסובך ליישום", אומר קליין. "היערות בישראל לאו דווקא קרובים לכבישים ובשביל לדלל אותם צריך לשלוח אנשים לתוכם עם מסורים ואחר כך להוציא את הגזע הכרות – זו אופרציה מסובכת".

במקרה של נטיעות חדשות, החוקרים ממליצים לא לתכנן אותן צפופות מדי ולהתחשב בהשפעת הצפיפות על בריאות העץ, זאת כדי שלעצים החדשים יהיו יותר שטח ומשאבים כדי לגדול, לשגשג, לקבע יותר פחמן ולסייע במיתון משבר האקלים.


בעקבות הכתבה ב"זווית" הסיפור פורסם גם ב- ynet

שתפו‬        


הירשמו לניוזלטר שלנו

עקבו אחרי זווית