לדברי קסלר, בישראל בוצעה בדיקה ראשונית בעזרת נתוני רשות המים, ונמצאה עלייה קלה בטמפרטורת מי התהום העליונים. המאגרים בישראל לא זהים בחשיפתם לטמפרטורה החיצונית שתלויה בעד כמה הם קרובים לפני הקרקע. "אם מי התהום הם בעומק 2 מטרים והתנאים בחוץ משתנים", אומרת קסלר, "הם יושפעו יותר מאשר מי תהום בעומק מאות מטרים".

לצד זאת, היא מצביעה על אתגרים נוספים שיכולים להשפיע על איכות המים מלבד הטמפרטורה – גם הם מעשה ידי אדם. "מי תהום זה משהו שנמצא לנו מתחת לרגליים ומושפע מאוד מהפעילויות שלנו", היא מבהירה. לפי קסלר, סכנה גדולה טמונה בשפכים תעשייתיים, בביוב ובחומרי הדברה. "לכל מה שנשפך על פני השטח, יש פוטנציאל לחלחל ולהשפיע על איכות מי התהום". זיהומים אלה, היא טוענת, מסכנים יותר את איכות המים בישראל מאשר ההשפעה של התחממות מי התהום. סכנה נוספת בישראל מגיעה בעקיפין מהתחממות כדור הארץ – עלייה בגובה פני הים עלולה לגרום להמלחת אקוויפר החוף עקב חדירת מי ים לאקוויפר.

איפה יש מקום לתקווה? לפי קסלר, בעשור האחרון ניהול האקוויפרים השתפר משמעותית אחרי שנים שבהן היה מצב של גריעת מים, בדומה לחשבון בנק שבו "הכמות הולכת ויורדת". הדבר קשור לכניסת ההתפלה שגם לה היבטים סביבתיים בעייתיים כמו צריכת אנרגיה גבוהה. יחד עם זאת, השימוש הנרחב בהתפלת מים מאפשר "יותר דרגות חופש לגופים שמנהלים את משק המים להחליט כמה הם שואבים". לכן, היא מסבירה, מתאפשר "לשמר ולשקם את המפלסים באקוויפרים", היא מסכמת.