״השריפות הללו והפגיעה בחקלאות כתוצאה מהן, עלולות להשפיע על עליית מחירי הירקות והפירות וצריך להתגייס לעזור למגדלים״. צילום: Matthis Volquardsen, Pexels
השריפות הקשות בצפון הארץ כתוצאה מהמלחמה גובות מחיר יקר לא רק מהתושבים אלא גם מהטבע, כשאלפי דונם של חורש ועשרות כוורות נשרפו כליל. מדובר בפגיעה אקולוגית וחקלאית חמורה, שכן דבורים הן בין המאביקים החשובים בטבע, אך מצבן בארץ ובעולם לא מזהיר – בשנים האחרונות נעלם מעל לשליש מאוכלוסיית הדבורים, כשהסיבה העיקרית לכך היא הגורם האנושי. שריפות כמו אלו שאנו עדים להן בימים אלו רק מגבירות את הפגיעה באוכלסיית הדבורים בארץ.
אחת הסיבות להיעלמות הדבורים היא פגיעה בשטחים הפתוחים בעקבות התפשטות האדם, ופחות סביבה טבעית משמע גם צמצום בכמות הפרחים מהן הדבורים ניזונות. לפי מחקרים, גורמים נוספים המשפיעים לרעה על אוכלוסיית הדבורים הם: משבר האקלים, שימוש רב בחומרי הדברה, מזון לא מגוון וטפילים שונים. דבורת הדבש היא אומנם המין המפורסם ביותר, אך הוא לא היחיד שנפגע שכן בעולם קיימים כ-25 אלף מיני דבורי בר שנעלמים מאותן הסיבות וגם בשל התחרות עם דבורי הדבש על משאבים כמו מזון.
יש עשן בלי אש
״דבורי דבש רגילות לעשן״, אומרת ד״ר ויקטוריה (ויקי) סורוקר ממנהל המחקר החקלאי במכון וולקני. ״כשיש שריפה דבורים נכנסות לעומק הכוורת כדי להגן על הזחלים ועל המלכה, וגם כדי למלא את הבטן שלהן בדבש במטרה לאגור אנרגיה ליום שאחרי השריפה״. לדבריה, תמיד היו שריפות בטבע, וההתנהגות הזו התפתחה ככל הנראה כדי לעזור לדבורים להתמודד עם מחסור באוכל לאחר השריפה, ולייצר עתודות מזון לפרק זמן מסוים, עד שתתחדש הפריחה שממנה הן ניזונות. ״נוסף על כך, גם בני האדם לימדו את הדבורים שהטיפול בכוורת נעשה באמצעות שימוש בעשן״, היא אומרת. ״כשדבוראי פותח את הכוורת הוא מעשן אותה כדי להרגיע את הדבורים, לכן הן לא מפחדות מעשן ואין להן דחף לברוח ממנו״.
עם זאת, יש הבדל בהישרדות הדבורים בטבע לעומת בכוורות התעשייתיות. ״בטבע חיו הדבורים במערות או בגזעי עצים, וכנראה שעובי העץ הגן עליהן כשהן נכנסו לעומק הכוורת״, מסבירה סורוקר. במקרה של הכוורות המוכרות לנו היום, מעטפת העץ החיצונית של הכוורת לא מגינה על הדבורים באותו האופן. ״העץ של הכוורות בחקלאות לא דומה לגזע עץ עבות, כך שבזמן שריפה הכול נדלק״, היא אומרת. ״הכוורת בנויה כך שהדבש עוטף את החלות מבחוץ, ולכן הוא זה שיתכלה ראשון. השעווה נמסה מהחום, ומכיוון שהדבורים נשארות בכוורת, הן מתות״. לדבריה הנזק הוא כפול; גם אם הדבורים עצמן לא היו מתות, המזון שלהן נשרף מכיוון שהשריפה פוגעת בשטחי המרעה שלהן.
״כשיש שריפה דבורים נכנסות לעומק הכוורת כדי להגן על הזחלים ועל המלכה, וגם כדי למלא את הבטן שלהן בדבש במטרה לאגור אנרגיה ליום שאחרי השריפה״. צילום: Ouki Web, Pexels
אחת בשביל כולן וכולן בשביל אחת
מלבד חשיבותן האקולוגית, גם ענף החקלאות נסמך על פעולת ההאבקה של הדבורים ו-80 אחוז מהגידולים החקלאיים בעולם תלויים בהן. את הפירות ואת הירקות המוכרים לנו מאביקות בעיקר דבורי הדבש אך גם דבורים ממין בומבוס האדמה שנחשבות למאביקות טובות יותר הודות לשיטת ההאבקה הייחודית שלהן. כבר 142 שנה שענף הדבש קיים בישראל, וכיום קרוב ל-80,000 כוורות מוצבות בקרבת גידולים חקלאיים ברחבי הארץ לצורך האבקה.
לדברי סורוקר, כדי להתחיל כוורת חדשה צריך מלכה אחת וכ-400 פועלות לפחות, וזאת משום שהן שומרות על הטמפרטורה בתוך הכוורת, בונות את החלות ואחראיות על הוולדות ועל ייצור המזון. ״דבורים הן סופר-אורגניזם, כלומר הן חלק מישות שהיא הכוורת – גם אם כמה דבורים הצליחו להינצל משריפה הן לא יכולות להתקיים, מכיוון שהן חייבות את הכוורת ואת המלכה שבלעדיה אין פועלות. לכן אלו ששרדו פשוט יזדקנו וימותו״, היא מסבירה.
״דבר דומה ראינו בשריפות בעוטף, גם שם נשרפו לא מעט כוורות בתקופת טרור העפיפונים ובלוני התבערה״, אומרת סורוקר. לדבריה, כשיש שריפה יש השפעה על ההאבקה של השנה הבאה – זו פגיעה בכיס גם של החקלאי וגם של הצרכן, ויידרשו פעולות שיקום גם כדי לאושש את אוכלוסיית הדבורים וגם כדי לעזור לחקלאים. ״השריפות הללו והפגיעה בחקלאות כתוצאה מהן, עלולות להשפיע על עליית מחירי הירקות והפירות וצריך להתגייס לעזור למגדלים״.
יידרשו פעולות שיקום גם כדי לאושש את אוכלוסיית הדבורים וגם כדי לעזור לחקלאים. צילום: Ante Hamersmit, Unsplash
תקווה חמוצה-מתוקה
למרות גורלן הטראגי של הכוורות והדבורים בצפון, עדיין יש תקווה לשקם את אוכלוסיית דבורי הדבש בישראל. ״יש לנו עוד כוורות בארץ, לכן האפשרות היא לקחת כוורת חזקה ולפצל אותה למספר כוורות קטנות שלאט לאט יתפתחו ויגדלו. אבל זה ייקח זמן עד שהחקלאים יצליחו להשלים את המחסור שנוצר״. פיצול כוורת הוא תהליך שבדרך כלל קורה באביב כשיש פריחה, אבל בארץ מתרחש גם בסתיו. ״עכשיו זוהי לא עונה טובה לפיצול כי הכוורות מלאות בדבש, קיץ זוהי עונת האגירה מכיוון שאין לדבורים מספיק מזון״, מסבירה סורוקר.
מצבן של דבורי הבר גרוע עוד יותר. ״לא רק דבורי דבש נפגעו: דבורים נודדות, ואם נשרפו שטחי המרעה (שטחים שבהם הדבורים תרות אחר מזון, ר״א) בצפון, אז גם דבורים אחרות נפגעו, כולל דבורי בר״, אומרת סורוקר. לדבריה, אי אפשר לפצל דבורי בר מכיוון שהן ישות בודדת ולא חלק מכוורת. ״אולי דבורי בומבוס שמקננות בקרקע הצליחו לשרוד, אבל למינים אחרים כמו בנאיות שהקן שלהן הוא כדור בוץ על סלע אין סיכוי להינצל – וגם אם יש כאלו ששרדו, מצבן גרוע אף יותר כי למינים אלו אין מאגרי דבש, ובקיץ קשה לדבורים למצוא מזון. לכן הנזק מהשריפה הוא עצום עבורן״.
לא צריך לאהוב דבש כדי להבין את ממדי הנזק שנגרם לחקלאות וכתוצאה מכך לביטחון המזון שלנו. האירועים הטראגיים האלו מזכירים לנו שלכל יצור – אפילו הזעיר ביותר – יש חשיבות רבה לתפקוד תקין של המערכת האקולוגית וגם לחיים שלנו; בלי שטחים פתוחים עם פרחי בר הדבורים לא יכולות להתקיים, ואנחנו לא יכולים לגדל את המזון שלנו ללא יכולות ההאבקה שלהן. ״את היקפי הנזק נוכל לאמוד רק בשנה הבאה. עלינו להיות מוכנים להשפעה שעלולה להיות לכך על מחירי הירקות והפירות״, מסכמת סורקר.
