שתפו‬        

נטע נסים

הסיפור האמיתי של ההצפות בכביש 90

בתגובה לירידת המפלס המהירה, הנחלים באזור ים המלח מעמיקים את שיפועיהם ומסכנים כבישים ותשתיות. מחקרים חדשים בנושא מספקים גם הצצה מרתקת לעבר הרחוק של כדור הארץ
26 במרץ 2020



גם השבוע, כמו בכל חורף בשנים האחרונות, נשמעו הודעות באמצעי התקשורת על סגירת כביש 90 באזור ים המלח והערבה עקב הצפות ושיטפונות. אך השיטפונות הללו לא רק מייצרים שיבושים בתנועה, אלא משפיעים בטווח הרחוק על התנהגותם של הנחלים באזור ועל התשתיות של כביש 90, אחד מקטעי הכביש הקשים ביותר לתחזוקה בישראל.

האתגר בתחזוקת הכביש נובע מהשינויים הסביבתיים שמתרחשים באזור, ובמרכזם ירידת מפלס ים המלח בקרבת קטע זה של הכביש. ים המלח מאבד יותר ממטר ממפלסו בכל שנה, בעיקר בשל שימוש במים מתוקים שזרמו אליו בעבר לטובת משק המים הישראלי, הירדני והסורי, וכן בשל שאיבת מי האגן הצפוני לטובת תהליכי הייצור של מפעלי ים המלח הישראלים והירדנים.

לירידת המפלס השלכות משמעותיות על סביבת ים המלח, המוכרת שבהן היא כנראה הופעת אלפי בולענים, שגרמה לסגירה של חופים רבים ולנטישת שטחי תשתיות ושטחי חקלאות ותיירות לאורך חלקו הצפוני של ים המלח. אך בעיה מוכרת פחות, שמסכנת את קיומו התקין של כביש 90, היא השינויים בזרימת הנחלים שנשפכים לים המלח כתגובה לירידת מפלס הים.

הנחלים מעמיקים, והכבישים בסכנה

סדרת מחקרים שנערכים בשנים האחרונות על ידי חוקרים מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית בירושלים ומהמכון הגיאולוגי, בוחנים את תהליכי ההעמקה (המכונה 'התחתרות') של הנחלים כתגובה לירידה במפלס ים המלח, ואת ההשפעה של תהליכים אלו על התשתיות של כביש 90. לדבריו של חגי איל, דוקטורנט באוניברסיטה העברית בהנחיית פרופ' יהודה אנזל ובהנחיית ד"ר נדב לנסקי מהמכון הגיאולוגי-מעבדת ים המלח, "בים המלח, ככל שהמפלס יורד, הנחלים מתאימים עצמם למפלס החדש ומתחתרים לאחור. זאת אומרת שהנחל מעמיק ומגדיל את השיפוע שלו על מנת להגיע לשיווי משקל מסוים לכל אורכו".

פרט להעמקה של הנחלים בעקבות נסיגת הים, נצפה במחקרים גם שינוי באופן שבו הנחלים סוחפים איתם סדימנטים – חומרים ששקעו בתחתית הנחל, כמו קרקע וסלעים – אל ים המלח, תופעה נפוצה בנחלי ים המלח בעת שיטפונות. "תהליכי ההתחתרות מלווים בהתארגנות מחודשת של הסדימנטים שהנחל מוביל, כמו לדוגמה אבנים וחלוקי נחל, כתוצאה משינוי בשיפועי הערוץ ועומק המים בזמן השיטפונות", אומר איל. "בשל נסיגת הים המהירה, הובלת הסדימנטים אל הים יכולה לקטון או להיפסק כתוצאה מחשיפתם של שטחים נרחבים בעלי שיפוע נמוך שעל גביהם הנחל לא מסוגל להוביל סדימנט גס. במקביל, לאורך הנחל, שטף החומר גם מתגבר עם הזמן, לאחר חשיפתם של אזורים בעלי שיפועים גבוהים יותר".

כיום הפרש הגובה האנכי בין מפלס הים לבין כביש 90 עומד על עשרות מטרים. מפלס הים יורד בקצב של יותר ממטר בשנה וממשיך לחשוף שיפועים גבוהים בשפכי הנחלים ולהגביר את תהליכי ההתחתרות שלהם. תהליכי ההתחתרות וזרימת הסדימנטים בחורף יכולה להיות הרסנית לתשתית הכביש, בעיקר במקומות שבהם שיפועי האפיק הם גבוהים, ולפגוע בגשרים, במעברי המים ובגשרים האיריים (נקודות חצייה של נחל שבו אפיקו רדוד).

ככל שהמפלס יורד, הנחלים מתאימים עצמם למפלס החדש ומתחתרים לאחור. צילום: Dave Herring, Unsplash

במחקר שהתפרסם בשנה שעברה נבחנה באופן ספציפי התנהגותם של שני נחלים, נחל אוג ונחל קומראן, המתנקזים לים המלח בחלקו הצפוני. לדבריו של איל, "כל אחד מהנחלים הללו מתנהג באופן שונה בתגובתו לירידה במפלס האגם. נחל אוג מגיב לירידת המפלס ומתאים את עצמו למפלס החדש. מדי חורף, בתקופת השיטפונות, הערוץ מעמיק, שיפועיו גדלים וסדימנטים מובלים אל האגם הנסוג. לאחרונה התחתרותו אף מתחילה לאיים על תשתיות כביש 90".

נחל קומראן, לעומת זאת, מתנהג באופן שונה. "ערוץ נחל זה אינו מגיע אל הים, ושיטפונותיו מתפזרים על גבי מישורי הבוץ הנרחבים החשופים בשפכו עקב נסיגת הים, ועל גביהם מצטברים גם הסדימנטים שהוא מוביל. מצאנו שהסיבה העיקרית לכך היא ששטח הניקוז של ערוץ זה הוא קטן יותר ומדברי יותר משל נחל אוג, ולכן השיטפונות הפוקדים את הערוץ אינם מספיקים כדי ליצור התחתרות ולהוביל סדימנטים אל האגם הנסוג".

מים המלח לתקופת הקרח

המחקרים הללו בעלי חשיבות יישומית גדולה ומתוכננים בהתאם לצורכי המדינה. לצד זאת, הם מהווים גם הזדמנות מחקרית חשובה לבחינת תופעות גיאולוגיות ייחודיות ברמה העולמית. לדבריו של ד"ר נדב לנסקי, חוקר בכיר ומנהל מעבדת ים המלח במכון הגיאולוגי, מכון מחקר ממשלתי, "המחקרים שלנו מכוונים לשתי מטרות שמתאחדות. המטרה הראשונה היא לתת מענה לאתגרים ההנדסיים של התחתרות הנחלים מתחת לכביש 90 ושמירה על התשתיות לאורך הכביש. הנחלים הולכים ומתחתרים והשיפועים שלהם גדלים, וזה מאתגר מאוד, מכיוון שיש לנו צורך לשמור על התשתיות הקיימות. כחלק מתפקידינו ובאמצעות המחקרים שלנו אנחנו מספקים הערכות והמלצות לצרכים מעשיים. אך מעבר לחלק היישומי, מטרות המחקרים שלנו הם גם בעלי פן מדעי משמעותי. עבורנו ההווה הוא המפתח לעבר, ואנחנו בוחנים באמצעותו תהליכים אחרים שקרו וקורים על פני כדור הארץ".

התחתרות הנחלים בים המלח מאפשרת לחוקרים לבחון תקופות קדומות מאוד. הממצאים של המחקר הנוכחי משמשים כהקבלה לתהליכים שקרו בתקופת הקרח האחרונה, לפני כ70,000 עד 15,000 שנה, כשמפלס האוקיינוס ירד באופן ניכר ונחשפו שטחים נרחבים של שולי היבשות בכל רחבי כדור הארץ. לדבריו של איל, "בשיא תקופות הקרח, מפלס המים של האוקיאנוסים ירד בכ-120-130 מטרים ונחלים ונהרות שהתנקזו לאוקיינוסים הגיבו באופנים שונים לירידת המפלס הגלובלית, בדיוק באופן שאנחנו יכולים לבחון בים המלח כיום".

"ישנו דמיון גיאומטרי בין שולי היבשות בעולם לבין שולי ים המלח בחלקו הצפון-מזרחי: מכיוון היבשה אל הים, שולי היבשות מורכבים מאזור שבו נצברים סדימנטים גסים במקומות שבהם הנחלים והנהרות נשפכים אל הים בזמן של מפלס ים גבוה, לאחר מכן ישנו מעבר לאזור רחב ושטוח המכונה 'מדף היבשת' שבנוי משכבה דקה יותר של סדימנטים, ולבסוף מעבר חד לאזור תלול המכונה 'מדרון היבשת'. ים המלח הוא המקום היחיד בעולם שנחשף בו שטח כזה ובו התהליכים קורים באופן מהיר הניתן לתיעוד בזמן של תקופת מחקר. להזדמנות זו אין תחליף. ניסויי מעבדה שמנסים להתחקות אחר אותם תהליכים לוקים בבעיה של שימוש בסוג וקנה מידה אחר של סדימנטים. אנחנו משתמשים במצב זה כהזדמנות ייחודית בקנה מידה עולמי".

 


בעקבות הכתבה ב"זווית" הסיפור פורסם גם ב-ynet

שתפו‬        


הירשמו לניוזלטר שלנו

עקבו אחרי זווית