מפעם לפעם מופיעה בעיתונות המדעית בשורה מרגשת על גילויו של מין חדש. המחשבה שעל פני כדור הארץ קיימים מינים של בעלי חיים, צמחים, פטריות ושאר אורגניזמים שטרם פגשנו היא מחשבה מרתקת ומסעירה, שמובילה מדענים לצאת ולתור אחר אותם יצורים חמקמקים. כאשר מתגלה מין חדש, החוקרים מעניקים לו שם מדעי על פי כללים מדעיים ומשייכים אותו לקבוצה כזו או אחרת של אורגניזמים. בעבר, המדענים ביצעו את המיון והסיווג של אורגניזמים בעיקר על בסיס מאפיינים מורפולוגיים ובית הגידול, אולם כיום ישנם כלי עזר נוספים שהם מדויקים ואובייקטיבים יותר וכל זאת בזכות היכולת להפיק ד-נ-א ולבצע השוואות גנטיות.
על אף שעד כה תוארו למעלה מ-1.6 מיליון אורגניזמים, עדיין מתגלים בכל שנה אלפי מינים חדשים. יתר על כן, ההערכות של חוקרי טבע, מדברות על מיליונים של אורגניזמים שטרם התגלו ותוארו בידי המדע. בדרך כלל, הסיכוי הגבוה ביותר לאתר מינים של בעלי חיים חדשים הוא באמצעות מסעות מחקר מאתגרים לחלקים הנידחים ביותר של כדור הארץ כמו מעבה יערות הגשם או מעמקיהם החשוכים של האוקיינוסים.
אבולוציה מקבילה
הסיפור שלפנינו שונה לגמרי. זה לא סיפור על מסע נועז לחלקי ארץ נשכחים ולא מדובר בבעל חיים שעין אדם טרם שזפה. זהו סיפורו של תן, נפוץ למדי, שהוא בכלל לא תן.
תנים הם טורפים השייכים למשפחת הכלביים. אוכלוסיות התן הזהוב נפוצות בדרום מזרח אירופה, דרום מערב ומרכז אסיה, המזרח התיכון ואפריקה (ראו איור). על בסיס המראה, סביבת החיים וההתנהגות הדומים נחשבו אוכלוסיות אלו כשייכות למין אחד (Canis aureus). אוכלוסיית התנים הזהובים במצרים ובארצות צפון אפריקה נחשבה לתת מין של התן הזהוב. התפוצה הכה הנרחבת של התן הזהוב עוררה את סקרנותם של המדענים והם החליטו לבדוק האם באמת כל האוכלוסיות משתייכות לאותו מין. למרבה ההפתעה, בשני מחקרים (כאן וכאן) שנערכו על אוכלוסיות שונות של תן זהוב בצפון ומערב אפריקה התברר שמבחינה גנטית אוכלוסיות אלו קרובות יותר לזאבים מאשר לתן הזהוב. עם זאת, אוכלוסיות התנים הזהובים ממזרח אפריקה לא נחקרו. במחקר מקיף שהתפרסם לאחרונה ביצעה קבוצה בינלאומית גדולה של מדענים בראשותו של קלאוס-פטר קופפלי ((Klaus-Peter Koepfli השוואה גנטית רחבת היקף בין זאב אפור (Canis lupus), זאב אתיופי (Canis simensis) ותנים זהובים מאירו-אסיה, ומאזורים שונים באפריקה לרבות מזרח אפריקה. ממצאי המחקר מראים באופן חד-משמעי שהתן האירו-אסייתי והתן הזהוב האפריקאי (על כלל אוכלוסיותיו) הם למעשה שני מינים שונים ושלמעשה האחרון קרוב יותר מבחינה גנטית לזאב האפור.
על פי חישובי החוקרים, התן הזהוב האירו-אסייתי התפצל מהקויוט ומהזאב האפור לפני כ-1.9 מיליון שנה, בעוד שהתן הזהוב האפריקאי התפצל מהם לפני כ-1.3 מיליון שנה. על סמך תוצאות המחקר החוקרים נתנו לתן הזהוב האפריקאי שם מדעי חדש – Canis anthus, ואף הציעו לו שם עממי חדש – זאב זהוב אפריקאי.
הזאב הזהוב האפריקאי הוליך את המדענים שולל במשך 150 שנה בעיקר בשל הדמיון הפיזי הרב שלו לתן הזהוב, דמיון שכנראה נובע מאורח חיים, סביבה ותזונה דומים. תהליך שכזה ידוע בשם אבולוציה מקבילה (parallel evolution), שמוגדרת כהתפתחות של תכונות דומות באורגניזמים ממוצא דומה אך שאינם מאד קרובים זה לזה. ההתפתחות המקבילה נובעת מהתאמות לסביבת חיים או צורת חיים דומות, אך אין להתבלבל בין אבולוציה מקבילה לבין אבולוציה מִתְכַּנֶּסֶת, שהיא התפתחות באופן בלתי תלוי של מאפיינים דומים אצל יצורים ממוצא שונה לגמרי (למשל, התפתחות התעופה בעופות, עטלפים ופטרוזאורים – קבוצת זוחלים מעופפים שנכחדה).
ישראל, נקודת מפגש
למחקר של קופפלי ועמיתיו יש גם פן ישראלי מעניין ומרתק. אחד מהמשתתפים במחקר הוא פרופ' אלי גפן מהמחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל-אביב. גפן סיפק למחקר ד-נ-א שהופק מתנים וזאבים אפורים מישראל. הממצאים מהתנים הישראלים, שהם הקרובים ביותר מבחינה גאוגרפית לאפריקה, היו יוצאי דופן: חלק מהתנים הם אכן תנים זהובים בעוד שפרטים אחרים, מאוכלוסיות אחרות בארץ, התגלו כשייכים לזאב הזהוב האפריקאי. כלומר, לראשונה מתברר שישראל מהווה את קו התפר בין שני המינים (תן זהוב וזאב זהוב) והם מתקיימים בה במקביל.
מהו הפיזור הגאוגרפי המדויק של אוכלוסיות שני המינים בארץ, האם ישנם בני כלאיים ביניהם ושאלות אחרות הן שאלות מסקרנות שנדרש מחקר המשך על מנת לענות עליהן. מחקר כזה כבר מתבצע בפועל ובעתיד הקרוב נוכל לקבל תשובות ראשוניות לשאלות אלו.
התן הזהוב בישראל
התן הזהוב האירו-אסייתי נפוץ בכל רחבי ארצנו וניתן לראותו בקרבת יישובי אדם. שעות הפעילות של התנים הן בעיקר בלילה אך ניתן לראותם גם בשעות בין ערביים ובשעות הבוקר המוקדמות. התן הזהוב כמו שאר הכלביים הוא בעל חיים חברתי החי בזוגות או להקות קטנות והוא מתקשר באמצעות יללות התנים המפורסמות. התן הוא אוכל-כל שניזון מיונקים קטנים, ציפורים, זוחלים ופגרים, אך גם מפירות וירקות. כטורף שאוכל פגרים ומכרסמים התן הוא בעל חשיבות אקולוגית וחקלאית. מנגד, התנים גם פוגעים בחיות משק, מטעים וכרמים, ובנוסף נחשבים למין שמפיץ את מחלת הכלבת. החשש מהתפשטות הכלבת הביא בזמנו (1964) את משרד החקלאות לצאת למלחמת חרמה כנגד התנים באמצעות פיזור חומרי רעל. הרעלות אלו אומנם פגעו קשה מאד באוכלוסיית התנים אך גם במינים של בעלי חיים רבים אחרים לרבות טורפים. בשנים שלאחר ההרעלה, כתוצאה מהתמעטות הטורפים, נוצר פיצוץ אוכלוסין של מכרסמים שגרמו לפגיעה קשה בחקלאות. בעקבות התוצאות הקשות של אותן הרעלות הוכנס התן לרשימת המינים המוגנים בחוק ומאז אוכלוסיותיו השתקמו. ייתכן מאד שאותה הרעלה אפשרה אכלוס מחדש של אוכלוסיות תנים מהגרות אך לא ברור לעת עתה מאיפה בדיוק הן הגיעו.
בעקבות הכתבה ב"זווית", הסיפור פורסם גם ב"הארץ"