בעולם שבו הטבע סובל מפגיעה הולכות וגוברת מצד האדם, מיפוי התפוצה של מיני בעלי החיים היא משימה חשובה, שכן על מנת לשמור על בעלי חיים, לתכנן ולהקים שמורות עבורם, לחקור את אורח חייהם ואת הגורמים המסכנים אותם יש לדעת בראש ובראשונה היכן הם חיים.
כעת, במחקר חדש בהובלתם של חוקרים ישראלים, מופתה תפוצתם של כל הזוחלים בעולם. מידע נרחב זה מצטרף למיפויים הקיימים של תפוצת היונקים, העופות והדו-חיים, וכך משלים את התמונה של תפוצת כל בעלי החוליות היבשתיים. מעבר לחשיבותו המדעית של מיפוי הזוחלים המקיף, המידע שעולה ממנו מצביע על כך שתכניות השימור שקיימות כיום לא מותאמות לשמירה על הזוחלים.
מפת צפיפות מיני זוחלים בעולם:
הזוחלים פחות סקסיים
קבוצת הזוחלים מורכבת מבעלי חיים שונים מאוד זה מזה: תנינים, נחשים, לטאות וצבים כולם נכללים בקבוצה זו. הזוחלים צריכים לשנות את התנהגותם בהתאם לתנאי הסביבה על מנת לווסת באופן עצמאי את הטמפרטורה שלהם (אך הם אינם בעלי "דם קר" – טמפרטורת גופם של זוחלים פעילים גבוהה לרוב מ-30 מעלות ולעיתים מגיעה גם ל-40 מעלות ויותר).
רול מספר שמיפוי הזוחלים היה קשה יותר מהמיפויים שקדמו לו, ולכן גם ארך זמן רב יותר. לדבריו, מיקומיהם של מיני היונקים, העופות והדו-חיים היו מתועדים בצורה שיטתית במספר מצומצם של ספרים מקיפים, ולכן קל היה למפות את כולם. אך התמונה הייתה שונה בזוחלים: "המידע הזה פשוט לא היה קיים", הוא אומר. "מעבר לזה, הזוחלים גם נחשבים פחות 'סקסיים', הם נמצאים פחות בעין הציבור – וגם פחות בעין המדענים".
כדי להפיק מידע דומה על הזוחלים היה על החוקרים לסקור אלפי ספרים ומאמרים, וכן בסיסי נתונים מוזיאוניים ואחרים. החוקרים סקרו את המידע, בחנו תיעוד של כל מיני הזוחלים – גם כאלה שלא נראו עשרות שנים – ויצרו מכל המידע הספורדי הזה מיפוי מסודר ומפורט.
כאמור, מעבר לערכו המדעי של המידע שנאסף, מיפוי אזורי המחייה של הזוחלים חושף גם את הצורך בתיקון תכניות השימור הקיימות על מנת שיגנו גם עליהם. דוגמה לכך היא הלטאות, קבוצה ענקית שכוללת מעל 6,500 מינים (לשם השוואה, ידועים כיום בכל העולם כ-6,000 מיני יונקים): עושר המינים הגבוה ביותר של לטאות מצוי דווקא באזורים מדבריים ותת-מדבריים, בעוד אצל עופות, יונקים ודו-חיים מספר המינים הולך ויורד ככל שמתרחקים מקו המשווה, והוא נמוך במיוחד במדבריות.
עקב התפוצה השונה, תכניות השימור הנוכחיות, שמתמקדות באזורי המחייה של המינים האחרים, לא מגנות כראוי על הלטאות. בנוסף, על פי עורכי המחקר, ניתן לחלק את המשאבים כך שיגנו בצורה טובה יותר על זוחלים מבלי לפגוע במינים אחרים.
כך למשל, במקרים שבהם ישנם שני אזורים שבהם חיים בדיוק אותם מינים של יונקים, ציפורים ודו-חיים, אבל רק באחד מהם חי מין של זוחל מסוים – ניתן יהיה בזכות המיפוי החדש להשקיע באזור זה יותר מאמצי שימור. "באותו כסף אנחנו יכולים להשיג יותר עבור כלל המינים, כולל הזוחלים", אומר רול, שהוביל את ניתוח הנתונים.
2,000 מיני זוחלים
מטבע הדברים, במהלך התקופה הארוכה שבה התבצע המיפוי התגלו לא מעט מינים חדשים של זוחלים: מעל 2,000 מינים, למעשה. "כל שלושה-ארבעה חודשים בערך אנחנו צריכים לעדכן את כל המידע שלנו", אומר רול. "זה עושה את העבודה קשה ומורכבת מאוד".
בעוד כשנה יפרסמו החוקרים באינטרנט מאגר מידע מסודר שיכלול מפות תפוצה של כל מיני הזוחלים שמופו. המאגר, כמו המאמר, יהיה מעודכן לאוגוסט 2015, והזוחלים החדשים שהתגלו מאז יצטרכו לחכות. "בימים אלה אנחנו שוקדים על הגרסה הבאה של מאגר המידע שלנו, שכבר כוללת למעלה ממאתיים מינים נוספים".
בעיה אפשרית אחרת במאגר מידע נרחב כזה, שמתעד את מיקומם של מינים נדירים, הוא הסכנה שציידים ואספנים בלתי חוקיים ישתמשו בו כדי לגלות את מיקומם של הזוחלים וכך לפגוע בהם. עם זאת, רול טוען שהמאגר החדש לא יגרום לפגיעה בזוחלים.
"מי שמחפש חיה נדירה מסוימת ממין בודד יודע איפה היא נמצאת באותה רמה של דיוק, אם לא גבוהה יותר, גם בלי שיהיה לו המידע שלנו", הוא אומר. "מעבר לכך, אני מקווה שהמידע שנספק יהווה כלי עזר מכריע עבור אנשים וגופים העוסקים בהגנה על זוחלים בפרט והטבע בכללותו (גם בפני ציד ואיסוף לא חוקיים) – זוהי המטרה המרכזית שעמדה לנגד עינינו לאורך כל שנות איסוף המידע".
לדבריו של אורי, צוות החוקרים ניהל לא מעט דיונים בנושא: "זה חשוב לנו יותר מלכל אחד אחר, החיות האלה הן הרי בנפשנו".
להגן על זוחלי ישראל
במסגרת המיפוי הכלל-עולמי שהתבצע במחקר, נמצא שבהשוואה לאזורים אחרים בעולם, ישראל מתאפיינת בעושר גבוה של מיני זוחלים. "הזוחלים מעלים את קרנה של ישראל", אומר רול. ישראל מתאפיינת בזוחלים רבים, חלקם ממינים אנדמיים או כמעט אנדמיים, כלומר מינים שתפוצתם בעולם מסתכמת אך ורק בישראל או בישראל וסביבתה הקרובה. תופעה זו מאפיינת בעיקר (אך לא רק) את החרמון, שבו ניתן למצוא מינים אנדמיים נדירים כמו שממית החרמון וצפע החרמון.
מינים אלה, שמוגבלים בתפוצתם, כמו גם מינים שאינם אנדמיים, נפגעים מאוד ועלולים להיכחד עקב פגיעה בבתי הגידול הטבעיים שלהם. זוחלים שחיים בחרמון נפגעים עקב פעילותם של הצבא ושל אתר הסקי במקום, וכן עקב איסוף בלתי חוקי על ידי סוחרי בעלי חיים וחובבי זוחלים.
זוחלים שחיים באזורי חולות במישור החוף, בצפון הנגב ובערבה נמצאים בסיכון בגלל שימושים בקרקעות לצורך בנייה, חקלאות וכריית חול. שנונית באר-שבע, לטאה אנדמית לישראל שחיה בצפון הנגב, נמצאת בסכנת הכחדה חמורה בין השאר בגלל ייעור שמבצעת הקרן הקיימת לישראל ובשל בנייה שמתבצעת באזור, ושינויים נוספים ביעודי קרקע הפוגעים כולם באדמת הלס עליה היא חיה.
מיני זוחלים שחיים במקווי מים מתוקים נפגעים בין היתר כתוצאה מזיהום מים: לדוגמה, אוכלוסיית הצב הרך, שהיה נפוץ בעבר ברוב נחלי החוף, הצטמצמה מאז תחילת המאה העשרים בצורה משמעותית.
רול אומר שכדי לשמר את זוחלי הארץ וחיות ארצנו בכלל יש צורך בשינוי גישה משמעותי. "אנחנו צריכים לחשוב על מדיניות יותר מושכלת ברמה לאומית של הגנה על החיות שלנו ולאפיין בצורה יותר טובה את המקומות שבהם הן חיות ואת הדרישות שלהן בשביל להמשיך להתקיים לאורך שנים, וכך להגן עליהן בצורה טובה יותר".
על פי רול, המודעות היא חלק עיקרי בשינוי. "חשוב מאוד להעלות למודעות את החשיבות העמוקה של שמירה על הטבע של ארצנו גם על צדדיו הפחות מוכרים כדוגמת הזוחלים".
