אחד המבחנים המעניינים בדק את הזיכרון המרחבי של העורבים. החוקרים הניחו בכל פינה בחדר שלוש צלחות מכוסות כשרק באחת מהן הוסתרה במבה – מזון אהוב במיוחד על העורבים. הם חזרו על הניסוי מספר פעמים ובדקו האם העורבים זוכרים באיזו צלחת מחכה להם הבמבה או האם הם ימשיכו לבדוק פעם אחר פעם את כל הצלחות עד שיגיעו לזו שבתוכה נמצא החטיף. הם סכמו את מספר הטעויות של כל עורב בכל חזרה, והבחינו שמספר הטעויות של רוב העורבים התמעט מחזרה לחזרה. עם זאת, העורבים קצרי הזנב התעלו על חומי העורף – הם טעו פחות והצליחו יותר במציאת המזון.

מבחן אחר בחן את נכונותם של העורבים לקחת סיכונים. תחילה הציבו החוקרים צלחות מזון בחדר ריק, הכניסו לחדר את העורבים ומדדו כמה זמן לקח להם לגשת לצלחות. לאחר מכן חזרו על אותו הניסוי, אך הפעם ישב אדם בחדר. החוקרים מדדו כמה זמן לקח לעורבים לגשת למזון בנוכחות האדם וכמה זמן הם בילו בקרבת הצלחות. התוצאות הראו הבדלים משמעותיים, כאשר קצרי הזנב התעלו על חומי העורף במידת התעוזה. "היו עורבים שלקח להם כמה דקות להחליט אם להיכנס לחדר ולאכול מהצלחות, ואילו אחרים בחרו לא להיכנס בכלל, כלומר יש הבדלים ביניהם במוכנות לקחת סיכון."

ניסוי נוסף בחן את יכולת פתרון הבעיות של העורבים. החוקרים הניחו גליל שקוף במאוזן על הקרקע ובתוכו במבה. כדי להשיג את המזון היה העורב צריך להבין שעליו לגשת לצד הגליל במקום לנקר בו ישירות. החוקרים מדדו את משך הזמן שלקח לעורבים להבין ולפתור את הבעיה. חלק מהעורבים פתרו את האתגר תוך שניות בודדות בעוד אחרים לא הצליחו כלל. גם במקרה זה השיגו העורבים קצרי הזנב תוצאות טובות יותר מהעורבים חומי העורף.