מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) בסוף שנת 2014, מספר בני 65 ומעלה בישראל הוא 900 אלף איש, וחלקם באוכלוסייה 10.8%. בשנים האחרונות יש עלייה הדרגתית בתוחלת החיים וכיום גילם של קרוב למחצית הקשישים הוא יותר מ-75. אוכלוסיית הזקנים (בגופם) צפויה להכפיל עצמה בעשרים השנים הבאות, ועד שנת 2035 חלקם באוכלוסייה יהיה קרוב ל-15%.
לא קל להיות קשיש בישראל. הבריאות לא תמיד בשיאה, ההוצאות גדלות וההכנסות לרוב גם קטנות, ולמרות זאת הבעיה הגדולה ביותר של בני ה-65 ומעלה בישראל היא הבדידות, שמטרידה 36% מתוכם לפי נתוני הלמ"ס.
הבדידות מלווה לעתים בהרגשה של היעדר תכלית ובמחשבה ש"אף אחד לא צריך אותי". זה קורה במיוחד אחרי שהילדים עזבו את הבית וגרים רחוק או כשאדם המורגל בעבודה יום-יומית מוצא את עצמו יום אחד בפנסיה ואינו יודע כיצד למלא את יומו. האם דיור מוגן ירוק בקהילה שמושתתת על ערכים סביבתיים יכול להיות הפתרון?
בארצות הברית הביקוש למגורים בקהילות הדיור המוגן הירוק עולה על ההיצע, וההערכות מדברות על כך שב-20 השנים הבאות הקהילות הירוקות יהפכו להיות מקובלות לא פחות מבתי האבות הרגילים (אלה שמשחקים בהם בינגו, ברידג' ורמי ולא מטפחים גינה אקולוגית…).
בקהילת הדיור המוגן WakeRobin השוכנת במדינת ורמונט שבארה"ב ערכי קיימות, שמירה על הסביבה וחיבור לטבע הם הבסיס שסביבו נבנתה הקהילה. חבריה יוזמים ותומכים במיזמי מחזור, ומעודדים שורה של אמצעים לחיסכון באנרגיה ובמים. החיים בקהילה מתנהלים בהתאם לשורה של נהלים סביבתיים.
בגיל 77 דיוויד קונרד, תושב הכפר, מרכז את תכנית המחזור של התושבים וגם מקפיד על עבודה בגינה הקהילתית וצעידה של 6.5 ק"מ מדי יום בחורשה הסמוכה לכפר. תושבים אחרים עוסקים בהכנה ובמילוי של צנצנות סירופ מייפל או מטפלים בכוורות הדבורים שמהן הם מפיקים דבש. "חיפשתי מקום שהוא בריא", מצוטט קונרד במאמר שפורסם במגזין The NewYork Times. קונרד, פרופסור במכללה עד לא מכבר, הוא חלק מדור חדש של קשישים שעבורם קיימות היא דרך חיים: "אנו אוהבים להתייחס אל עצמנו כאל חלוצים".
ולא רק לסביבה, בנייה מודעת סביבתית היא גם לרוב נעימה יותר למשתמש: מחקרים מראים שבבניינים ירוקים שבהם נעשה שימוש בתאורה טבעית שופרו הישגי העובדים ב-25%. מה שנכון לעובדים מועיל גם לקשישים שיכולים ליהנות מסביבה טבעית, מאוויר נקי וממבנים שפולטים פחות מזהמים.
דיור מוגן ירוק בישראל – כלי להגברת המכירות?
בינתיים בישראל, מתחמי דיור מוגן המגדירים עצמם "ירוקים" הם במקרים רבים רחוקים מרחק רב מלהיות סביבתיים. בתי אבות רבים ממוקמים בשולי הערים, מה שמקשה על הניידות של הדיירים. הם מציעים קרבה לטבע ונוף פתוח כשלמעשה מדובר בפארק מהונדס או בגינה רחבת ידיים ונטולת צל שבה מפוזרים מזרקות, מדשאות וספסלים יתומים. אותו נוף ירוק הנשקף מחדר המגורים דורש השקיה בכמויות עצומות של מים, ריסוס בקוטלי עשבים ומשמידי חרקים והוספה של דשנים כימיים למיניהם. ברור שהדיור הירוק לכאורה שמציעות רשתות בתי האבות המוכרות אינו מתאים לקשישים שחיו כל חייהם בהרמוניה עם הסביבה כשהם מקפידים לצמצם את פגיעת האדם בה.
אחת הרשתות שהרימה את הכפפה, לפחות בכל הקשור לבנייה ירוקה של בתי אבות בישראל, היא "בית בלב". הרשת נמצאת היום בעיצומה של בניית מתחם דיור מוגן רחב היקף עם יותר מ-200 יחידות דיור על שטח של 25 דונמים, וייתכן שבמושבה הראשונה פתח תקווה נראה בקרוב את הדיור המוגן הירוק הראשון בישראל.
תכנון המתחם בוצע בליווי חברת "ESD – פיתוח סביבה וקיימות". מזי הלל-אלוני, יועצת בנייה ירוקה שליוותה את הפרויקט, מספרת שבמתחם יוקמו מבנים גדולים שבכל אחד מהם מספר רב של יחידות דיור קטנות, לכן בתכנון הושם דגש על אור טבעי ועל אוורור שלהן. התכנון הירוק התחיל באופן העמדת המבנים ותכנון הפתחים בצורה שתאפשר זרימה של אוויר ביניהם ואור לתוכם. בבנייה נעשה שימוש בחומרים בעלי תו תקן ירוק ויותר מ-75% מהם יוצרו בישראל.
היום קשישים רבים מסתייגים למעבר לדיור מוגן בשל תדמית אפורה משהו שלה זוכה הענף בשנים האחרונות, ובכל מקרה יש פער גדול בין ישראל ובין ארצות הברית ואירופה בכל מה שקשור לבנייה ירוקה של בתי אבות. אלא שבנייה בצורה המתקשרת עם הסביבה ומתחשבת בה יכולה להפוך את האפור לירוק ולשנות במשהו את ההתייחסות של בני הגיל השלישי לדיור המוגן. חוקרים סבורים שמבנים ירוקים המאופיינים באור טבעי ובאוויר צלול יכולים להועיל במיוחד לאוכלוסיית הקשישים ובדרך להקטין את ההשפעה השלילית על הסביבה של כולנו.