קר בשעות המוקדמות האלו של הבוקר, אז אני חובש כובע וכפפות ומתחיל מסע גשום של שלושה קילומטרים בין שלוליות על האופניים עד לתחנה המרכזית בדרום תל אביב ומשם לירושלים. לוותר על נסיעה ברכב הפרטי בחורף זה לא עניין לחלשים, אבל אני טיפוס די עקשן שמנסה להגיע לעבודה במינימום זמן ומבלי להזיז את הרכב מהחניה. לכן פתיחת קו הרכבת מירושלים לתל אביב היתה אמורה להיות חגיגה בשבילי וגם לבריאות ולסביבה בישראל, אלא שמישהו ברכבת החליט שכדי לזכות בנסיעה ברכבת החשמלית חייבים לשרוף קצת בנזין או סולר בדרך.
הקו החדש והמהיר מירושלים לנתב"ג ומשם לירושלים מקצר משמעותית את זמני הנסיעה בין תל אביב וירושלים (כאשר אין ביטולים ועיכובים) וסוף סוף נדמה שיש סיכוי אמיתי לצמצם את פקקי התנועה, הזיהום ותאונות הדרכים הרבות בשתי הערים ובדרך ביניהן. אלא שלמרבה תדהמתם של עשרות אלפי רוכבי אופניים, קורקינטים ושאר כלים שאינם מזהמים, נאסרה הכניסה שלהם לתחנת הרכבת החדשה בירושלים, אפילו כשאלו מקופלים ותופסים פחות מקום ממזוודה.
"תחנת ירושלים נבון, נבנתה בסמוך לתחנת האוטובוסים המרכזית בירושלים, תחנות רכבת קלה, מוניות וצירי תנועה ראשיים, ומהווה דוגמה לתחנה מקושרת לתחבורה משלימה", נמסר מדוברות רכבת ישראל. "בשל מורכבות התחנה, שעומקה 80 מטרים, בהיבטי שירות ובטיחות הנוסעים, ומערכות הדרגנועים שבה, וכן בשל פרק ההרצה הנוכחי בהפעלת הקו, בו נבחנים מאפייני ההפעלה, הוחלט שלא לאפשר נסיעה עם אופניים וקורקינטים. אנו מזמינים את נוסעינו להגיע בתחנה ולהשתמש בשלל שירותי התחבורה הציבורית הפזורים סביבה".
חיבור מוצלח בין אוטובוס לרכבת
שילוב יעיל וקישוריות בין אמצעי תחבורה מגדילים באופן משמעותי את מספר המשתמשים בתחבורה ציבורית וכך מקדמים את השגת התועלות הטמונות בה, הכוללות הפחתת תמותה ותחלואה מזיהום אוויר ותאונות, צמצום פקקי התנועה והפחתת הנזקים הסביבתיים הנגרמים משריפת דלקים מזהמים.
השבוע התפרסם בבריטניה דו"ח חדש, שמצא שעל כל כלי רכב יחיד בלונדון המדינה משלמת עלויות בריאות (בשל תחלואה הקשורה בזיהום האוויר מהרכב) בגובה ממוצע של 8,000 ליש"ט בשנה (כ-38 אלף שקל). ככל שעיר צפופה יותר כל התנעה של רכב מזהם פוגעת באנשים רבים יותר הנמצאים בקרבה לחומרים המזהמים עם סבירות גבוהה יותר לפגיעה באוכלוסיות רגישות (נשים בהריון, ילדים וקשישים). מצב זיהום האוויר בלונדון הצפופה אינו שונה בהרבה מהמצב בחלקים גדולים בגוש דן. יתרה מזאת, כמות ימי הגשם הנמוכה כאן שמה אותנו במצב בעייתי בהרבה מבחינת כמות החלקיקים המזהמים באוויר.
חיבור מוצלח בין אוטובוסים לרכבת – מיקום התחנות, תזמון הקווים או העלות הכוללת – מעודד נוסעים להשתמש בשני אמצעי התחבורה ובישראל השילובים הללו עדיין רחוקים מלהיות מיטביים. למעשה, סקרים ומחקרים על יוממות (תחבורה יומיומית בין מקום מגורים למקום עבודה) בישראל עולה שהקישוריות מהווה את אחד החסמים המשמעותיים בפני הרחבת מעגל משתמשי התחבורה הציבורית.
הכלים הדו-גלגליים החשמליים מסתמנים בשנים האחרונות כחלופה אפשרית לשימוש האובססיבי ברכב הפרטי ישראל. האופציה המהירה הנוחה הנקיה והזולה דוחפת רבים בעלי רישיון לוותר על התנעת הרכב הפרטי למרחקים קצרים תוך עירוניים. באופן מעניין ייתכן שהמגמה הזו אף קשורה בירידה בתאונות בין כלי רכב בתוך העיר. על פי נתוני הסיכום השנתיים של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים שפורסמו בשבוע שעבר, יחד עם העלייה בתאונות אופניים נרשמה ירידה משמעותית בתאונות כלי רכב תוך עירוניות ובין עירוניות. מובן שישנם גורמים רבים אחרים שעלולים להסביר את הירידה כמו הכנסת מערכות בטיחות חדשניות ושיפור תשתיות אבל אולי גם למעבר לכלים חשמליים יש חלק בצמצום הרוגי תאונות הדרכים ב2018 .
אין ספק שבמסגרת החשיבה על הקישוריות בין אמצעי תחבורה יש ליכולת להתחבר לקו רכבת בין שתי הערים המרכזיות בישראל תפקיד מכריע.
לפני כמה חודשים פורסם מחקרם של ניר זקס ומעיין שרייבר מהמרכז הבינתחומי בהרצליה, שביצעו ניתוח עלות תועלת בנוגע למתן פתרון לחיבור בין אופניים לבין רכבות ואוטובוסים. הניתוח שלהם מדד עלויות ישירות ועקיפות של חלופות להחלטה מסוימת אל מול הרווחים או התועלות שתניב כל אחת מהחלופות, תוך התייחסות להשפעות חיצוניות נלוות. המחקר הצביע בבירור על התועלות הטמונות בשילוב: צעד כזה יגדיל את מספר המשתמשים בשני אמצעי התחבורה וישפר את התדמית של חברות התחבורה תוך כדי הגדלת ההכנסות.
לאור ממצאים אלו מיותר לציין שעל רכבת ישראל להתיר לנוסעיה העלאת מכשיר מתקפל בגודל מזוודה, שמגביר משמעותית את השימוש בתחבורה ציבורית ומפחית גודש בכבישים, תוך הפחתת תחלואה מהזיהום שפולטים כלי רכב פרטיים.
תחבורה שמצילה חיים
כ-1,500 ישראלים מאבדים את חייהם מדי שנה בגלל זיהום אוויר תחבורתי ותאונות דרכים – והמספר רק הולך וגדל. מספר ההרוגים בתאונות דרכים קטן בשליש ויותר מהמספר הזה – אז איך הגענו למספר הזה? בשנת 2015 נהרגו 357 בני אדם כתוצאה מתאונות דרכים בישראל. באותה שנה העריך ארגון ה OECD שבישראל מתו כ-1,250 אנשים כתוצאה מחשיפה לזיהום אוויר תחבורתי. עיקר הפגיעה מזיהום אוויר תחבורתי מתרחשת במרכזי ערים, בנסיעות למרחקים קצרים ובפקקי תנועה במרכזי ערים. בדיוק במקומות שבהם לא ממש צריך רכב פרטי ובדיוק במקום בו לאופניים ולקורקינטים יש תפקיד מכריע ומציל חיים.
"צריך להבין שאנחנו חיים במדינה צפופה שהולכת ומצטופפת עוד ועוד. קובעי המדיניות בשלטון המרכזי והמקומי צריכים לחשוב איך לקדם ולהניע פתרונות ברי קיימא, פתרונות כאלו שמצמצמים את התלות ברכב הפרטי ומעודדים תנועה תוך עירונית ובין עירונית באמצעות כלי תחבורה שפחות מזהמים". אומר נעם הירש, מנהל תחום ארצי לתכנון ולבניה בשירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות.
"לשימוש באמצעי תחבורה אלו יש תועלת גדולה מאוד למשק לבריאות ולסביבה. לצערי, במקום שהרשויות המקומיות יעשו מאמץ להקים שבילי אופניים, נתיבי תחבורה ציבוריים ותשתיות עירוניות תומכת. הן מרכזות את העבודה בשיטור ואכיפה עירונית כנגד אותם רוכבים, וחבל".
בשבועות הקרובים ייפתח קו הרכבת הישיר בין ירושלים לת"א (לאחר שעד כה היה צורך היה צורך להחליף רכבות בתחנה נמל התעופה בן גוריון). עד כה רבים ממשתמשי התחבורה הציבורית לבירה וממנה עדיין נשענו על האוטובוסים ועכשיו עם יתרון הזמן והנוחות הברור של הרכבת הם ודאי ירצו להשתמש בה. למרבה הצער, רבים מהם יגלו מהר שכדי להשתמש ברכבת הם צריכים להוציא את הרכב מהחניה, לזהם את הסביבה ולהעמיס עוד כלי רכב על הכבישים הצפופים.