תקציב המדינה שאושר בקריאה ראשונה בסוף השבוע שעבר כולל לראשונה בישראל את הטלתו של מס פחמן, שיוחל בשלב הראשון על כלל הדלקים המזהמים (ובהמשך גם על פליטות גזי חממה ממקורות אחרים). המס נועד לספק תמריץ כלכלי להתייעלות אנרגטית ולמעבר לאנרגיות מתחדשות, שיאפשרו להפחית את היקף פליטות גזי החממה בישראל. עם זאת, לאור צעדים כמו זה, יש שתוהים האם ההישג המתוכנן יגיע על גבן של השכבות החלשות.
מס פחמן הוא מס רגרסיבי במהותו – כלומר, מס שבו ככל שההכנסה קטנה יותר, אחוז גבוה יותר ממנה הולך לכיסוי המס. כך לדוגמה, מס הפחמן צפוי להוביל לעלייה הדרגתית של עד 5 אחוזים במחיר החשמל עד 2028 – מה שישפיע בצורה משמעותית יותר על משקי בית ששייכים לעשירונים הנמוכים, כיוון שחשבון החשמל מהווה אחוז גדול יותר מכלל ההוצאות שלהם. בנוסף, צעדים שנועדו לצמצם את צריכת החשמל (ובכך את כמות הפליטות המזהמות), כגון התקנת פאנלים סולאריים או שיפוץ הבית כך שיהפוך ליעיל יותר אנרגטית, דורשים השקעה כספית ראשונית ומשתלמים רק בטווח הארוך – ולכן הם עלולים להימצא מחוץ להישג ידן של אוכלוסיות אלה.
גרסאות שונות של מס פחמן קיימות ברחבי העולם כבר מספר שנים (למשל באירופה, בקנדה ובאוסטרליה). למעשה, הפרלמנט האירופי הודיע שהחל מ-2023 הוא יתחיל לגבות מס פחמן עבור מוצרים שמיובאים ממדינות שבהן לא קיים מס כזה, וזאת כדי לא לפגוע בתחרותיות של החברות האירופיות ולעודד מדינות אחרות לשנות את מדיניות האקלים שלהן. "הצעד הזה הפך את ההחלטה להטיל מס פחמן בישראל לקלה מאוד מבחינה פוליטית", אומרת דפנה אבירם-ניצן, מנהלת המרכז לממשל וכלכלה במכון הישראלי לדמוקרטיה. "אין ספק שעדיף שהחברות הישראליות ישלמו את המס לקופה הציבורית בישראל, ולא לאירופה".
ללמוד מהניסיון בעולם
ניסיונות של ממשלות ברחבי העולם לצמצם את פעילותן של התעשיות המזהמות ולהטיל מיסים על פעולות שפוגעות בסביבה הובילו פעמים רבות למחאות ולזעם ציבורי – בעיקר מקרב אוכלוסיות מוחלשות, שחשו שהן נפגעות מהצעדים הללו וסברו שהמאבק במשבר האקלים הוא פריבילגיה של האליטות.
דוגמה בולטת אחת היא ההתנגדות של עובדי תעשיית הפחם בארצות הברית לצעדים שיזם ממשל אובמה כדי לצמצם את השימוש בדלקי מאובנים, שזכו לכינוי "המלחמה בפחם", ושאותם גינה בחריפות נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ (יש לציין שעל אף הבטחתו של טראמפ להחזיר את המשרות שאבדו בתעשייה זו, היא המשיכה לדעוך בזמן כהונתו, בעוד שמשרות בתעשיית האנרגיה המתחדשת, כגון התקנת פאנלים סולריים ותחזוקת טורבינות רוח חוו פריחה חסרת תקדים).
דוגמה אחרת היא מחאת האפודים הצהובים בצרפת, שהתחילה בשל הכרזה על העלאת המס על דיזל וגז טבעי (שנועדה לעודד מעבר לכלכלה ירוקה) ושהוציאה לרחובות המונים מקרב אנשי מעמד הפועלים ותושבי האזורים הכפריים במהלך 2020-2018.
"חשוב לציין שמעבר לכלכלה דלת פחמן מקדמת צמיחה כלכלית בטווח הארוך – אבל בטווח הקצר היא כוללת פגיעה באפיקי תעסוקה מסוימים, וגם סיכוי לפגיעה בשכבות החלשות", אומרת הילה שואף-קולביץ, חוקרת כלכלה ומדיניות במכון הישראלי לדמוקרטיה. "הניסיון בעולם מלמד שצריך למצוא פתרון הדרגתי, ולאפשר לאוכלוסיות מהשכבות החלשות ליהנות מהתועלות של מס הפחמן ולא רק לסבול מהעלויות שלו".
למפות, לסייע, להסביר
במסמך "מעבר צודק לכלכלה דלת פחמן", שפורסם בשיתוף המשרדים להגנת הסביבה, הכלכלה, האנרגיה, התחבורה ומנהל התכנון ונכתב על ידי אבירם ניצן ושואף-קולביץ יחד עם פרופ' נתן זוסמן מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, מוצעות דרכים שיאפשרו לפי כותביו להטיל מס פחמן מבלי לפגוע בשכבות החלשות.
"איתרנו 3 צעדים עיקריים שנהוגים במדינות ברחבי העולם שבהן קיים מס פחמן, ושכדאי לנקוט בהם גם בישראל", מסבירה שואף-קולביץ. "הראשון מהם הוא מיפוי האוכלוסייה שעלולה להיפגע מעלייה במחירי החשמל או הדלק: לדוגמה, תושבי אזורים כפריים, שבהם יש מיעוט של תחבורה ציבורית זמינה, או אוכלוסיות שעלולות להיפגע בהקשר של תעסוקה. למזלנו, ישראל לא מתבססת על תעשיות מזהמות באותה מידה כמו אירופה או ארה"ב, אבל כן מדובר בכמה מאות או אלפי עובדים, למשל באזור מפרץ חיפה, וצריך להתחשב בהשפעה שתהיה למס על הפרנסה שלהם".
לאחר שאותרו האוכלוסיות הפגיעות, הצעד השני נוגע לשימוש בהכנסות שיגיעו אל קופת המדינה כתוצאה מהטלת מס הפחמן כדי לסבסד מהלכים שיאפשרו חסכון באנרגיה ומעבר לאנרגיה מתחדשת – תוך מתן העדפה לאוכלוסיות אלה. על פי המסמך, בבריטניה ממומנת באמצעות המס התייעלות אנרגטית של משקי בית מהשכבות החלשות של האוכלוסייה באמצעות בידוד מבנים, שחוסך שימוש באנרגיה, ובאמצעות סיוע בהתקנת לוחות סולאריים. צרפת מקדמת את שדרוגם של רכבים ישנים ומזהמים לרכבים חדשים וחסכוניים יותר באמצעות מענקי גריטה, שהזכות לקבלתם וגובהם נקבעים לפי רמת הכנסה והמרחק בין מקום המגורים למקום העבודה. "בטווח הארוך יותר, אנחנו ממליצים להשתמש בהכנסות ממס הפחמן כדי לקצץ מס רגרסיבי אחר – כמו מע"מ", מוסיפה שואף-קולביץ.
הצעד השלישי שעליו ממליצים כותבי המסמך הוא הגברת ההסברה בתחום, במטרה להגביר את שיתוף הפעולה של הציבור. "על פי סקרים שביצענו, אנשים לא תמיד מודעים ליתרונות שיש לצעדים הסביבתיים, וגם אם הם מעוניינים לבצע אותם הם עלולים להתקשות בכך, מפני שהם לא יודעים איך לעשות זאת מבחינה לוגיסטית".
"התמריץ הכלכלי לא משמעותי מספיק"
החלטת הממשלה בנושא מס הפחמן כוללת שתי הסתייגויות, שמראות התחשבות בהשפעתו הכלכלית על משקי הבית מאוכלוסיות חלשות (ובכלל). ראשית, המס לא יעלה את מחיר הדלק למכוניות, שהוא כבר אחד מהגבוהים בעולם. שנית, כאמור, העלייה במחיר החשמל תוגבל ל-5 אחוזים עד 2028. למעשה, בעקבות ההסתייגויות הללו עלו ביקורות כנגד יעילותו של המס. "התמריץ הכלכלי שהמס מספק בכל הנוגע לצמצום צריכת האנרגיה הפרטית לא משמעותי מספיק", אומרת אבירם ניצן. "אם הציבור פשוט ישלם מעט יותר על אנרגיה מזהמת, אבל לא ישנה את ההתנהגות שלו – לא הרווחנו כלום".
בנוסף, במסגרת הטלת מס הפחמן הוחלט גם על הקמת צוות רב-משרדי שמטרתו מניעת פגיעה בשכבות החלשות (ושנמצא בקשר עם המכון הישראלי לדמוקרטיה כחלק מגיבוש המלצותיו). "כרגע נדמה שהצוות ימליץ לפצות את משקי הבית החלשים על התייקרות החשמל רק בסוף השנה – וזאת על מנת שהצרכנים ירגישו את ההתייקרות", אומרת אבירם ניצן. "הפיצוי הוא טוב, אבל לבדו הוא לא יגרום לשינוי ההתנהגותי שאנחנו מעוניינים בו. אחרי שנים של קיפאון ממשלת ישראל עושה צעדים נכונים והדרגתיים שמובילים אותנו בכיוון טוב, עכשיו צריך רק להוסיף להם את המנגנונים הנכונים, שיסייעו לאוכלוסיות החלשות הן מבחינה לוגיסטית והן מבחינה כלכלית, ושיאפשרו לציבור לשנות את התנהגותו ולהפחית את צריכת האנרגיה ממקורות מזהמים", היא מסכמת.