פחים להפרדת פסולת בוועידה השנתית ה-52 למדע ולסביבה. צילום: רונן חורש
בית הספר לניהול של אוניברסיטת MIT מגדיר את המושג אוריינות נתונים כשילוב של ארבע יכולות לקידום ארגונים בעזרת תקשורת מבוססת נתונים. בעולם של נתונים, אומרים ב-MIT, אוריינות נתונים היא זאת שתביא חברות עסקיות "לנצח". לדבריהם, חברה שתדע לקרוא נתונים, להשתמש בכלי עבודה המתאימים לעיסוק בנתונים, לחקור אותם ולשלבם בעשייה תהיה חברה משגשגת. בעידן שבו הבהלה לנתונים הופכת אותם לזהב החדש, שימוש יצירתי בהם יכול לעזור לכולם ולא רק לתאגידים גדולים. הדרך לשם עוברת דרך אחד הדברים הכי הפוכים מזהב מנצנץ – פסולת, שמשמשת מקור מפתיע לאיסוף נתונים.
על פי דו"ח שפרסם האו"ם ב-2023, כל אדם זורק לפח כ-120 ק"ג שאריות מזון בממוצע בשנה. יש לכך השפעה שלילית רחבת היקף על הסביבה. פסולת אורגנית בפרט אחראית ל כ-5 אחוזים מהפליטה העולמית של גזי החממה בשנה. יתרה מכך, כשהיא אינה מנוהלת כהלכה, הפסולת מסוכנת גם למקורות מים ולבעלי חיים. היא פוגעת בנופים ומייצרת ריחות לא נעימים. לפי האו"ם, כ-20 אחוז מהמזון העולמי הוא מזון מבוזבז שהופך לפסולת, ומדובר ביותר ממיליארד טון בשנה. הפתרון הנפוץ בישראל הוא הטמנת פסולת – פתרון שלא מעלים את הבעיה. כשזה המצב, איך יועילו לנו נתונים טובים יותר על הפסולת שלנו?
מודיעין שדה
"העתיד של החברה שלנו, ושל תחום [הפסולת], הוא במערכות לאיסוף נתונים על ייצור פסולת", אומר עומר מוסינזון, מנכ"ל חברת Save It המספקת שירותים מתקדמים לניהול פסולת, ואוספת מידע באמצעות פריסה חכמה של משקלים וחיישנים. "אנחנו יכולים להגיד איזו פסולת נוצרה, מי ייצר אותה ומתי", הוא מסביר. לדבריו, מידע כזה יכול להיות התחלה טובה לטיפול בבעיית הפסולת. השירות שהם מספקים כולל הפרדת הפסולת, שינוע של כל סוג פסולת למקום המתאים שבו תטופל ואיסוף המידע מהתהליך. את השירות הם מספקים לבנייני משרדים ולאירועים גדולים. למעשה, מדובר ב"זרוע אופרטיבית של ארגונים גדולים מאוד שצריכים להגיע ליעדים הסביבתיים שלהם", אומר מוסינזון.
יעד פופולרי של חברות כאלו הוא להגיע לאפס פסולת עד 2030 – מה שמצריך מעקב ודיווח תמידי. במסגרת זו, תהליך "הלמידה" של פסולת בעזרת הנתונים מאפשר לייעל את הפעילות הסביבתית הארגונית. למשל, ניתן לזהות את סוגי הפסולת הבעייתיים ולמקד הדרכות ומתן מידע למשליכי הפסולת. "גורד שחקים שמאכלס 1,500 איש מייצר ביום כמות פסולת כמו שכונה שלמה", מספר מוסינזון, בעיקר אם יש בו היצע גדול של אוכל ושל פעילויות לעובדים. עבור חברות שעסקיהן פרוסים על פני מקומות רבים או חולקות את אותו הפח עם ארגונים נוספים שפועלים באותו המתחם, מדובר באתגר לעקוב ולדווח בצורה מדויקת אחר נתוני הפסולת שלהם. "מים נכנסים דרך צינורות ויוצאים דרך צינורות", משווה מוסינזון, ומוסיף שכמו במערכת המים, גם בהולכת חשמל – אפשר לעקוב אחר הצריכה באופן מדויק. לעומת זאת, בפסולת הדבר לא מתאפשר: היא נכנסת לבניין ממקורות רבים, נעה בבניין ממקום למקום ולבסוף אמורה לצאת מופרדת לסוגים שונים ומשונעת למקומות שונים בהתאם.
Save it בפעולה בוועידה השנתית ה-52 למדע ולסביבה. צילום: ליאור מזרחי
הפח החום
אחד האתגרים של ניהול הפסולת הוא ההפרדה בין פסולת אורגנית – כמו שאריות מזון – לבין חומרים ברי-מחזור כמו קופסאות קרטון או פלסטיק. לדוגמה, Save It טיפלה בפסולת של הוועידה השנתית ה-52 למדע ולסביבה שנערכה בספטמבר, ומתוך כ-300 ק"ג פסולת באירוע, 70 אחוז היו שאריות מזון שהופרדו משאר סוגי הפסולת. לדבריו, פסולת שמכילה שאריות מזון קשה למחזר. כאשר פסולת עוברת להטמנה, היא מתפרקת בפירוק אנאירובי – פירוק ללא נוכחות חמצן. בתהליך זה נפלט לאטמוספרה גז החממה מתאן שהשפעתו משמעותית יותר מהשפעת הפחמן הדו-חמצני. אולם, אם בוצעה הפרדה של הפסולת במקור – במשרד או באירוע – אפשר לשלוח את הפסולת האורגנית למתקן ביו-גז, שבו היא מתפרקת בצורה מבוקרת ומהווה מקור לייצור חשמל לא מזהם. "התהליך הזה מייצר אנרגיה במקום [לייצר] פסולת שקוברים באדמה", הוא מסביר. פעילות החברה כרגע חוסכת פליטה שנתית שוות ערך לכ-300 טון פחמן דו-חמצני שמקורה בפסולת.
עלות הזבל
אף על פי שכרגע החברה עובדת עם עסקים בעלי תקציב מתאים ומחויבות חזקה לנושא, מוסינזון רואה בזה התחלה בלבד. "אני לא חושב שזו מותרות", הוא מתנבא. "בעתיד עלויות הטיפול יהיו על חשבון יצרן הפסולת באופן ישיר, יעלה יותר כסף לטפל בפסולת ותצטרך להגיד כמה פסולת ייצרת". לפי דוח של האו"ם שפורסם בתחילת השנה, העלות הישירה של טיפול וניהול פסולת בעולם היא כ-250 מיליארד דולר בשנה. העלות העקיפה, שכוללת את נזקי הזיהום לבריאות ולאקלים היא כ-360 מיליארד דולר בשנה. עד 2050 עלות זו עלולה להיות מוכפלת – על פי האו"ם, ככל שהתוצר הלאומי הגולמי גדל כך גדל ייצור הפסולת, והכלכלות שמתפתחות במהירות בעולם יצטרכו להתמודד עם עלייה מהירה בכמות הפסולת הזאת. לעומת זאת, אם ייושמו שיטות ניהול פסולת מתקדמות ברחבי הגלובוס, העלות תהפוך להכנסה נטו בשווי 100 מיליארד דולר בשנה. זאת אומרת, לניהול פסולת מבוסס מידע יש חשיבות סביבתית, אנרגטית וכלכלית.
הנתונים של ישראל
ב-2023 פרסם המשרד להגנת הסביבה תוכנית חדשה לטיפול בפסולת, זאת על רקע שיעורי הטמנה של 80 אחוז מהפסולת בישראל – מהגבוהים במערב וכפול מממוצע ה-OECD – ועל רקע מחסור בתשתיות מיון פסולת. בגלל היעדר החלופות והתחרות המעטה בענף הפינוי וההטמנה, הרשויות המקומיות שאחראיות על פינוי הפסולת מבתי תושביהן סובלות מהוצאות כבדות שלא מנותבות לתועלת סביבתית.
"אנחנו רוצים לעזור לחברות להיות מסוגלות לקחת אחריות על הפסולת שלהן", מסביר מוסינזון. אמנם בשלב זה פעילות Save It רלוונטית בעיקר לחברות גדולות ולאירועים גדולים, אבל זה לא אומר שאין בכך שיעורים שגם הציבור הרחב יוכל לאמץ. ארגון הבריאות העולמי מציע שורה של דרכים זמינות וזולות להתמודדות עם עודפי פסולת כמו צמצום צריכה, הפרדה, מחזור ושימוש חוזר. גם בלי נתונים, הניצחון הסביבתי יכול להתחיל מהתנהגות צרכנית ולאומית נכונה.
