פלסטיק נמצא בכל מקום. הוא נמצא במרבית המוצרים הסובבים אותנו, כמו גם בנהרות, בחופי הים, באוקיינוסים, בפסגות ההרים ובאדמה. פלסטיק הוא לא החומר היציב שחשבנו שהוא אלא חומר מורכב, מתפרק, מתפורר, ומצטבר בסביבה ובגוף של כולנו.

במשך שנים, היה העיסוק בפסולת פלסטיק בעיקר בהיבט של הפגיעה בדולפינים, בצבי הים ובניקיון המרחב הציבורי. כיום אנו חשופים להשפעות הרבות של הפלסטיק ושל פסולת הפלסטיק על מארג המזון כולו, בכל סביבות החיים. אנו מוצאים חלקיקי מיקרו-פלסטיק וננו-פלסטיק במגוון איברים בגוף האדם, ועדויות הולכות וגדלות על ההשפעות הבריאותיות שלהם. יש להתייחס לפלסטיק אחרת ממה שנהגנו עד עתה, בהיבטים של הייצור, השימוש והטיפול בסוף חייו.

כדי להאריך את משך חייו (על מנת שנייצר פחות), להפוך אותו לבטוח יותר לשימוש ולאפשר את האיסוף והמִחזור האפקטיבי שלו, יידרשו מוצרי הפלסטיק לעבור שינויים גדולים בעיצוב, בהרכב, במבנה שלהם, בתכולת הכימיקלים שבהם ובאופן השימוש הנפוץ במוצרים. ב-2022 החל תהליך משא ומתן בין-לאומי משמעותי לגבש אמנת פלסטיק, שתתווה את השינוי הנדרש ברמה העולמית, משום שמחזור החיים של הפלסטיק הוא גלובלי.

השינוי אינו פשוט; במציאות הנוכחית יש חוסר הלימה ניכר בין המשאבים והאינטרסים של הגופים המכניסים את המוצרים לשוק (כלל החברות היצרניות), לבין הגופים המוציאים את המוצרים מהשוק (הרשויות המקומיות ובמדינות שונות גם הגופים המוכרים ליישום חוקי אחריות יצרן). בהיעדר שינוי מהותי במידת האחריות והמעורבות של הגופים המכניסים, חוסר ההלימה רק ילך ויעמיק. אחד מהמנגנונים המהותיים הנדונים כדרך התמודדות עם בעיה זו הוא החלת חובת 'אחריות יצרן מורחבת' על היצרנים והיבואנים של המוצרים בכל מדינה כך שייקחו בחשבון את הטיפול בסוף חיי המוצר כבר בשלב העיצוב ושיישאו באחריות על הטיפול והמִחזור של המוצר בסוף חייו, בדומה לחוק האריזות, מכלי המשקה, הצמיגים והפסולת האלקטרונית בישראל. אחריות זו, יחד עם דרישות נוספות הנבחנות במסגרת הדיונים לאמנה, עשויות להביא להוצאה של כימיקלים מסוכנים משימוש, לעיצוב נכון יותר של המוצרים ולשיפור הטיפול בפסולת ברמה העולמית.

אך לתהליך זה, כמו לתהליכים סביבתיים אחרים, יש מתנגדים רבים, המרוויחים מהיעדר פיקוח ורגולציה בנושא ומעוניינים להשאיר את המצב כמות שהוא, או לגעת באספקטים מוגבלים בלבד במחזור חיי הפלסטיק. מקור המתנגדים הוא ביצרני הפלסטיק הגולמי וגם בצרכניו, מייצרי המוצרים.

אסור לתת לשוק לעשות את שלו במקרה זה. המחסור הנוכחי בידע והעובדה הפשוטה שכאשר נקיף את רוחב ועומק השלכות החומר על חיינו, כבר יהיה מאוחר מידי לטפל בהן, מחייבות התגייסות גלובלית ליצירת אמנה חזקה שתגן עלינו – דרי כדור הארץ.