בצל מלחמת חרבות ברזל והמתיחות בצפון, התקיימה ב-25–26 בספטמבר הוועידה השנתית ה-52 למדע ולסביבה של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. מושבים רבים בוועידה התמקדו השנה בנושאי חוסן ושיקום בדגש סביבתי לאור נזקי המלחמה. לדברי מבקר המדינה מתניהו אנגלמן שהגיע לשאת דברי ברכה, הביטוי ״כי האדם עץ השדה״ מקורו במצב מלחמתי – המקורות מלמדים אותנו את חשיבות השמירה על ערכי הטבע אפילו במצב מלחמה.
העיתונאי, הסופר והפעיל הסביבתי, ג'ורג' מונביוט, אמר פעם שבלי סיפור שמסביר את ההווה ומדריך אותנו לקראת העתיד, הדמיון שלנו נכשל והתקווה נעלמת, אך איתו כמעט הכל אפשרי. "בפעילויות השונות של האגודה – ממשק, זווית, ועדות המומחים, אקולוגיה וסביבה, זווית בחינוך ובוודאי בוועידה השנתית, אנחנו מנסים לנסח סיפור כזה", ציין מנכ"ל האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה, לירון מרוז. "זה הקו שמנחה אותנו".
קיימות וסביבה בביקורת המדינה – מר מתניהו אנגלמן, מבקר המדינה. צילום: ליאור מזרחי
הדובר המרכזי במליאת הפתיחה בבוקר היום הראשון, שעסקה בסביבה בעיתות מלחמה ושיקום אזורי מלחמה, היה פרופ׳ רונלד מיטשל מהמחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת אורגון שבארצות הברית. מיטשל – מומחה בפוליטיקה סביבתית בין-לאומית ויחסים בין-לאומיים – סיפר על אוקראינה כמקרה בוחן לשיקום אזורי מלחמה בהיבט הסביבתי. ״המלחמה עשויה לספק חלון הזדמנויות לקידום מדיניות אקלים״, הוא אומר. ״לעתים קרובות אסונות אלו מובילים לשחקנים חיצוניים שנותנים לקהילה יותר גישה למשאבים פיננסיים, חומריים ואינטלקטואליים שיכולים לעזור לקהילה לעבור למסלול בר-קיימא, שיותר מותאם ועמיד לאקלים״.
במושב הפתיחה נשא דברים גם יוסי מירז, מנכ״ל חברת לדיטק – מהחברות המובילות בישראל בתחומי התכנון והביצוע של פרויקטים להתייעלות אנרגטית ולמערכות אגירת אנרגיה עבור המגזר הציבורי, מוסדות ומפעלים. ״אנחנו עוסקים בהתייעלות אנרגטית כעשור ובשאלה איך מגשרים בין השגרה לחירום״, הוא אומר. לדבריו, כדי לקבל פתרון צריך לנצל את מה שיש ולהבין מה צריך להקים – וכאן נכנסת לתמונה ההתייעלות האנרגטית שכוללת בין השאר מערכות סולאריות ומערכות לאגירת אנרגיה. ״את הקמת המערכות הללו נכון להקים לא רק להפחתת פליטות פחמן דו-חמצני, אלא כי זה הדבר הנכון לעשות גם מבחינה הנדסית שמאפשרת את השליטה שלנו בתקופות חירום ותרחישי עלטה״. מירז מדגיש כי הפתרון שלדיטק מספקת נותן מענה הן מבחינת החוסן האנרגטי והן מבחינת העלויות הכלכליות, ובימים אלו החברה עובדת עם מנהלת תקומה שאחראית על שיקום נזקי המלחמה בעוטף ובצפון.
מליאת פתיחה – סביבה בעיתות מלחמה ושיקום אזורי מלחמה. צילום: יעל מסלטון
הבריאות בקשר כפול עם הסביבה
במושב הבוקר ביום הראשון לוועידה, שעסק בקשר בין בריאות הנפש לטראומה המתמשכת בזמן מלחמה, ד"ר טל פטלון, מנהלת מכון המחקר והחדשנות של מכבי, KSM, הציגה תוצאות ראשוניות ממחקר על הקשר שבין בריאות הנפש למתיחות ביטחונית ורכישת תרופות הרגעה. דיון בפאנל שהתקיים בהמשך המושב נגע בין היתר במקום של פחד כמניע לפעולה. הדבר נכון גם לעיתות מלחמה וגם לגבי סוגיות סביבתיות ו"חרדת אקלים". עם זאת, לפי דוברי הפאנל, מניע מוצלח יותר לטווח הארוך צריך להתבסס על תקווה וקדמה. הפאנל המשיך ודן גם באופן שבו מערכת הבריאות צריכה להשתנות ולהתאים את עצמה לאתגרי העתיד (כמו גלי חום), ואף לקחת אחריות על המפגעים הסביבתיים שלה, כמו שימוש בפלסטיק חד-פעמי ופליטת פחמן דו-חמצני. כלומר, הבריאות מקיימת "קשר דואלי" (כפול) עם הסביבה, גם כמי שמספקת מענה למפגעיה, אבל גם כמי שגורמת לחלק ממפגעים אלו.
במושב שעסק בבריאות ומשבר האקלים, תיארה אירית לדור מאוניברסיטת חיפה את מצב החוסן האקלימי של מערכת הבריאות בישראל. כלומר, כמה המערכת מוכנה לסיכונים בריאותיים שמקורם בשינויי אקלים וכיצד היא יכולה להגיב למשברים אקלימיים. "שינוי האקלים מוגדר כאיום הגדול ביותר על הבריאות: השלכות של מחלות נשימה, עלייה בחום, בריאות הנפש, כולן ילכו וייתעצמו בשנים הקרובות". לדור מיפתה חסמים והזדמנויות לקידום חוסן אקלימי בישראל. מצד אחד, למשל, אנשי מקצוע שאינם עוסקים באקלים במסגרת תפקידם נמצאו חסרי מודעות בנושא. ומצד שני, לדוגמה, הוצע שלישראל פוטנציאל להיערך היטב למצב חירום אקלימי, בדומה להיערכות למצבי חירום אחרים המוכרים במחוזותינו.
פאנל בנושא אנרגיה, חום וחדשנות – פתרונות מקומיים והנגשת מדע למקבלי החלטות. בהנחיית יעל אילמר גירון, מנכ"לית אקלימא. בהשתתפות: רונית איבגי, מנהלת קיימות עירונית בעיריית באר שבע; ליאור גוטסמן פישר, מנהלת פרויקטים באגף אקלים וקיימות בקק"ל; פרופ' אבי דומב, מדען ראשי, משרד המדע; ד"ר עמיר גבעתי, מנהל השירות המטאורולוגי הישראלי. צילום: דניאל כהן
כשהמזון הופך לפסולת
במושב שעסק בבזבוז מזון שאותו הנחתה פרופ׳ אופירה אילון ממוסד שמואל נאמן, דובר רבות על חשיבות המזון עבורנו. ״אנשים אוהבים אוכל ומדברים עליו רגשית, אך קיים דיסוננס כשהוא הופך לפסולת״, אומרת הילה סגל קליין, דוקטורנטית באוניברסיטת חיפה. כיום שליש מהמזון בעולם מתבזבז בעלות של טריליון דולר בשנה – פעולה המעידה על ניצול לא יעיל של משאבים מתכלים ועל מזון שמושלך ושתורם לשחרור גזי חממה. לדברי פרופ׳ אייל שמעוני ממוסד שמואל נאמן, ישראל היא אי, וגם כשאין מלחמה אנחנו לא מסוגלים לספק את כל צרכינו התזונתיים. ״אנחנו יודעים לייצר חלק קטן מהצריכה שלנו והאוכל הוא רק הקצה – הוא מורכב ממערכות רבות שכוללות מערכות בריאות, אזורי ייצור, שינוע ומכירה, ולכן טיפול בביטחון מזון דורש הסתכלות רחבה״, הוא אומר.
נושא מרכזי אחר שעלה ביום הראשון בוועידה הוא כלכלה מעגלית והתנהגות צרכנים. במחקר שערך ד״ר יאיר צדיק מאוניברסיטת בן-גוריון, נבדק כיצד מודל מבוסס אמון בין הרשות לבין התושבים מייצר מעורבות בכל הקשור למיחזור פסולת. ״תקשורת דו צדדית ואמון בין הגורם המבצע לבין הציבור יכול להועיל בהפחתת הטמנה והגברת המיחזור כמו גם הגברת תחושת השייכות של התושבים והעלאת מעורבות הנוער״, הוא אומר.
גורם משפיע נוסף על בחירת הצרכנים במוצרים ירוקים או בהתנהגות סביבתית קשורים בזכות הבחירה. ״כמעט כולנו רוצים להיות צרכנים ירוקים, אבל בפועל קיים הפער בין הכוונות להתנהגות״, אומרת ד״ר ענבל שטוקהיים מהמרכז האקדמי למשפט ועסקים. לדבריה, כל עוד אנחנו מרגישים שהבחירה עצמאית האפקט חיובי יותר, לכן חשוב לתת לצרכן להתנסות במוצרים ירוקים ובכך להשפיע על תפיסות העצמי וחוויות הצריכה. ״צרכנים מרוצים ימליצו על יותר על מוצרים ירוקים וכך ירחיבו את מעגלי ההשפעה״.
תכנון היום שאחרי – פאנל בהנחיית ד"ר נטע ליפמן, מנכ"לית בי"ס לקיימות, אוניברסיטת תל אביב. בהשתתפות: פרופ' רונית אדנדלווט, ראש אגף תזונה משרד הבריאות; הגר ראובני, מנכ"לית התנועה הקיבוצית; ד"ר אמיר זלצברג, מנהל מחוז דרום, המשרד להגנת הסביבה; מר דני גרינוולד, סמנכ"ל אסדרה, רשות המים. צילום: ליאור מזרחי
פתרון מקיף לפגיעה הסביבתית בנגב המערבי
במושב שעסק בשיקום סביבתי הוצג ניתוח חישה מרחוק של רשות הטבע והגנים להשפעות המלחמה על הנגב המערבי. הפעילות הצבאית – תנועת כלי רכב, פריצת דרכים, הקמת תשתיות – הורסת בתי גידול ומייצרת הפרות אקולוגיות נוספות כמו רעש, אור, שריפות ופלישת להקות כלבים משוטטים. כפי שמספר ד"ר עופר שטייניץ, "40 אחוז מהשטח החקלאי שנפגע הוא חלק ממסדרונות אקולוגיים". מנגד, דווקא בשטחים הפתוחים הטבעיים הפגיעה קטנה יותר באופן יחסי, ומאחוריה הפקת לקחים מסבבי לחימה קודמים. חשוב לציין שההשפעה של פגיעה סביבתית אינה מקומית, אלא "ממשיכה ומשפיעה על הסביבה באופן שחורג מאותו שטח ספציפי".
לפיכך, נדרש פתרון מקיף, כמו שהציעו יעל זילברשטיין ברזידה, מהחברה להגנת הטבע, ותמר רביב, מהמשרד להגנת הסביבה. "שיקום החברה והקהילות בנגב המערבי", הן טוענות, "לא יכול להתעלם ממה שקורה בשטחים הפתוחים בנגב המערבי". המתווה לשיקום השטח מתייחס ליותר מ-7,000 דונם, ומטרתו להשלים את השיקום החברתי בקהילות שעליהן אחראית מנהלת תקומה ולהיעשות בשיתוף עימן. כמו כן, מופו אתרים שבהם ניתן לחזק את הטבע המקומי, לחברו לקהילות האזור ולעודד טיילוּת בשטחים הפתוחים. "התרופה העתיקה ביותר ללחץ וחרדה היא הטבע", הן מדגישות.
חדשנות וקיימות בנגב – רוביק דנילוביץ', ראש עיריית באר שבע. צילום: דניאל כהן
מעבר לכלכלה עמידה לשינויי אקלים
במליאת הצהריים ביום הראשון לוועידה, ג׳ו טינדל – ראשת מִנהל הסביבה של ארגון ה-OECD – נאמה מרחוק על נושא שלדבריה לא זוכה לתשומת הלב הראויה מקובעי מדיניות, והוא תפקידן של הערים במעבר לכלכלה מעגלית ועמידה לשינויי האקלים. ״ערים מייצרות פליטות [גזי חממה] ופסולת, והשפעות האקלים מורגשות בהן באופן ישיר וחזק״, היא אומרת. ״אבל ערים יכולות גם לספק פתרונות שיעזרו לנו להשיג חוסן אקלים ומעגליות באופן שבו אנחנו חיים, עובדים וצורכים – לכן רשויות מקומיות זקוקות לתמיכה מממשלות כדי להתגבר בין השאר על מגבלות שונות במסגרת הרגולטורית שבתוכה הן חייבות לעבוד״.
העיר המארחת של הוועידה, באר שבע, עמדה לדיון במליאה כמקרה בוחן להזדמנויות אקלימיות בשלטון המקומי. ראש העיר, רוביק דנילוביץ', תיאר את האתגרים וההזדמנויות בנושאי תכנון שעירו מתמודדת איתם. הוא קרא להתאים את הנגב לצורכי האוכלוסייה והמדינה, ובפרט להוסיף שטחים ירוקים ומוצלים. "הטבע העירוני חייב להיות בתוך עיר המטרופולין", הוא קבע. "תכנון נכון, לטווח ארוך, הוא גם הרבה יותר זול". באופן דומה, פרויקטי הדגל שהציגה קק"ל מכוונים לקהילות מקומיות ולשיתופי פעולה עם השלטון המקומי. דובר נוסף היה פרופ' עדי וולפסון, מהמרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה על שם סמי שמעון, שהציג מודל עירוני לשלטון מקומי מקיים וסביבתי. מבחינתו, "הכל צריך להיות מבוסס מדע", והמטרה היא שבסופו של דבר הדיון על תשתיות ואנשים יתמקד "בחיבור ביניהם, עירוניות. להפוך עיר – לעיר של אנשים".
היום הראשון בוועידה השנתית ה-52 למדע ולסביבה נחתם בטקס חגיגי שבו הוענק פרס מפעל חיים לפרופ׳ משה שחק – אחד החוקרים שהשפיעו בעבר ובהווה על תחום האקולוגיה ומדעי הסביבה בישראל. מחקריו נחשבים לפורצי דרך בקנה מידה בין-לאומי, במיוחד מחקר על שבלולים בנגב שהוביל שחק עם חוקרים נוספים. במחקר נולד המונח ״מהנדסי סביבה״ והוא התייחס למינים בטבע שמעצבים את סביבתם וכך משפיעים על המערכת האקולוגית והנופית.
הענקת פרס מפעל חיים לפרופ' משה שחק (במרכז). צילום: ליאור מזרחי
שינויים בהרגלי הצריכה של החלבון
את הבוקר של יום הוועידה האחרון פתחו המשתתפות והמשתתפים משכימי הקום בסדנת מיינדפולנס וסיורי זיהוי עקבות וטיבוע ציפורים בעיר המארחת באר שבע. במליאת הבוקר התקיים פאנל סביב הסוגייה של חיזוק ביטחון מזון לאומי, במעמד שגריר דנמרק בישראל, תומאס וינקלר. בדבריו הוא הדגיש כי הוא "מייצג מדינה עשירה, שחקלאות וייצור מזון הם חלק חשוב מכלכלתה". אולם, מול הפגיעוּת שזו חשופה אליה לאור מלחמות ומשבר האקלים, על הכלכלה הדנית להתפתח ולהשתכלל תוך התבססות על מדע, חדשנות ושיתופי פעולה, בפרט עם ישראל. "זה רגע קריטי לדנמרק, לאירופה כולה. אנחנו לא יכולים לעשות את זה לבד, וישראל היא שותפה טבעית עבורנו בתחום". לפיכך, השגריר קרא לשיתופי פעולה בתחום המזון האלטרנטיבי, והציג את שתי המדינות – דנמרק וישראל – כמדינות קטנות אך חשובות לשינוי עולמי בתחום.
״אנחנו בישראל מובילים באחוזי הטבעונות אבל גם באחוזי צריכות העוף והבשר״, אמר ארי בן דרור, משנה למנכ"ל GFI ישראל (הזרוע הישראלית של ארגון The Good Food Institute, מכון מחקר שמתמקד בחלבונים אלטרנטיביים ומקדם מערכת מזון בריאה, מקיימת והומנית). ״ייצור מזון מן החי הוא לא יעיל; אנחנו מבזבזים קלוריות על גידול בעלי חיים כדי לקבל פחות קלוריות כשניזונים מבשרם״, מוסיף ניר גולדשטיין, מנכ״ל GFI. לדבריו, ״מלחמות, אירועי אקלים, מגפות בעלי חיים ומגפות אנושיות הם תרחישים שעלולים לעצור את אספקת החלבון הרציפה״. גולדשטיין אמר שבשר בקר ודגים נמצאים בסיכון גבוה, כי אנחנו מסתמכים על ייבוא. במקביל, ישראל נמצאת במקום השני והמוביל בעולם בתחום החדשנות של חלבון אלטרנטיבי, שמהווה פוטנציאל לשינוי מוצלח.
שגריר דנמרק בישראל, תומאס וינקלר. צילום: ליאור מזרחי
ג׳ון בייטמן, מנהל שותף בתוכנית לטכנולוגיה ולעניינים בין-לאומיים בקרן קרנגי לשלום בין-לאומי (Carnegie Endowment for International Peace) שוחח עם גלית כהן, מהמכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), על חשיבות החלבונים האלטרנטיביים לביטחון המזון שלנו. ״חלבונים אלטרנטיביים יכולים לאפשר כמות גדולה יותר של מזון שמיוצר באופן מקומי עם פחות אדמה לעיבוד וגם שרשרת אספקת מזון קצרה ובטוחה יותר״, הוא אמר. ״ביטחון מזון הוא ביטחון לאומי. השקעה בטכנולוגיות ובתנאים שיכולים להקל את הלחץ האזורי על משאבים נדירים, כמו מים וקרקע, היא הכרחית כדי להתחיל ליצור ביטחון אזורי יציב״.
מעיין לאופר מחברת הייעוץ YS הציג סקירה בין-לאומית של פעולות ממשלתיות בנושאי ביטחון מזון. לדבריו, מערכות מזון טומנות בחובן 3 אתגרים: הקטנת ההשפעה הסביבתית, הבטחת פרנסה הוגנת וקידום ביטחון מזון. "בישראל האוכלוסייה גדלה ב-2 אחוזים בשנה", הוא ציין, והסביר שהדבר לוחץ על גורמי ייצור המזון. לאחר שמיפה את ארגז הכלים של אמצעי מדיניות בעולם ובחן את האפקטיביות שלהם בישראל, הוא טען שאנחנו עומדים בנקודת החלטה ברמה האסטרטגית: "מה אנחנו רוצים? הסתמכות עצמית מלאה או שותפויות סחר?".
דובר נוסף שהשתתף בפאנל הוא פרופ' יעקב נחמיאס, חוקר בשר מתורבת מהאוניברסיטה העברית ומייסד חברת Beliver Meats. לדבריו, כשאנחנו מדברים על בעיות עולמיות בדרך כלל מדברים על פליטת גזי חממה וזאת לאו דווקא הבעיה העיקרית של החקלאות. דווקא עלייה צפויה של 150 אחוז בצריכת הבשר ומחסור במשאבים שמספקים בשר לאנושות כמו מים זמינים לחקלאות הם האתגר. ״לכן, בשר מתורבת הוא טכנולוגיה שאמורה לשבור את המחסום ולייצר בשר שנרצה לאכול – ההמבורגר הראשון שיוצר לפני 10 שנים עלה 2 מיליון דולר לקילו. אנחנו מדברים על ייצור בסדר גודל שדומה לגידול עוף אורגני בארצות הברית, רק עם הרבה פחות צורך באדמה ומים״, הוא אמר. ״במקביל, אנחנו צריכים גידולים שמכניסים חלבון. סויה היא גידול מתאים לכך שראוי להכניס לישראל״.
״היום עשרים אחוז מנתח החלב בישראל מקורו בחלב חלופי והגיע הזמן לעשות זאת גם בבשר״, אמרה אלה וולדמן, סמנכ"לית אסטרטגיה וממשל GFI ישראל שהובילה פאנל בנושא שיח בין-מגזרי בביטחון מזון. לדברי יובל ליפקין, ראש מנהל ביטחון מזון במשרד החקלאות, סינרגיה רב-מגזרית היא תהליך משמעותי וארוך, ולשם אנחנו הולכים; כשכל משרד ממוקד רק בדברים שהוא רוצה זאת בעיה, ועכשיו זאת הפעם הראשונה שמדובר בתהליך הוליסטי שמעורבים בו המגזר הציבורי, העסקי והשלישי. "כולם מסתכלים על טובת המדינה. אנחנו יכולים לעשות תוכנית ל-25 שנים קדימה. יש חשיבות למו"פ (מחקר ופיתוח), החקלאות המקומית והחשיבה לטווח הארוך״, הוא הדגיש.
לדברי ד"ר נטע ליפמן, ראש ביה"ס לקיימות באוניברסיטת תל אביב, הסוגייה הסביבתית היא כזו שדורשת פתרון רב-תחומי ורב-מגזרי. "מדענים במשרדי הממשלה הם סוכני שינוי, ויש חשיבות לשיתוף הפעולה ומעורבות כלל הגורמים: התעשייה, האקדמיה וגם הממשלה. הרגולטור והציבור צריכים לעבוד יחד כדי לקדם זאת״, היא אמרה. ״השקעה בחלבונים חלופיים מצריכה אומץ פוליטי ושינוי תרבותי, וזאת לא פעולה פשוטה". לדברי פרופ' איל שמעוני, עמית מחקר בכיר ממוסד שמואל נאמן, ״קיים חזון איך עושים את המקום הזה יותר טוב – צריך לעבוד ביחד. יש דברים בסיסיים שאנחנו יכולים לעשות כמו הגדלת גידולים חלבוניים. יש לנו חקלאים ויש לנו ידע, מה שנותר הוא השקעות בסכומים גדולים שהמדינה יכולה לעמוד מאחוריהם ולתת להם גיבוי״.
פאנל בנושא שיח בין-מגזרי בביטחון מזון. צילום: ליאור מזרחי
"כי אין לנו משמרת אחרת ואין לנו כדור אחר"
אחת הסוגיות שעלו בוועידה השנתית עסקה בשאלה האם אפשר לבטח סיכוני אקלים? מכיוון שמדובר בשינויים קיצוניים בקנה מידה בין-לאומי אין אפשרות לבטח אותם, אך הפתרון שהציעו פרופ׳ יהודה כהנא, מייסד SDGs ישראל, ויעל איפרגן גיני, מנכ״לית SDGs ישראל, הוא שהממשלה תמסה חברות בעלות השפעה אקלימית שלילית ותסבסד חברות עם השפעה חיובית. ״באופן זה יהיה אפשר לייצר תקציב קיימות שיאפשר לסקטור הביטוחי להשקיע את כספי ביטוח החיים בשוק ההון דרך תשתיות בנות קיימא״, הם אמרו.
״אני מדבר בתור אזרח מודאג״, אמר יאיר אבידן, המפקח על הבנקים לשעבר ויו״ר הוועדה המייעצת אריסון, בפאנל שנערך בנושא. לדבריו, לחברת הביטוח כגורם מוסדי יש תפקיד חשוב ומחייב עבור המבוטחים מכיוון שהיא זו שמנהלת את הכסף שלהם. ״אני חושב שחובת הנאמנות של חברות הביטוח היא לא רק לתשואה הישירה שהם עושים״, הוא אמר. ״חובה עליהן לקחת בחשבון את ההיבטים החיצוניים הקשורים באקלים – שהם קשים לכימות – ולנהל סיכונים לטווח הארוך כי אין לנו משמרת אחרת ואין לנו כדור אחר״. ענת גואטה, יו״ר הרשות לניירות ערך לשעבר שגם השתתפה בפאנל, הוסיפה שאף חברת ביטוח לא רוצה לקחת את הסיכון לבטח פגעי אקלים מכיוון שזה לא רווחי, ולכן תפקיד המדינה והרגולטור לקבוע מדיניות בנושא. נוסף על כך, לדבריה, לציבור יש נתק מוחלט לכסף שמנוהל בחברות הביטוח. ״חשוב לחבר את הציבור לכסף שלו כדי להניע שינוי״.
"הסערה הגדולה עוד לפנינו"
בפתח מושב בנושא טכנולוגיות, הוצגה הדרך שבה המהפכה הטכנולוגית הפכה, לצד קידום האנושות, גם למפגע סביבתי חריף. "אנחנו בעולם סוער", הצהיר ד"ר תומר סיימון, המדען הראשי של מייקרוסופט ישראל מחקר ופיתוח, "והסערה הגדולה עוד לפנינו". הוא פירט את ההתפתחויות המהירות בתחום הבינה המלאכותית – האופן שבו אנחנו מעניקים למחשבים יכולות של בני אדם כמו הסקת מסקנות, תפיסה, תכנון וקבלת החלטות. לפי סיימון, אלו מהוות גם אתגר אנרגטי ואקלימי שיש להתמודד עימו, שכן השיטות המתקדמות צורכות כמות אדירה של אנרגיה ודורשות בנייה מרובה של עוד ועוד מרכזי מחשבים.
טכנולוגיה חשובה שיכולה לעזור לנו מול מפגעים סביבתיים היא עריכה גנומית. לדברי ד"ר איתי כהן, מנהל הטכנולוגיות בחברת Deligene, אנחנו מחזיקים כיום ב"אוסף של כלים שאפשר לדמות אותם למספריים מולקולריות". בעזרתן, אפשר לבצע שינויים מתוכננים ומכוונים בקוד הגנטי ולשנות חרקים, צמחים וחיות משק כדי שיהיו עמידים יותר למפגעים סביבתיים (דוגמת חום).
ד"ר תומר סיימון, המדען הראשי של מייקרוסופט ישראל מחקר ופיתוח. צילום: רונן חורש
משתפים פעולה למען המגוון הביולוגי
ד״ר רון וינקלר, יושב ראש משותף לשותפות האירופית למגוון ביולוגי Biodiversa+, פתח את המושב בנושא זה, ואמר: ״שותפות זו נוסדה באירופה והיא מתייחסת לשיתוף פעולה בין מדינות״. נציג השותפות בישראל הוא המשרד להגנת הסביבה, וכל מדינה שחברה בשותפות זכאית להצביע לנושא השנתי של הקול הקורא שמתפרסם מדי שנה באתר השותפות. ״השותפות תומכת במצוינות ומחקר סביב המגוון הביולוגי, ומעל שבע שנים הושקעו מעל 800 מיליון אירו בפרויקטים שונים״.
ישראל שותפה למספר פיילוטים שמתקיימים במקביל במספר מדינות מטעם השותפות, כמו פרויקט EuRockFish שאליו הצטרף בשנת 2023 המכון לחקר ימים ואגמים (חיא״ל) לבקשת המשרד להגנת הסביבה. מטרת הפרויקט היא קידום יכולות הניטור של דגי שוניות סלעיות, ומובילים אותו חוקרים מצרפת, בהשתתפות נציגים ממדינות נוספות: נורבגיה, דנמרק, ספרד, טורקיה וכמובן ישראל. בארץ החוקרים שלוקחים בו חלק הם פרופ׳ גיל רילוב, ד״ר ניר שטרן וד״ר ארסני מורוב. ״הפרויקטים האלו נותנים תמונה רחבה ונתונים ממקומות שונים בעולם ובכך מאפשרים בניית מתודולוגיות״, אמרה ד״ר ארנה מצנר מהמשרד להגנת הסביבה.
איך נתמודד עם פליטות הפחמן
הפורום הישראלי לקיבוע פחמן הוצג במושב שעסק בנושא זה. לדברי ד"ר אבנר גרוס, מאוניברסיטת בן-גוריון ומהפורום, הגוף פועל בתחומי אקדמיה ומדיניות ומנסה לבסס בישראל שיח ופעילות שיוכלו "לנטרל" את פליטות הפחמן הדו חמצני. "יש תמריץ כלכלי רב להיכנס לתחום הזה, אבל גם הרבה מרחק שנצטרך לעבור". במסגרת זאת, הסביר, לקרר את כדור הארץ ב-0.1 מעלות צלזיוס על ידי הוצאת פחמן מהאטמוספרה יעלה לנו "רבע מהכלכלה העולמית". זה מדגיש גם את הצורך לעצור את הפליטות, אבל גם מדגים את הפוטנציאל הכספי.
אחת האפשרויות היצירתיות לעשות זאת הוצגה על ידי פרופ' רון מילוא, יו"ר הועד המנהל של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה, וד"ר רועי בן ניסן ממכון ויצמן למדע, שחוקרים את האפשרות לשנות תזונה של חיידק אי-קולי כך שהיא תתבסס על פחמן דו חמצני. "בתהליך אבולוציה, עם הזמן, חיידקים מתחילים לייצר יותר ויותר אבני בניין מפחמן דו חמצני. אחרי שנה הצלחנו לבודד זן שאוכל רק פחמן דו חמצני". אף על פי כן, הם ציינו, פתרון זה מוגבל ורחוק מלהספיק ברמה הגלובלית, ויש להפכו למשתלם ומשתלב בשינויים הכלכליים שמכתיבים צעדי התמודדות אנושיים כמו מס פחמן.
הוועידה השנתית ה-52 למדע ולסביבה. צילום: ליאור מזרחי
"זה כמו חשבון בנק שההוצאות עולות בו מהר יותר מההכנסות. אנחנו בעצם במינוס", הסביר בשפה פשוטה ד"ר דורון מרקל, המדען הראשי של קק"ל, את מאזן הפחמן באטמוספרה. בכל שנה נפלטים 40 ג'יגה-טון (40 מיליארד טונות) פחמן דו חמצני, בעיקר משריפת דלקים פוסיליים, וחלק נוסף מבירוא יערות. קליטת פחמן באוקיינוסים וביערות איננה מספיקה, ומכסה רק כמחצית מהפליטות הללו, והמחצית השנייה נותרת באטמוספרה. לדבריו, קיבוע פחמן הוא הדרך לייצב את המערכת הזאת. "אין פה מקום לתחרות או לאגו", אמר פרופ' ירון זיו מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. מול התממשות מהירה ב-25 שנה של תחזיות ההתחממות הגלובלית, הוא קרא לקדם מערכות ידע משותפות לכל הגופים הרלוונטיים וללחוץ על מקבלי ההחלטות לפעול.
גם האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה התייחסה לפליטות גזי החממה – היא דאגה לקיזוז פליטות הפחמן הדו חמצני של הוועידה, והציעה למשתתפים לעשות זאת גם כן, ולשלם על פליטות הנסיעה שלהם, באמצעות מחשבון קיזוז שפותח במיוחד לכנס זה, על ידי KVS – קיימות ושפ"ע בשיתוף חברות מובילות בתחום.
