שתפו‬        

ד"ר עשהאל גרינפלד

הפתרון הלא-פופולרי לזיהום בנחלים

תאגידים שמזרימים מי קולחין לנחלים לא משלמים על כך שקל. נשמע מקומם? זה דווקא כנראה הפתרון הצודק ביותר. דעה
1 בדצמבר 2022



ארגוני סביבה חברו לאחרונה לשדולה למען הנחלים בכנסת כדי לקדם חקיקה מתבקשת לכאורה: גביית היטל ממי שמזרים לנחלי ישראל מי קולחין או שפכים אחרים. קולחין הם מי ביוב שעברו טיהור מסוים ושמיועדים להשקיה חקלאית (אבל לא לשתייה), אך לעיתים הם מוזרמים לנחלים מסיבות שונות, תוך פגיעה בבתי הגידול הטבעיים שלאורכם – וסיכון בריאות הציבור. להיטל כספי על מזהמים יש הגיון רב – אבל במצב הנתון של משק הקולחין בישראל, מדובר במהלך בעייתי שעלול להביא דווקא להגברת הזיהום.

מדינת ישראל היא מובילה עולמית בטיהור שפכים וניצולם לחקלאות. על פי המשרד להגנת הסביבה, ביוב לא-מטופל לא מוזרם בנחלי ישראל מזה למעלה מ-20 שנה, ומספר הזיהומים המוקדיים צנח בכ-80 אחוז ביחס למצב בשנות ה-90. עם זאת, על פי המשרד, בנחלי ישראל עדיין זורמים מדי שנה עשרות מליוני קוב של קולחין, והם נפגעים מדליפות ביוב מזדמנות. המקור לכך הוא כשלים במערכות הביוב והטיהור ובמערכות אספקת הקולחין לחקלאות. בניגוד להזרמה לים, שעליה מעוגן בחוק היטל שיכול להגיע למאות אלפי שקלים, הזרמת קולחין לנחל לא כרוכה בתשלום – אלא רק בקבלת "צו הרשאה" מרשות המים בהתאם להמלצה של וועדה מקצועית.

הצעת החוק החדשה כוללת מרכיבים חשובים, כמו חיזוק מעמדה החוקי של הוועדה המקצועית והגברת האכיפה, והיא כוללת גם "יישור קו" בין זיהום ים לזיהום נחל – כך שגם הזרמות לנחלים בהיתר יחויבו בהיטל בהתאם לרמת הזיהום.

גשר_הצבים_-_נחל_אלכסנדר Idan Daniel, CC BY-SA 4.0
בנחלי ישראל עדיין זורמים מדי שנה עשרות מליוני קוב של קולחין, והם נפגעים מדליפות ביוב מזדמנות. נחל אלכסנדר, צילום: Idan Daniel, CC BY-SA 4.0

מדובר במודל שמוכיח את עצמו בהפחתת זיהומי ים כבר למעלה מעשור, וכבר הביא להישגים בשיפור ההגנה על הסביבה הימית והחופית. אז למה שלא יושת היטל דומה על מזהמי נחלים? ובכן, למרבה האירוניה, במצב הנוכחי של משק הקולחין, דווקא הזרמה ללא היטל היא הפתרון המיטבי לסביבה.

ההיטל יגולגל לציבור

הסיבה לכך גלומה בזהות מזהמי הנחלים. בעוד רוב מזהמי הים בהיתר הם מפעלים תעשייתיים וזכיינים פרטיים, מרבית ההזרמות לנחלים מגיעות מאגודות מים, מאיגודי ערים ומתאגידי ביוב. כלומר, רוב הגופים שמזרימים מי קולחין לנחלי ישראל פועלים למען תועלת הציבור וללא מטרות רווח, וכל הוצאה שלהם מגולגלת חזרה למשק המים כחלק מעלות הטיפול בשפכים. במקרה זה, ההיטל לא פוגע ברווח של יזם פרטי או תאגיד מסחרי – אלא בציבור, בדמות נטל כספי על משק המים שיפגע באיכות השירותים שמסופקים לכולנו על ידי תאגידי המים. היטל על הזרמת קולחין גם יפחית את המוטיבציה של הגופים המזרימים לקבל הרשאה, ועשוי להגדיל את שכיחותם של אירועי זיהום בלתי מבוקרים.

המצב הקיים, שבו אפשר לקבל היתר להזרים קולחין לנחל ללא תשלום, הוא לא אידיאלי – אך הוא מאפשר ניהול של ההזרמות שמצמצם את נזקי הזיהום. זאת על ידי הפניית הקולחין לעונות ולמקומות שבהם הפגיעה בבריאות האדם והטבע היא הקטנה ביותר.

אז מה כן צריך לעשות כדי לצמצם את זיהום הנחלים בקולחין?

התשובה המוצעת היא לא פופוליסטית, והיא הולכת נגד הזרם של מלחמת החורמה ביוקר המחייה – אבל האמת היא שאנחנו לא משלמים מספיק על המים שלנו. על פי דו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מ-2020, המים לצריכה ביתית בישראל הם מהזולים בעולם: רק בשוויץ, במקסיקו ובדרום קוריאה משלמים פחות מאשר בישראל על מי שתייה. מעבר לכך, מחיר המים הריאלי בישראל ירד ב-8.8 אחוזים בעשור שקדם לדו"ח, בעוד בעולם המחיר דווקא עלה ב-8.1 אחוזים. הנתונים האלה מעוררי מחשבה בהתחשב בכך שישראל יבשה הרבה יותר מרוב המדינות שנסקרו בדו"ח, ושהיא בעלת הריבוי הטבעי הגדול ביותר מקרב מדינות ה-OECD.

אין ארוחות חינם

כצרכנים, הורגלנו לשאוף תמיד להוזלת מחירים – אבל האמת היא שאין ארוחות חינם, ומחירם הנמוך של המים בישראל קשור לעובדה שאנחנו לא באמת משלמים את עלותם המלאה. משק המים הוא משק כלכלי סגור, וכל אספקת המים והטיפול בשפכים ממומנים אך ורק מדמי המים שאותם משלמים הצרכנים. מחיר המים הנמוך שמשלמים משקי הבית בישראל מביא לכך שהמשאבים הכספיים לטיפול בשפכים מצומצמים, שמערכות הטיהור נבנות לאט מדי, שיש מעט מדי מהן ושהן סובלות מתקלות חוזרות ונשנות.

למעשה, תושבי ישראל משלמים רק על חלק מעלות הטיפול בביוב – ומשאירים לנחלים לשאת את שאר המחיר.

Park_Kishon,_Haifa_048. Hanay, CC BY-SA 3.0
תושבי ישראל משלמים רק על חלק מעלות הטיפול בביוב – ומשאירים לנחלים לשאת את שאר המחיר. נחל הקישון, צילום: Hanay, CC BY-SA 3.0

במקביל ובאותו קו מחשבה, כיוון שהחלופה הרצויה לטיפול בקולחין היא שימוש חקלאי, יש להוזיל אף יותר את מחיר הקולחין לחקלאות, כהכרה בכך שגם החקלאים נושאים חלק מהעלות החיצונית של הטיפול במים שנצרכים בצריכה ביתית. הוזלת הקולחין עשויה להגביר את הביקוש ולצמצם את עודפי הקולחין – שחלקם מוזרמים לנחלים ומזהמים אותם.

העלאת תעריפי המים לצריכה ביתית תאפשר הגדלה של התמיכה במערך הטיפול בשפכים ובקולחין, ותאפשר לשפר את איכות הטיהור ורמת התחזוקה במתקנים המזהמים. אין פעולה בודדת שיכולה למגר לבדה את בעיות הזיהום של נחלי ישראל, אבל העלאת מחיר המים תאפשר הקצאת משאבים חיוניים לשיפור המצב.

אומנם המלחמה ביוקר המחייה חשובה וצודקת, אבל כיום הנחלים שלנו נושאים בעול כבד מנשוא. העלאת  מחיר המים תהווה השקעה משתלמת, שתניב תשואה של נחלים נקיים. הגיע זמן שניקח אחריות כחברה, ונשקיע יותר במים שלנו.

ד"ר עשהאל גרינפלד היה עד לאחרונה עמית "ממשק" ברשות הלאומית למים ולביוב וברשות הטבע והגנים, ועוסק בנושא שחרור מים לטבע. הוא אקולוג וכלכלן סביבתי.

ההרשמה למחזור י"ג של ממשק נסגרת ב-29 בדצמבר, לפרטים >>


בעקבות הכתבה ב"זווית" הסיפור פורסם גם ב- Mako

שתפו‬        


הירשמו לניוזלטר שלנו

    עקבו אחרי זווית