אין ספק שהדבר העיקרי שהופך את פורים לחג כה צבעוני, שמח וחגיגי הוא התחפושות – גם אם השנה נשוויץ בהן בעיקר בזום ובקבוצות קטנות. אמנם עבורנו, בני האדם, לא כל יום פורים, אך יש בטבע בעלי חיים (ואפילו צמחים) שבשבילם תחפושות הן דרך חיים.
"'תחפושת' נותנת לבעל החיים זהות אחרת", אומר פרופ' אמיר אילי מבית הספר לזואולוגיה וממוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב. לדבריו, אופן אחד שבו בעלי החיים "מתחפשים" הוא הסוואה: הידמות לסביבה שמקיפה אותם במטרה להיטמע בה. "בעלי חיים שמסתווים לא רוצים שיראו אותם, אם זה כדי שלא יאכלו אותם או כדי שהם יוכלו לאכול בעלי חיים אחרים שלא יבחינו בהם", הוא אומר.
סוג שני של תחפושות הוא חקיינות: התחזות לבעל חיים אחר. "בעלי חיים שהם טרף רוצים פעמים רבות שיחשבו שהם לא היצורים הקטנים והמסכנים שהם באמת, אלא שהם בעלי חיים מאיימים, מסוכנים או רעילים", אומר אילי.
לכבוד החג, ליקטנו מקבץ של תחפושות מתוחכמות, מטעות ויצירתיות מעולם הטבע:
מרחף כמו דבורה, עוקץ כמו זבוב
זבובים רבים דומים במראם לדבורים ולצרעות, כדי שהטורפים שלהם יחשבו שהם חרק עוקץ ומסוכן – ולא זבוב פשוט, נטול עוקץ וערב לחיך. זבוב אחד כזה שנפוץ בישראל הוא הרקבן המפוספס (Eristalinus taeniops). גופו של הרקבן מעוטר בפסים בצבעי צהוב ושחור, ובדומה לדבורה הוא מסוגל לשהות באוויר במקום אחד – זאת בזכות רפרוף הכנפיים המהיר שלו, שבגללו הוא משמיע גם זמזום שיכול להזכיר את זמזומה של הדבורה. מעבר לכך, בדומה לדבורים, גם הרקבנים ניזונים מצוף, ולכן פעמים רבות אפשר למצוא אותם בקרבת פרחים – כולל העציצים הביתיים שלנו. עם זאת, אין סיבה להיבהל, להימלט או לקרוא ל"מגן דבורים אדום" לעזרה. במבט מקרוב אפשר לחשוף את השקר של הרקבן – למשל לפי שתי עיני התשבץ הגדולות שלו, שהן ללא ספק עיני זבוב.
הינשוף שנעלם ברקע
הינשוף הצווחן המזרחי (Megascops asio) הוא ינשוף קטן שחי באמריקה הצפונית ושניזון מבעלי חיים כמו מכרסמים, זוחלים וציפורים קטנות. על אף שמדובר בעוף דורס, הוא קטן יחסית (אורך גופו הוא כ-25-16 סנטימטר) והוא עלול להיטרף על ידי בעלי חיים אחרים, כמו דורסי לילה גדולים יותר, נחשים ואופוסומים. על מנת להסתוות מטורפיו, הינשוף נטמע בעצים שבהם הוא יושב: צבעי נוצותיו הם חום ואפור, והוא מעוטר בקווים לאורך החזה והכנפיים. כך, שכשהוא נח במהלך היום בחללים בעצים וממלא אותם, כמעט בלתי אפשרי להבחין שמדובר בינשוף, ולא בחלק מקליפת העץ. למעשה, גם צפרים אנושיים מתקשים מאוד לאתר את הינשופים הללו, והם מזהים אותם בעיקר בזכות הקולות הרמים שהם משמיעים בלילה, שהעניקו להם את שמם.
אשפי הצבע
ייתכן שהתמנונים הם אשפי ההסוואה הטובים ביותר בטבע – וזאת על אף שעל פי כל העדויות, הם בכלל לא מסוגלים לראות צבעים. התמנונים משנים את תבניות הצבע שעל עורם כדי להגן על עצמם, לצוד, להפחיד אויבים ולתקשר ביניהם. הם יודעים להציג על גופם מגוון רחב מאוד של דפוסים צבעוניים ואף לשנות את מרקם עורם, וזאת באופן כמעט מיידי. ההסוואה הזו יכולה להיות מאוד משכנעת: צוללנים רבים מספרים על מקרים שבהם הם הופתעו מאוד לגלות פתאום שסלע או אצה מסוימים הם בעצם תמנון מסתווה. גם תבניות הצבעים שבהן משתמשים התמנונים על מנת להפחיד אויבים מרשימות מאוד – דגם כזה לדוגמה הוא של עור לבן עם כתמים כהים, ששניים מהם, גדולים וכהים במיוחד, יוצרים אשליה של זוג עיניים מאיימות. כשהתמנון משתמש בדגם כזה, הוא פורש את זרועותיו ואת הקרום שנמצא ביניהן ומנסה להיראות כמה שיותר גדול ומפחיד, בדומה לחתלתול קטנטן שמנסה להיראות גדול ומאיים מול אויב.
ההסוואה של התמנונים מתאפשרת בזכות הכרומטופורים שבעורם: תאי צבע מיוחדים, שמוקפים ברקמה של שרירים טבעתיים. כששרירים אלה מתרחבים ומתכווצים, הם פורשים וסוגרים את שקי הצבע. אצל התמנון, כמעט אל כל כרומטופור קיים חיבור עצבי נפרד, כך שהתמנון מסוגל ליצור תמונה ברזולוציה גבוהה מאוד, ולהציג על עורו כמעט כל דגם, צבע או צורה.
זה רק נראה ארסי
הזעמן האלמוגי האדום (Lampropeltis elapsoides) הוא נחש לא-ארסי באורך של כ-51-36 סנטימטר שחי בצפון אמריקה. תבנית הצבע שעל עורו היא בצבעי אדום, שחור, צהוב ולבן, והיא דומה מאוד לצבעי האזהרה שבהם מתהדר הפתן האלמוגי המזרחי (Micrurus fulvius), נחש ארסי מקומי שאורכו כ-76-46 סנטימטר. כך, הזעמן הפגיע מבלבל טורפים פוטנציאליים, שסבורים בגלל מראהו שהוא אויב מאיים במקום טרף קל. גם במקרה של הזעמן, קיימים כמה סימנים שמאפשרים לחשוף את הבלוף: מעבר לכך שראשו של הפתן רחב יותר בגלל שיני הארס שבפיו, תבנית הצבע שעל עורו של הזעמן כוללת רצועות אדומות שבקצה שלהן יש קווים שחורים – בעוד שעל עורו של הפתן, הרצועות האדומות פוגשות בפסים צהובים. על כן, חוברו באנגלית חרוזים שמסייעים בהבדלה בין המינים: "Red touches Yellow, kills a fellow; Red touches Black, venom lack" (או בתרגום חופשי: אדום נוגע בצהוב – הורג לרוב, אדום נוגע בשחור – הרעל במחסור).
הצמחים שלא עוצרים בירוק
ההתחפשות בטבע לא מוגבלת אך ורק לבעלי חיים. על אף שמוכרות פחות דוגמאות לכך, בהחלט קיימים גם צמחים שמעמידים פנים שהם חלק מהרקע או שהם בעצם דבר אחר (כמו אבן), כדי שבעלי החיים הצמחוניים לא ינשנשו אותם לארוחת בוקר. בניגוד לבעלי חיים, אצל צמחים קיים כידוע צבע "ברירת מחדל" – ירוק, צבעו של פיגמנט הכלורופיל שלו זקוקים הצמחים כדי לבצע את תהליך הפוטוסינתזה, שמאפשר להם לקלוט את אנרגיית השמש ולגדול. לכן, כששימוש ב"תחפושת" מוביל לכך שעליו של הצמח לא ירוקים, יש לכך מחיר עבורו.
דוגמה אחת להסוואה בעולם הצומח היא Corydalis hemidicentra, צמח רב-שנתי ננסי שגדל בין שברי סלע שמצטברים במדרונות הרים בדרום מערב סין. צבעם של עלי הצמח תואם לצבעם של שברי הסלע שסביבו, ולכן הוא גם שונה ממקום למקום, ונע מאדום-חום דרך אפור כהה ועד ירוק-אפרפר – שוני שלו בסיס גנטי. מדענים גילו שבאזור ההררי שבו צמח זה גדל, יותר מ-15 משפחות שונות של צמחים פיתחו מאפיינים הסוואתיים.
כמו בתחפושות האנושיות, שבהן מספיק לשים אוזני חתול על הראש כדי שכולם יבינו היטב למה התחפשתם, גם בטבע אין חובה להשקיע יתר על המידה כדי להטעות את הסביבה. "התחפושות שבטבע יכולות להיות גם אלמנטים פשוטים, כמו דגמים על כנפי פרפרים שנראים כמו עיניים", אומר אילי. "כמו אצלנו, התחפושת לא צריכה להיות מושלמת או זהה למקור, מספיק לקחת מאפיין בולט, דגם או צבע – העיקר שהטורף או הטרף יתבלבלו מספיק", הוא מסכם.
