מדי שנה מציינים בתחילת חודש מאי את יום נדידת הציפורים העולמי, שנועד להעלות את המודעות לגבי חשיבותה של נדידת הציפורים. בשנים האחרונות יום זה חשוב במיוחד, זאת בגלל משבר האקלים העולמי והשפעתו על הסביבה הטבעית ועל מיני בעלי חיים שונים.
ציפורים ניתן למצוא בכל מקום: בערים ובכפר, בפארקים ובחצרות אחוריות, ביערות ובהרים, בשטחי ביצות ולאורך החופים. הן מחברות את כל בתי הגידול הללו ומזכירות לנו את הקשר שלנו לכדור הארץ, לסביבה, לחיות הבר וזה לזה. בנוסף, באמצעות תנועותיהן העונתיות, ציפורים נודדות גם מזכירות לנו באופן קבוע את מחזורי הטבע.
עיתוי הנדידה נקבע במידה רבה על ידי תנאי מזג האוויר, ושינויים אקלימיים המשפיעים על אזורים רבים בעולם עלולים לגרום לציפורים לנדוד במועדים שונים ממה שהן רגילות. יכולתן של הציפורים לנצל בצורה מיטבית את משאבי המזון באזורי הנדידה והמחיה שלהן תלויה במועד הנדידה, ושינויים שכאלה עלולים להשפיע על מידת הצלחתן להשיג מזון.
צומת הכבישים המעופפים
כעת מחקר חדש, שפורסם לאחרונה בכתב העת Journal of Avian Biology ושנערך על ידי חוקרים מאוניברסיטת קלווין בגראנד ראפידס שבמישיגן ארצות הברית, מראה שציפורים נודדות מגיעות מוקדם או מאוחר מדי לנקודות במסלול שלהן בגלל משבר האקלים, ולכן גם יוצאות מסנכרון עם מקורות המזון שלהן.
מישיגן נמצאת בצומת "הכבישים המעופפים" (נתיבי התעופה של ציפורים) של מיסיסיפי והאוקיינוס האטלנטי, שמונה יותר מ-380 מיני ציפורים שעוברים דרך המדינה בכל אביב. במחקר הנוכחי, על מנת לבחון שינויים בדפוסי ההגעה לאתרי העצירה של ציפורי שיר במהלך נדידת הסתיו, ניתחו החוקרים 40 שנות נתונים (1975–2015) בתשעה מיני ציפורים, עוברי אורח נפוצים במישיגן במהלך עונת הנדידה, שנלכדו בשני אתרי התקבצות ועצירה במחוז קלמאזו, הממוקם בדרום-מערב מישיגן.
כל המינים הנבחרים הם מינים שנודדים בתקופת הסתיו. כולם אוכלי חרקים שמתרבים בבתי גידול מיוערים. עבור כל מין החוקרים העריכו שינויים שנתיים על פי מודלים של ארבע קטגוריות: תאריכי הגעה לאתר העצירה, טמפרטורה מקומית בעת ההגעה, מידת השימוש באתר העצירה ומשקל.
"לא קל לבחון את השפעת שינויי האקלים על דפוסי נדידה של ציפורים", אומר פרופ' אמריטוס יורם יום טוב מהמחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב. "ניתן לעקוב אחרי מהלך נדידה במשך כמה שנים ולראות דגם מסוים משתנה במהלכן, אך עדיין קיים קושי לומר באופן מוחלט כי השינוי במועד הנדידה נגרם בגלל ההתחממות הגלובלית".
"עם זאת, יש מתאמים שונים בארץ ובעולם בין גורמי אקלים שונים בארצות המוצא והיעד של ציפורים נודדות המשפיעים ככל הנראה על מועדי הנדידה", מוסיף יום טוב.
אביבים כוזבים ומבלבלים
תוצאות המחקר לא היו מפתיעות. על פי החוקרים, נתוני האקלים גילו כי האזור התחמם בכמעט 2 מעלות צלזיוס בממוצע לאורך פרק הזמן של ארבעים השנים האחרונות ועל פי התצפיות של החוקרים רוב המינים (שישה מתוך תשעה) אכן הציגו שינויים משמעותיים בתזמון ההגעה. יתר על כן, שלושה מינים הגיעו באופן משמעותי מוקדם יותר לאורך זמן. למרות זאת, נראה שבינתיים אתרי ה"הצטיידות" הללו עדיין ממלאים את תפקידם האקולוגי. היקף השימוש בהם וכן קצב צבירת המסה של הציפורים בשעות הבוקר לא השתנו משמעותית.
לדברי החוקרים, מיני ציפורים מסוימים מגיעים למישיגן מוקדם מהרגיל בגלל תופעת "אביבים כוזבים", תוצאה של שינוי האקלים. משום כך, זמינות בית הגידול והאוכל שלהם ומועד עזיבת שטח החורף וההגעה לשטחי הרבייה שלהם משתנה. כמו כן, הצמחים פורחים מוקדם יותר כתוצאה משינוי אקלים, עובדה המשנה את היחסים בין הציפורים למקורות המזון שלהם (חרקים שניזונים מהצמחים הללו). בנוסף, על פי החוקרים, ככל שהטמפרטורות עולות הציפורים מתחילות לנוע צפונה יותר וכך נוצרת תחרות על מזון בין מינים שבעבר בכלל לא היו נפגשים.
"לגבי שינויים בדפוסי הנדידה בארץ, אין תמונה קונקרטית ועדיין אין לנו מספיק נתונים על מנת שנהיה מסוגלים להצביע על מגמות, אך אנחנו כן רואים שינויים קלים בחלק מהמינים. לדוגמה הקדמה של ימים בודדים בממוצע בהגעה לאתרי העצירה", אומר ד"ר יואב פרלמן, מנהל מרכז הצפרות הישראלי בחברה להגנת הטבע. "יש לנו כמה תחנות ניטור שעובדות באופן פדנטי וקבוע כבר כ- 25 שנים. לתחנות אלו מגיעות ציפורים נודדות רבות ומתוכן בממוצע כ-90 אחוז ציפורי שיר, המהוות את הקבוצה הגדולה ביותר".
"מאחורי כל ממוצע בנתונים יש שונות אדירה. יש חלקים של האוכלוסייה שנצפים בהם שינויים גדולים בדפוסי הנדידה ולעומת זאת אנו רואים שיש מינים שאין שינוי נראה לעין בתזמון ההגעה שלהם לתחנות הניטור. אולם, כיוון שאנו אוספים נתונים לאורך הרבה שנים אפשר להתייחס אליהם באמינות גבוהה. לכן, אנו מבינים שקיימת ירידה משמעותית בעשורים האחרונים בהרבה מאוד מינים נודדים המגיעים לתחנות הניטור וגם ירידה בהיקף הקינון", מוסיף פרלמן. "ירידה זו מסמנת לנו כי קיים משבר עולמי בנושא שימור המגוון הביולוגי הנובע משינוי האקלים והרס בתי הגידול".
"דוגמה טובה לכך שניתן לראות בארץ הוא גיבתון שחור ראש, שהולך ונדחק צפונה", אומר פרלמן. "מין זה, שנמצא בעבר באזור דרום הגולן, מתרכז בשנים האחרונות באזורים יותר צפוניים וגבוהים ואפילו בחרמון, שם לא נמצא בעבר. אנו מבינים בהקשר זה כי מדובר במתאמים גבוהים קלאסיים של שינוי האקלים והרס בתי הגידול".
יותר עגורים מגיעים לאגם החולה
"השינוי הבולט ביותר שאנחנו רואים בשנים האחרונות הוא בדפוסי הנדידה של העגורים. אם בתחילת שנות ה-50 היו מגיעים לישראל בעונת החורף כמה עשרות עגורים בלבד, הרי שהיום אנחנו מדברים כבר על כ-65 אלף פרטים שמגיעים לאזור כל שנה", אומר שי אגמון מקק"ל, מנהל תחום הצפרות ותחנת מחקר עופות באגמון החולה. "הסיבה העיקרית לכך הם הקשיים שחווים העגורים לאורך הדרך וגם שינויים שקורים פה אצלנו בארץ. דוגמה לאחד מהשינויים הללו הוא תהליך המדבור באפריקה עקב סכירת הנילוס ועיבוד אדמה אינטנסיבי".
"אנחנו רואים גם כל שנה הגעה מוקדמת יותר ויותר של מינים נודדים. כמו מין שנקרא קוקייה מצויצת. הקוקייה מקננת בקינים של עורבים, וכיוון שאלו מקננים מוקדם יותר גם הקוקייה הקדימה את מועד הגעתה לארץ", מוסיף אגמון. "דוגמה נוספת היא התמעטות בהגעה של מינים צפוניים כמו מיני אווזים וברווזים שונים. אנחנו יודעים שהם חורפים במדינות אחרות שבהן הם לא היו מבלים בהן את החורף בעבר, כמו הונגריה… שינוי נוסף מורגש הוא דווקא במצב המינים היציבים בארץ. כך, למשל, הדאה שחורת הכתף, עוף דורס שנצפה מקנן לראשונה אצלנו רק לפני כ- 12 שנים. מאז המין עשה עליה מטורפת וכיום קיימים בארץ מעל 1,000 זוגות. בעצם מדובר במין טרופי שנדחק אלינו צפונה ומערבה ונראה שהשינוי האקלימי מאפשר את זה".
"הטבע כל הזמן משתנה ואנו רואים כי בעלי חיים משנים את אורחות חייהם בהתאם, אחרת הם מזמן היו נשמדים מן העולם" מסכם יום טוב. "שינוי האקלים גורם לנזק בקנה מידה עצום לכדור הארץ ולכן עלינו להקטין את טביעת הרגל הפחמנית שלנו על מנת להקטין את ממדיו".