עומס תנועה במפרץ אילת

חי וצומח | טיולים ופנאי | כלכלה וצרכנות |
אמנם החורף רק התחיל, אבל מי שצולל באילת יודע שבחודשי הקיץ יש פקקי תנועה מתחת למים באתרי הצלילה הפופולריים. אולי כדאי לנצל את הזמן עד שעונת הצלילה תתחיל שוב, ולהשתמש בהצעה של סטודנטים מאוניברסיטת בן גוריון באילת ליצור שוניות מלאכותיות כדי להפחית את העומס באתרי הצלילה ולשמור על הטבע

 

 

שקט מסביב. באוזניים רק קולות הנשימה שעולה ויורדת ופעימות הלב שלכם… כחול עד לאין סוף. אתם מסתכלים סביב והכחול לא נגמר, הוא מקיף אתכם מעליכם, מתחתיכם, מכל הצדדים… עכשיו זה רק אתם, הים, האלמוגים והדגים… ועוד עדר של צוללים מסביב.

unnamed (1)
הסטי"ל, אתר הצלילה המלאכותי באילת. תצלום: שחר שבתאי

צלילה היא ספורט פופולרי מאוד בישראל ואילת היא המקום המתאים ביותר לכך. אתרי הצלילה הפזורים בחופי הים התיכון בישראל מוכרים פחות ומושכים מספר קטן יחסית של צוללים, בעוד שהמים הצלולים  בים האדום ועושר החי בו, בשילוב עם הטמפרטורה הנוחה יחסית לאורך כל השנה, מושכים למפרץ אילת צוללים מקומיים בהמוניהם וכך גם תיירים רבים.

הבעיה היא שמספר יעדי הצלילה באזור מצומצם למדי. האתרים הפופולריים, אלה שהראות בהם טובה יחסית, הגישה אליהם נוחה ושבהם ניתן לחזות בשוניות אלמוגים מרשימות, מרוכזים בחוף הדרומי של המפרץ ומושכים אליהם בתקופת הקיץ אלפי צוללים מכל רחבי העולם. בשבתות ובחגים כמות המבקרים אף גדלה, הלחץ מתגבר והעומס על אתרי הצלילה נעשה כבד עוד יותר.

ללחץ הכבד על האתרים יש כמובן מחיר סביבתי: כמות הצוללים באתרים, לפעמים בשילוב חוסר ניסיון, גורמת לצוללים רבים לפגוע באלמוגים בסנפיריהם ובציוד המגושם שעליהם, ולהרחפת חול שפוגעת באלמוגים ובדגים. שבירה של חלק מהאלמוג היא הרסנית בשבילו: לוקח לו כשנה לגדל מחדש סנטימטר שנשבר ממנו ברגע של חוסר תשומת לב של צולל. התנהגות זו היא כנראה חלק מהגורמים לכך שהשוניות והדגה במפרץ הולכות ומידלדלות במהלך העשורים האחרונים.

פיתוח ושימור

פוסטר
הפוסטר המדעי של קבוצת הסטודנטים

בקמפוס של אוניברסיטת בן גוריון באילת החליטה קבוצה של ארבעה סטודנטים מהמחלקה לניהול לבחון פתרונות בעלי היתכנות כלכלית לבעיית העומס התת-ימי באילת במסגרת מיזם הגמר שלהם לתואר ראשון (בהנחיית מירי ארביב ופרופ' נדב ששר). המיזם נקרא ״מתווה לפיתוח ושימור תיירות הצלילה במפרץ אילת״ והוא מבקש למצוא פתרון כולל להפיכת ענף הצלילה בעיר לענף בר-קיימא, כך שכמות הצוללים והתנהגותם במים לא תפגע בהמשך הקיום של המפרץ הן כפיסת טבע יפהפייה ומשגשגת והן כיעד צלילה אטרקטיבי.

״במסגרת המיזם הצלחנו למפות את האתרים הטבעיים ולהראות מה העומס עליהם״, מספר פבל לויתין מצוות המיזם. ״לפי החישוב שלנו, העומס עומד כיום על פי שישה בערך ממה שהאתרים מסוגלים לשאת.

"מגמת הצלילה עלתה בעשור האחרון ומוסיפה לעלות; התאחדות הצלילה מעריכה שמתקיימות כיום כ-350,000 צלילות בשנה במפרץ, וזה עוד בהערכה שמרנית, במציאות יכול להיות שמדובר בהרבה יותר״.

אתרי צלילה מלאכותיים

החלק המרכזי במתווה שהציעו הסטודנטים לפתרון בעיית העומס על האתרים ועל השונית הוא יצירה של אתרי צלילה מלאכותיים, שישמשו כתוספת לאתרים הקיימים. הרעיון הוא להטביע עצמים מלאכותיים במי המפרץ ולהפוך אותם לאתרים אטרקטיביים לצלילה. פעולה זו מקובלת בעולם וקיימת במקומות רבים, וגם בישראל הוטבעו כמה עצמים מלאכותיים שמשמשים היום אתרי צלילה – חלקם נחשבים להצלחה מסחררת (בהם ספינת הטילים [סטי"ל] אח״י סופה, הנחשבת לאתר הצלילה הפופולרי ביותר בארץ), וחלקם מוצלחים פחות.

״בחנו יעדי צלילה פופולריים במקומות אחרים בעולם שגם בהם קיימת בעיית העומס על האתרים, וראינו שזה היה אחד הפתרונות המוצלחים״, מספר לויתין. ״במקביל, ערכנו סקר בקרב 140 צוללים ישראלים – מנוסים ומתחילים – ובדקנו מה מעניין אותם לראות ומה יעשו אם יתווספו אתרים מלאכותיים. מתוצאות הסקר ומנתונים אחרים שבחנו אנחנו מעריכים שהקמת אתר מלאכותי אחד נוסף תביא להגירה של כ-10 אחוזים מכלל הצלילות אל האתר החדש – כלומר, צפויה הפחתה של 10 אחוזים מהעומס על האתרים הקיימים. זאת במקביל לגידול בכלל הצלילות שתיגרם בשל הוספת אתר אטרקטיבי״.

במסגרת המיזם, שהוצג בוועידה השנתית למדע ולסביבה 2015, התמקדו הסטודנטים תחילה בשני אתרים מלאכותיים: נחתת טנקים, שזכתה לשם ״שולה״, המיועדת להטבעה יחד עם שני טנקים (ושמתוכננת לשמש כאתר מורשת של חיל השריון) וגן פסלים ששואב השראה מפארק הפסלים בקנקון, מקסיקו. ״הכוונה היא שהפסלים יהיו עשויים מחומרים ידידותיים לסביבה שמותאמים לטופוגרפיה של קרקעית המפרץ. יש בית ספר לפיסול בתל אביב שכבר התנדב להכין את הפסלים לאתר״, אומר לויתין. ״אחד היתרונות המרכזיים של גן הפסלים הוא שאפשר להכניס אותו בשלבים. כלומר, להוריד כמה פסלים לים ואז לחקור את ההשפעה הסביבתית. אם נראה שיש השפעות שליליות כלשהן על הסביבה אפשר פשוט להוציא אותם משם״.

המיזם החדש מבקש ליצור מתווה שלם לפיתוח ולשימור. לכן, הסטודנטים לא מסתפקים בהוספת אתרים מלאכותיים ומציעים ליצור ממשק צלילה מחמיר יותר מהנהוג כיום. במסגרתו הם מציעים להגדיר סילבוס אחיד בקורסי הצלילה כך שכל הצוללים שעוברים הכשרה בארץ יקבלו תכנים אקולוגיים וכללי התנהגות נכונה בצלילה, לשמירה על הסביבה הימית; בנוסף, הם מציעים שאחרי שיתווספו אתרים מלאכותיים נוספים, הצלילה באתרים טבעיים תהיה בליווי מדריך בלבד (כמקובל באתרי צלילה רבים בעולם), ואולי אף בתשלום. ״כרגע, במצב הקיים, ענף הצלילה הוא לא בר-קיימא״, אומר לויתין. ״אם הדברים יישארו כפי שהם יהיה לצלילה במפרץ אילת תאריך תפוגה. לכן, קודם כל צריך לשמר את הקיים, ורק אחר כך לפתח את החדש״.

הסטודנטים ערכו במסגרת תכנון המיזם גם ניתוח כלכלי של הכנסות מאתרי הצלילה באילת. ״אנחנו יודעים להגיד כמה כסף מכניס כל אחד מאתרי הצלילה באילת כיום לעיר אילת, שזה דבר חדש״, אומר לויתין. ״מצאנו שהוספה של אתר צלילה חדש תכניס כחמישה מיליון שקל מהכנסות ישירות, ואם מחשבים גם את ההוצאות של צוללים מסביב לצלילות עצמן – בתי מלון, מסעדות וכו׳ – מגיעים לכתשעה מיליון שקל – כל זה מהוספה של אתר מלאכותי אחד בלבד״.

להטביע או להשפיע?

אחד הדברים שעומדים כרגע בפני התקדמות הפרויקט, הוא הסתייגות של רשות הטבע והגנים מהטבעה של אתרים מלאכותיים.

ד״ר אסף זבולוני, אקולוג מפרץ אילת מטעם רשות הטבע והגנים, אומר שהוא אינו מאמין שהטבעה של עצמים זרים בים היא פתרון מתאים. ״כשמטביעים כלי שיט בים יש לזה מחיר סביבתי״, הוא אומר. ״המטרה של רשות הטבע והגנים היא שמירה על הטבע – לא לנסות לעצב את הטבע. הטבע יצר במפרץ בתי גידול שונים – חלק עם קרקעית חולית, חלק עם עשב ים, וכל אחד מהם הוא בית גידול מעניין וחשוב בפני עצמו. כששמים עצם מלאכותי על בית גידול מסוים פוגעים בו ומשנים אותו״.

זבולוני מציג כדוגמה להסתייגותו את ה״סאן בואט״ (sun boat),ספינה שטובעה בחוף הצפוני של אילת ב-2010 במטרה ליצור אתר צלילה אטרקטיבי, אך ללא הצלחה. ״הסאן בואט נחשבת לאתר לא מוצלח. אנשים מעטים צוללים שם, זה לא מושך אותם. הם מעדיפים לצלול באתרים הטבעיים. כשאנשים הולכים לטייל במדבר, למשל, הם לא רוצים לראות ספינות או כלי מלחמה שמפרים את הנוף הטבעי. הם רוצים לראות דיונה או כתף של הר. גם כשאני צולל אני רוצה לראות את הטבע כמו שהוא: שוניות אלמוגים, קרקעית חולית, עשב ים ודגים.

״המטרות של מיזמים כאלה צריכות להיות מוגדרות כקידום תיירות ולא כשמירת טבע״, מוסיף זבולוני. "תיירות זה דבר חשוב, אבל השאלה היא על חשבון מה זה בא. אם זה בא על חשבון הטבע – אני אישית מתנגד לזה. אם יש בעיה של לחץ ופגיעה באתרים הטבעיים, צריך לפתור את הבעיה מהשורש ולא באמצעות הוספת אתרים. כך, למשל, אפשר להגביל את הצלילות בשמורות לבעלי ניסיון של יותר מ-40 צלילות. מי שרק סיים עכשיו קורס צלילה לא יצלול שם וישבור את האלמוגים. אפשר גם לקבוע שהצלילות יהיו רק בליווי מדריך – בסיני ובירדן עושים את זה. אין לי התנגדות עקרונית להטבעה של שונית מלאכותית״, הוא מסכם, ״אבל אם זה יקרה, זה חייב להיעשות במינימום הפרעה לטבע, וקיימות דרכים לעשות זאת״.

אתר צלילה מלאכותי באיסלה מוחרס, מקיסקו. תצלום: Ratha-Grimes.flickr
אתר צלילה מלאכותי באיסלה מוחרס, מקיסקו. תצלום: Ratha-Grimes.flickr

 

סיבות טובות

״את הנתונים שצריך כדי ליצור שונית מלאכותית במינימום הפרעה לטבע יש לנו״, אומר פרופ׳ נדב ששר, המנהל האקדמי של קמפוס בן גוריון באילת, שגם סייע בהנחיית הסטודנטים בפרויקט. ״כאשר מכניסים לים גוף מלאכותי שלא שייך, הוא אמנם מהווה הפרעה לסביבה. אבל יש הרבה ניסיון, ומחקרים שנעשו בנושא ארץ ובעולם, והיום אנחנו יודעים להעריך ברמה טובה מאוד את הרדיוס של ההשפעה הסביבתית הזאת״.

״צריך לחשוב בעצם למה אנחנו רוצים ליצור שונית מלאכותית, ואם יש סיבה טובה לכך״, אומר ששר, ״ויש הרבה סיבות טובות, כמו הפחתה של כמות הצוללים באתרים הטבעיים, ומשיכתם לשונית המלאכותית. כך קרה עם שונית תמר, שהטבענו ב-2007 בחוף הדרומי. לפי מחקרים שביצענו, הרבה חניכי קורסים וצלילות היכרות עברו לצלול בה במקום בבתי הגידול הטבעיים. עוד דבר שאנו יודעים לעשות באמצעות הקמת אתרי צלילה מלאכותיים הוא ליצור בית גידול אטרקטיבי ונקודת מפלט לבעלי חיים נדירים או אף בסכנת הכחדה שחיים במפרץ".

ששר מתרעם על העובדה שהידע הישראלי הרב שיש בתחום לא בא לידי ביטוי בתוך גבולות המדינה. ״זה אבסורדי שידע ישראלי משמש לשיקום שוניות אלמוגים בכל העולם חוץ מאשר בישראל״, הוא אומר. ״יש לנו מומחים שהוזמנו לעשות זאת בקולומביה, בקאריביים, באיי סיישל ועוד. ורק אצלנו לא משתמשים בידע הרב ובניסיון שיש לנו כאן, וזה חבל״.

תיירות היא לא מילה גסה

״בינתיים, ראינו שיש הרבה עניין בהצעה שלנו״, מספר לויתין בהתרגשות על התגובות למיזם שלו ושל חבריו. ״זה התחיל כפרויקט של תואר ראשון, וממש תפס תאוצה. העירייה מביעה עניין ושמחה לקחת חלק בפרויקט, וכך גם התאחדות הצלילה ומועדוני הצלילה, שגם מוכנים לסייע כלכלית. אחד הדברים שעוצרים את זה כרגע זו ההתנגדות של רשות הטבע והגנים, וכך גם השגת אישורים וחסמים בירוקרטיים״.

גם ששר נשמע אופטימי: ״אני מאוד מקווה שנצליח לקחת את זה קדימה. צריך להבין שתיירות זו לא מילה גסה וזה לא משהו שבהכרח סותר שמירת טבע. האנשים שבאים לבקר את הטבע הם לרוב אלה שהכי חשוב להם לשמור עליו אחר כך. ברגע שיש מי שמרוויח מזה שצריך לשמור על הטבע, הוא נשמר״.

 



אולי יעניין אותך