הביטו סביבכם: הטלפון, המחשב, המכונית, הרהיטים ואפילו לא מעט מהאוכל שתראו נישאו על פני הים בדרכם אליכם. למעשה, 99 אחוז מכל הסחורות המיובאות לישראל כיום מגיעות מנמלי הים נתיבי סחר ימי פרושים שתי וערב על פני האוקיינוסים ומחברים יבשות מרוחקות. אין מדובר בתופעה ייחודית לעת החדשה – נתיבי שיט קדומים שימשו, למשל, להעברת מטען של אבני חן מהודו למסופוטמיה כבר לפני 5,000 שנה.
דרך נוספת להמחשת מידת הקישוריות בין נמלי הים היא העובדה שבין כל שני ערי נמל בעולם מפריד נתיב שיט יחיד או שני נתיבים בלבד כלומר אם תרצו להגיע מנמל חיפה, למשל, לכל מקום אחר בעולם, תצטרכו לעלות בדרככם על סיפונן של שתי ספינות לכל היותר. כך למעשה מחסומים גאוגרפים בין יבשות נעלמו כמעט לחלוטין. מחקר שפורסם בקיץ האחרון בכתב העת Science מצא שמאז תחילת התפתחות התחבורה הבין-יבשתית, התפשטו מיני חלזונות יבשתיים אל אזורים שבהם לא נמצאו קודם לכן. כלומר, גם בעלי חיים שמוגבלים מאוד ביכולתם לצלוח מחסומים גאוגרפיים, כדוגמת הרים ואוקיינוסים, התגברו עליהם הודות לפיתוח התחבורה האנושית.
הופעתם של נוסעים סמויים כנראה ותיקה כמעט כמו הופעת הספינות. נראה שמאז ומתמיד נוסעים סמויים התחבאו בבטן האניות, מנצלים את עורקי התחבורה כדי להגר לארץ חדשה ולהבטיח לעצמם עתיד טוב יותר. אך יש נוסעים סמויים שנקלעו לספינות בטעות וגרמו, בדרך אגב, לשינויים מרחיקי לכת בארץ שאליה הגיעו. לא מדובר בנוסעים אנושיים, אלא בבעלי חיים. כך, לדוגמה, הגיעו חולדות לאיי גלפגוס הבתוליים בתחילת המאה ה-17 וגרמו לפגיעה חמורה באוכלוסיות מקומיות של זוחלים וציפורים.
חיפושיות משלוש יבשות
באילת, עיר הנמל הדרומית של ישראל, שבה עוגנות דרך קבע אניות שמגיעות מהודו ומהמזרח הרחוק, חיים כיום שני מיני ציפורים שככל הנראה הגיעו כטרמפיסטים דרך הים. אחד המינים שזכה לפרסום שלילי עקב מזגו הסוער הוא העורב ההודי (Corvus splendens). מין זה, הנפוץ בתת-היבשת ההודית, נצפה לראשונה באילת בשנות השבעים ומאז התבססה אוכלוסייה שלו באזור העיר ובערבה. תוקפנות העורבים הובילה למאמצים לצמצום האוכלוסייה באמצעות צייד מבוקר, אך נראה כי היא נותרת יציבה ואף גדלה.
עמית, שהיתה אחת משומרי הסף של נמל אשדוד מפני מזיקים פולשים, אומרת ששטף גדול של מהגרים פוטנציאלים עומדים בשערי ישראל. אחת הבעיות שמזכירה עמית היא בעיית החקיקה בנוגע למינים זרים שאינם מוגדרים כמזיקים על ידי משרד החקלאות. בעבור מינים אלה טרם גובש החוק שמסדיר את אופן הטיפול בסחורה שאתה הגיעו. עבודתה של עמית גם דרשה שמירה על איזון בין אקולוגיה למסחר, לדבריה, "צריך להתחשב גם בעובדה שמדובר בקניין של יבואנים ולנסות לצמצם את הפגיעה בהם".עמילמינים פולשים שאינם מזיקים לחקלאות אין חוק לפיקוח או ביצוע פעולה כלשהי (הדברה), חוק זה הוא תחת סמכותו של המשרד להגנת הסביבה, כל מין שנכנס ואינו מזיק אך פולש מדווח למחלקה במשרד לאיכות הסביבה. עבור מינים אלו טרם גובש החוק המסדיר את בקרת הנושא מול מייבאי הסחורה איתה הגיעו. פיקוח של הגנת הצומח הוא התערבות בין נזק פוטנציאלי לכלל חקלאי ישראל מול זכות קניין ומסחר ולכן נדרשת שמירה על איזון בין אקולוגיה למסחר.
אורחים במי הנטל
מלבד בעלי החיים היבשתיים המהגרים בספינות, מרבית המינים הפולשים הם יצורים ימיים. ספינת משא מודרנית, שאורכה עשוי להגיע לכמה מאות מטרים, מהווה בית גידול פוטנציאלי למספר עצום של בעלי חיים. על פני דופן הספינה השקוע במים ניתן למצוא מינים רבים של אצות, בלוטי ים, ספוגים וחסרי חוליות נוספים שנצמדו אליה ושנסעו אתה למרחקים. גם בטן הספינה מהווה אתר אטרקטיבי לטרמפיסטים ימיים, משום שספינות, ובעיקר מכליות, נוהגות לשאוב מי ים לבטן הספינה למטרת יציבות ואיזון. מים אלה, שנקראים מי נטל, נשאבים בנמל המוצא ומושבים לים בנמל היעד, והם מהווים מקום מסתור מצוין לאותם "נוסעים סמויים".
אמנות בינלאומיות ניסו להסדיר את נושא הטיפול במי הנטל. פתרונות אפשריים הם החלפת מי הנטל בעומק הים (מתוך הנחה שיצורים החיים בסביבת החוף יתקשו לשרוד במי הים הפתוח) וסינון או טיפול במי הנטל באנייה או בנמל. ישראל טרם חתמה על אמנת מי הנטל שמסדירה את הטיפול בהם אך נראה שבמרבית המקרים נעשה פיקוח ברוח האמנה על ידי רשות הספנות והנמלים.
מי-טל גבינג, דוקטורנטית במעבדתה של ד"ר נעה שנקר באוניברסיטת תל אביב, עוקבת אחרי הופעתם של חסרי חוליות ימיים על גבי ספינות, ומתמקדת במחלקת האצטלנים, בעלי חיים שנצמדים למצע קשיח בים ומסננים את מזונם מהמים. "רוב בעלי החיים צמודי המצע שמגיעים מופיעים כfouling (כינוי לצימדה ביולוגית, שכבה של בעלי חיים שנצמדת ומתפתחת על תחתית כלי השיט, א.ו.ר). על כלי שיט שנעים הרבה מתפתח פחות פאולינג, יחסית לכלי שיט שעוגנים בנמל זמן ממושך", מסבירה גווינג. לדבריה, אחרי שהמינים החדשים מגיעים על גבי ספינות משא בינלאומיות, ייתכן שהם נפוצים ברחבי הים התיכון גם בכלי שיט קטנים יותר, שעליהם מתפתחת צימדה ביולוגית במעגנות.
אמנם, מדובר ביצורים צמודי מצע שבמרבית חייהם אינם בעלי כושר תנועה, אך נראה שקיימים מנגנונים שמובילים להתפשטות מוגברת שלהם בסביבה החדשה. "בעלי חיים ישיבים משחררים תאי מין למים וכך מתרבים", אומרת גבינג. "יש בעלי חיים שכתגובה לשינוי בסביבת המחיה משחררים תאי מין. כך, למשל, נמצא מין של חי-טחבי (מערכת של חסרי חוליות שנפוצים בים התיכון ושחלקם ככל הנראה הגיעו על גבי ספינות, א.ו.ר), שבתגובה להפסקת זרם מים שמדמה את תנועת המים בזמן ההפלגה, שחרר כמות גדולה של תאי מין. כמו כן, במחקר שלי מצאתי אצטלנים קטנים שנמצאים בשלב רבייתי מפותח, שמוכנים לשחרור תאי המין למים".
לגבי המודעות של בעלי הספינות והפיקוח על הנושא, גבינג מוסיפה ש"בעלי הספינות מודעים לנושא הפאולינג מהבחינה הכלכלית והעלות שנגרמת כתוצאה מהפגיעה בהידרודינאמיות של הספינות. עם זאת, לגבי הפאולינג אין בארץ תקנות מסודרות. יש מדינות שבהן מחייבים לנקות את כלי השיט".
פוטנציאל הנזק
