שתפו‬        

רחלי ווקס

פרות הפרא של רמת הגולן

עדר קטן וייחודי של פרות חופשיות רועה ברמת הגולן מאז 1967. הן הצליחו לשרוד מלחמות, מחלות ומבצעי חיסול מאורגנים. כעת, האישה שמלווה אותן במשך שנים מקווה שהן יקבלו הגנה רשמית מהמדינה  
10 במאי 2021



מי שמטייל בשעות אחר הצהריים בין נחל משושים לנחל זוויתן שברמת הגולן, עשוי לראות אותן: עדר של כמה עשרות פרות במרעה. במבט ראשון ניתן לחשוב שמדובר בעדר רגיל – פרות בוגרות ועגליהן הקטנים, חומות, שחורות ולבנות, שהולכות להן בשלווה בין הסלעים והשיחים, אך בניגוד לפרות אחרות שבהן ניתן להיתקל בעת טיול בצפון, הן לא שייכות לחקלאי כלשהו שמגדל אותן לצורך ייצור בשר או חלב לשימושו של האדם.

הפרות האלו לא נמצאות בבעלותו של איש. למעשה, מדובר בעדר היחיד בישראל של פרות חופשיות.

מקורו של עדר פרא זה (שזכה כבר לשמות "עדר הבקר הסורי", או "עדר הבלדי") דומה לזה של רבים מעדרי הפרות התעשייתיים שקיימים כיום ברמת הגולן. "הפרות שנשארו ברמת הגולן במלחמת ששת הימים, ולא עברו לסוריה יחד עם החקלאים הסורים שלהן הם היו שייכות, היוו את הבסיס להקמת עדר הבקר הישראלי בגולן", אומרת רחלי גבריאלי, מנהלת תחום בקר לבשר בשירות ההדרכה והמקצוע (שה"מ) במשרד החקלאות. לדבריה, רוב הפרות הללו נאסף על ידי מגדלים ישראלים אחרי 1967 – אך לא כולן. "נותר גרעין של כ-150 פרות שלא נאסף – כנראה שאלה היו הפרות הטמפרמנטיות יותר, אלה שהיה קשה להוביל למכלאה. הן פשוט נשארו להן באזור, ומאז ועד היום הן לא נוהלו על ידי בני אדם".

שורדות היטב ללא האדם

"הפרות האלה מתנהלות למעשה כמו חיות בר", אומרת גבריאלי. "הן אוספות את המזון שלהן בעצמן בטבע, ממליטות את העגלים שלהן באופן טבעי, ולא מקבלות שום תוספות מזון או טיפולים וטרינריים".

פרות שמגודלות בתעשיית הבשר והחלב לא מסוגלות להיכנס להריון או לייצר חלב בכמות מספקת להנקה ללא תוספות מזון שניתנות להן על האדם. הפרות התעשייתיות נדרשות גם לקבל חיסונים נגד מחלות וטיפול נגד קרציות, שנועד למנוע קדחת קרצית – אחד מהגורמים העיקריים לתחלואה ולתמותה בפרות בישראל.

עם זאת, פרות הפרא שורדות היטב, ממליטות ומניקות את עגליהן גם ללא כל תמיכה תזונתית או וטרינרית מצד האדם. הסיבה לכך היא שבעשורים האחרונים, גזעי הפרות התעשייתיים בישראל השתנו מאוד: הנקבות זווגו עם פרים מחו"ל, כך שהגזעים הישראליים הפכו בהדרגה לדומים יותר לאירופאיים ולאמריקאיים. מגופן של פרות אלה אפשר לייצר יותר בשר והן מפיקות כמות גדולה יותר של חלב, אך הן לא מותאמות לתנאים המקומיים בישראל, ולכן זקוקות לטיפול תומך רב. "באופן כללי, ייצור עומד בסתירה לעמידות", מסבירה גבריאלי. "ככל שנטפח ונשפר את הייצור, בין אם מדובר בבשר, בחלב או בפירות, העמידות של הגזע או הזן תיפגע".

פרות הפרא, לעומת זאת, לא עברו כל טיפוח מאז 1967, ולכן הן נשארו דומות לפרות שחיו באזור באותם ימים: קטנות יותר ומותאמות יותר לתנאים המקומיים. "כשאנחנו נוסעים למדינות עולם שלישי, אנחנו לרוב לא יכולים לשתות בהן את המים, אבל המקומיים כן יכולים. כך גם גזעי בעלי חיים מקומיים כמו הפרות מפתחים עמידות על ידי חשיפה הדרגתית לתחלואה לאורך שנים ודורות, והיא פועלת כמו חיסון", אומרת גבריאלי. "מדובר בגזע שמותאם במידה מקסימלית לסביבה שבה הוא חי".

כחלק מהתאמה זו, פרות הפרא מעט קטנות יותר מאלה ששייכות לעדרים התעשייתיים. "הפרות שוקלות קצת פחות מ-400 קילוגרם, כשפרה ממוצעת בעדר הישראלי שוקלת כיום כ-600-550 קילוגרם", אומרת גבריאלי. "אמנם, גם הפרה שאנחנו מכירים היא קלת תנועה יותר ממה שאנשים נוטים לחשוב, אבל פרות הפרא הן הרבה יותר אתלטיות, הן מסוגלות לברוח כמו טיל ולרוץ במדרון כמו צבאים".

"פרות הפרא הן הרבה יותר אתלטיות, הן מסוגלות לברוח כמו טיל ולרוץ במדרון כמו צבאים". תצלום: רחלי גבריאלי

האם הן גורמות למחלות?

הקומפקטיות היחסית של הפרות גם מגנה עליהן מפני איומי ציד. "בעבר היו ניסיונות לא-חוקיים לצוד אותן, אבל ככל שהטיפוח התקדם הבשר שלהן איבד מאוד מערכו – מדובר בבשר רזה מאוד שאין לו ערך כספי", אומרת גבריאלי.

עם זאת, גורמים אחרים פגעו בעדר בצורה משמעותית לאורך השנים, ואף איימו על המשך קיומו. "בשנות ה-90 הוחלט בשירותים הווטרינריים שהעדר הוא מקור למחלות, ויצאה הוראה להשמיד אותו", מספרת גבריאלי. "מתוך 150 פרות שחיו אז בעדר, ירו ב-70. ההרג הפסיק רק כשד"ר דורון טיומקין, שהיה אז וטרינר של החקלאית (קואופרטיב וטרינרים שמשרת את רוב משקי החלב והבשר בישראל, ר.ו), יצר מחאה ציבורית רחבה מאוד בנושא". גבריאלי מציינת שהפרות שנורו נבדקו לאחר מותן, ונמצא שהחששות היו כוזבים – ושהן היו נקיות מכל תחלואה.

לאחר האירוע הקשה, עדר הפרות חי בשקט במשך כמעט 30 שנה. עם זאת, לפני כמה חודשים קם איום חדש על קיומו. "גורמים ברשות הטבע והגנים רצו להשמיד את העדר, כי הם תלו בהם את האשם בזיהום הנחלים באזור", אומרת גבריאלי. "עם זאת, על פי חישוב כמותי שערכתי, התרומה המקסימלית האפשרית של הפרשות פרות לזיהום נחלים היא כ-4 יחידות שיוצרות מושבות של חיידקי קולי (Escherichia coli), ואילו משרד הבריאות קובע שנחל מסוים מסוכן לרחצה לבני אדם אם הזיהום בו הוא ברמה של אלף יחידות. כלומר, זה ברור שיש לזיהום מקור אחר, שהוא לא בקר".

"אנשי רשות הטבע והגנים נפנפו אותי כל התקופה הזאת ולא היו מוכנים לשמוע אותי", אומרת גבריאלי. "קיבלתי גב ממשרד החקלאות ומנכ"ל המשרד הוציא מכתב לרשות הטבע והגנים שבו נכתב שאנחנו משוכנעים שהעדר הוא לא המקור לזיהום, אבל זה לא שכנע אותם. בסופו של דבר, הצלחנו להוריד את רשות הטבע והגנים מהכוונה לפגוע בעדר כרגע, בעזרתה של טל גלבוע, יועצת ראש הממשלה לענייני בעלי חיים, שנכנסה לסיפור, יצרה דיאלוג ישיר עם מנכ"ל הרשות ושכנעה אותו שההשמדה מיותרת ושהיא לא תפתור את בעיית זיהום הנחלים".

מרשות הטבע והגנים נמסר בתגובה: "לא היו דברים מעולם. עדר הבקר הסורי הוא חיית משק שנותרה בשטח נחל משושים ללא בעלים. עדר זה פעיל קרוב מאוד לערוץ הנחל ובתוכו שהוא שמורת טבע, ועקב כך משפיע על איכות מי הנחל בהפרשותיו. במסגרת פרויקט מקודמת פעילות לצמצום פעילות בקר בערוצי נחלים, בו שותפים המשרד להגנת הסביבה, משרד החקלאות, רשות המים ורשות הטבע והגנים. פעילות זו כוללת הצבת שקתות מים המרוחקות מנתיבי הזרימה, וגידור חלק מהמקטעים. שקתות כאלה נמצאות בהקמה גם באזורים בו נמצא הבקר הסורי בכדי לצמצם פעילות בנחלים. כמצוין מעלה, לפרויקט שותף גם משרד החקלאות. כמו כן יש לציין שזו לא חיה מוגנת, אלא חיית משק שהתפראה".

"גורמים ברשות הטבע והגנים רצו להשמיד את העדר, כי הם תלו בהם את האשם בזיהום הנחלים באזור". רחלי גבריאלי

מקור העמידות של הגזע

אם בשנות ה-90 העדר כלל כ-150 פרות, הרי שהיום מספרן קטן הרבה יותר ועומד על כ-40 (כמחציתן נקבות וכמחציתם זכרים). לדברי גבריאלי, סביר להניח שהסיבה לכך נעוצה בפגיעה המשמעותית בגודל העדר בשנות ה-90. "ברגע שהורגים פרטים מאוכלוסייה, במיוחד כשמדובר בעדר, שיש לו מרקם חברתי עדין מאוד, פוגעים ביכולת ההשתקמות שלה – וזה כנראה מה שקרה לעדר הזה", היא אומרת. "כשגודל של אוכלוסייה יורד מתחת לסף מסוים, קצב הריבוי שלה יורד, כי המגוון הגנטי שלה קטן וכך העמידות שלה נפגעת. אם תופיע פתאום תחלואה חדשה, שחלק מהפרות עמידות אליה וחלק לא, חלק גדול מדי מהפרות ייפגעו". לדבריה, ייתכן גם שמתבצעות הרבעות בין פרטים עם קרבה משפחתית עקב קוטן האוכלוסייה, מה שפוגע בין השאר בפוריותם של הצאצאים.

 לדברי גבריאלי, חשוב לשמור על פרות הפרא בגולן, בין השאר, למען הפרות שחיות במשקים התעשייתיים. "עקב השפעותיו של משבר האקלים וההרחבה בתפוצתן של מחלות, יום אחד, והיום הזה לא מאוד רחוק, נצטרך להבין מה מקור העמידות של הגזעים המקוריים, ולשלב את הגנים שאחראיים לעמידות הזו בתוכניות טיפוח", היא אומרת. "הידע הזה לא קיים בעולם וצריך לייצר אותו כאן בישראל".

"ברגע שהורגים פרטים מאוכלוסייה, במיוחד כשמדובר בעדר, שיש לו מרקם חברתי עדין מאוד, פוגעים ביכולת ההשתקמות שלה – וזה כנראה מה שקרה לעדר הזה". תצלום: רחלי גבריאלי

מעבר לכך, לדברי גבריאלי, האחריות של ישראל לשמור על פרות הפרא היא חלק ממחויבותה לקיום אמנות בינלאומיות שעליהן היא חתומה – ביניהן האמנה לשימור המגוון הביולוגי מטעם האו"ם. "הנושא של גזעי מקור מקומיים מקבל היום חשיבות גדולה מאוד בעולם, וזה בא לידי ביטוי גם באמנות בינלאומיות כאלו", היא אומרת.

"40 הפרות האלה לא מהוות מטרד, והן לא היוו מטרד גם כשהן היו בשיא גודלן – הן לא גזלו מרעה מאף אחד ולא גרמו שום נזק לבני אדם, לסביבה או לעדרים השכנים", מסכמת גבריאלי. "מעולם לא הייתה סיבה מוצדקת לפגוע בהן ואני אשמח מאוד אם העדר יצליח לשרוד לאורך הדורות גם בעתיד".


בעקבות הכתבה ב"זווית" הסיפור פורסם גם ב-ynet

שתפו‬        


הירשמו לניוזלטר שלנו

עקבו אחרי זווית